ילד הקיץ 3z3h6l

‫א‪ .‬סלע ‪ //‬ילד הקיץ‬

‫‪A. Sela‬‬ ‫‪The Summer Child‬‬

‫‪All rights reserved‬‬ ‫‪Copyright © 2020‬‬

‫כל הזכויות שמורות למחבר‬ ‫תשפ"א ©‬

‫עריכה‪ :‬עמיר שינקמן‬ ‫עימוד‪ :‬רותם סקיף‬ ‫הפקה ועיצוב גרפי‪ :‬ספרי ניב‬

‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל‬ ‫דרך או בכל אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני או אחר‪ ,‬כל חלק שהוא מהחומר שבספר‬ ‫זה‪ .‬שימוש מסחרי מכל סוג בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‪ ,‬אלא ברשות מפורשת‬ ‫‪.‬בכתב מהמחבר‬

‫עלילת הספר‪ ,‬הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיונו של המחבר‪ .‬כל קשר‬ ‫בין עלילת הספר לבין אירועים שהתרחשו במציאות‪ ,‬כמו גם בין הדמויות הנזכרות בו‬ ‫‪.‬ושמותיהן לבין דמויות או שמות של אנשים אמיתיים ‪ -‬מקרי בהחלט‬

‫נדפס בישראל ‪2020‬‬

‫‪ ISBN‬מסת"ב ‪978-965-7780-79-4‬‬

‫ספרי ניב הוצאה לאור‬

‫ילד הקיץ‬

‫א‪ .‬סלע‬

‫לטלי‬

‫פרולוג‬

‫מישהו אמר לי פעם שסיטואציות ששום דבר לא נכתב עליהן בספרים מתרחשות‬ ‫‪.‬בארבעה מתוך חמישה מקרים‪ .‬אנחנו פשוט לא שמים לב לכך‬ ‫כרגע אני מנסה להיזכר איך קראו לו‪ ,‬לאותו מישהו‪ ,‬ולא מצליח‪ .‬לא ממש הכרתי אותו‪.‬‬ ‫הייתי מסופח אז ליחידה אחרת לטובת משימה ספציפית והוא התלווה אליי‪ ,‬ולא ממש‬ ‫היה לנו זמן לפתח את התיאוריה הזו שלו לכיוון מעשי‪ .‬חבל‪ ,‬כי זה בהחלט היה יכול‬ ‫‪.‬לעזור לי עכשיו‪ .‬מהמשימה ההיא הוא לא חזר‬ ‫‪:‬בכל אופן‪ .‬בחזרה לכאן ועכשיו‬ ‫ההייד אאוט‪ .‬פאב‪ ,‬בדרך כלל מקום נחמד להעביר בו ערב באמצע השבוע‪ ,‬מוזיקה עם‬ ‫אופי ותמיד בווליום סביר‪ .‬לא תמצא פה בירות אקזוטיות בצבעים לא טבעיים ולא‬ ‫תבשילים אתניים‪ ,‬וברשימה שעל הקיר יש יותר קוקטיילים ממה שאנחנו באמת יודעים‬ ‫‪.‬להכין‪ .‬סיידנו לאחרונה‬ ‫אני עומד עם הגב לבר‪ .‬חמישה אנשים‪ ,‬כולל אותי‪ ,‬נמצאים בחדר‪ .‬כולם חמושים‪ ,‬כולם‬ ‫מסוכנים‪ ,‬חלקם יותר מאחרים‪ .‬ולא‪ ,‬אני לא זה שהכי מסוכן כאן כרגע‪ .‬החיים מכילים‬ ‫‪.‬הפתעות קטנות כאלה‬ ‫היישר מולי עומד פנדה ובידיו רובה אם‪ 16-‬צה"לי מקוצר‪ ,‬שנראה שמור במצב לא הכי‬ ‫‪.‬טוב‪ ,‬אבל זה לא מה שעומד בראש מעייניי כרגע כי הוא מכוון ישר אל המצח שלי‬ ‫פנדה משתדל להיות מרוכז בי‪ ,‬אבל הוא נאלץ לחלק את תשומת הלב שלו ביני לבין‬ ‫האקדח שמרחף באוויר‪ ,‬יציב כמו סלע‪ ,‬עשרים סנטימטר מהאוזן שלו‪ .‬מהצד של ההדק‬ ‫עומד איזי‪ .‬פנדה מביט בי בעיניים מצומצמות ובלתי ממצמצות‪ .‬מדי פעם הוא מגניב מבט‬ ‫הצידה אל איזי ומייד מחזיר אותו אליי‪ .‬טיפת זיעה גולשת במורד המצח שלו‪ ,‬אבל‬ ‫האחיזה שלו בנשק יציבה‪ ,‬אצבעות יד שמאל על המתפסים בלי להיות מהודקות יותר‬ ‫‪.‬מדי‪ ,‬האצבע המורה ישרה לכיוון המטרה‪ ,‬כמו שצריך‬ ‫מאחורי פנדה וקצת לשמאלו עומד הבחור השני שפנדה הביא איתו‪ ,‬שהכינוי שלו הוא‬ ‫"גריזלי" וכך הוא גם נראה‪ ,‬וזז‪ ,‬וחושב‪ .‬הוא מצידו מכוון אקדח על איזי‪ .‬הוא מסתכל עליי‬ ‫ועל האקדח שביד ימין שלי שמאופס לו על הפרצוף‪ .‬שום דבר אצלו לא זז – לא פיזית‪,‬‬ ‫‪.‬לא מנטלית ולא רוחנית‬

‫הבחור האחרון הוא "קואלה"‪ .‬האוזניים הגדולות שלו מזדקרות בצידי הראש‪ ,‬והוא נראה‬ ‫לי כמו מי שלא ממש תופס את הבעיה עד הסוף‪ .‬אני מכוון עליו את האקדח השני שלי‪,‬‬ ‫זה שלקחתי קודם מגריזלי‪ ,‬ביד שמאל‪ .‬האקדח שלו מידלדל בקצה הזרוע שלו‪ ,‬מכוון‬ ‫לרצפה מפני שהוא היה האחרון בחדר שהגיב‪ .‬היד שלו רועדת‪ .‬המבט שלו קופץ כל הזמן‬ ‫‪.‬בין שאר הנפשות הפועלות‬ ‫כשאני עומד שם עם הידיים ישרות לשני הצדדים‪ ,‬בוהה בקנה של פנדה‪ ,‬אני נראה מוכן‬ ‫לגמרי לצליבה‪ .‬ולמי שמדמיין כרגע את התמונה הזאת‪ :‬הסיבה שאני עושה כזה פרצוף‬ ‫‪.‬קשוח היא שאני לא מעז להזיז אפילו שריר‬ ‫וככה אנחנו עומדים שם‪ .‬חידת שחמט שהייתה עושה גם למיכאיל בוטביניק‪ ¹‬כאב ראש‪.‬‬ ‫מצב שצריך להתאמץ כדי להיכנס אליו ובלתי אפשרי בכלל לצאת ממנו – לא בלי איזה‬ ‫דאוס אקס מכינה‪ ,‬ולא היה לי שום דאוס במלאי‪ .‬ואם נחזור לרגע לתיאוריה לעיל – קשה‬ ‫‪.‬לי לדמיין שסיטואציות דומות עברו עליי בלי ששמתי אליהן לב‬ ‫הפסקת חשמל פתאומית הייתה עשויה לעזור‪ ,‬אבל דברים כאלה אף פעם לא באים‬ ‫כשצריך אותם אז אני מתמקד בניסיון לשמור על ריכוז לקראת מה שיבוא‪ ,‬משום שאם‬ ‫‪.‬מישהו ֵיֵצא חי מהפאב הזה‪ ,‬זה רק מפני שהוא זז הכי מהר והכי חזק‬ ‫"‪.‬לא‪ ".‬אומר פנדה‪ ,‬ואז שוב‪" :‬לא"‬ ‫"‪.‬כן‪ ".‬אומר גריזלי‪ ,‬החבר שלו‪ ,‬בקול בס נמוך‪" .‬תוריד אותו‪ .‬אני לוקח את השני"‬ ‫‪".‬לך על זה‪ ".‬אומר איזי‪ ,‬להלן "השני"‬ ‫‪.‬אני סופר עד שלוש‪ "...‬אומר פנדה אחרי כמה שניות"‬ ‫חלק ממני מרוכז בסיטואציה‪ ,‬אבל יש חלק נוסף שמנסה להיזכר בשם של הבחור ההוא‬ ‫עם התיאוריה‪ ,‬ובמשימה שממנה אני חזרתי והוא לא‪ .‬ויש חלק נוסף‪ ,‬שרוטן בלחש למה‬ ‫‪.‬לעזאזל היינו חייבים לסייד את המקום רק לפני שלושה ימים‬ ‫שחמטאי יהודי‪-‬סובייטי בדרגת רב‪-‬אומן‪ .‬היה אלוף העולם בשחמט שלוש פעמים‪ .‬היה ‪¹‬‬ ‫‪).‬גם מיוצרי תוכנת השחמט )ההערות בספר הן של העורך‬

‫צבע וסיד‬

‫‪.‬הייד אאוט – שלושה ימים לפני כן‬

‫"‪.‬יא אללה איתך‪ ,‬איזי‪ .‬איך תמיד אתה עושה לי את זה"‬ ‫"?תפסיק להתלונן‪ ".‬הורתה גל‪" .‬ולפחות תעשה מאמץ קטן להישאר בקווים ישרים"‬ ‫‪.‬תתחשבי קצת‪ ,‬גל‪ .‬אני שישים אחוז עיוור בעין אחת‪ ,‬זוכרת?" אמרתי"‬ ‫זה התירוץ שלך לכל דבר‪ ".‬היא נעמדה בפינה שלה וסקרה את מלאכת ידיה‪" .‬בכל"‬ ‫"‪.‬אופן‪ ,‬תפסיק להתלונן‬ ‫"‪.‬זה לא נחשב להתלונן אם הוא לא כאן‪ .‬הוא לא שומע את זה"‬ ‫‪.‬אבל אני כן‪ ,‬אז זה כן נחשב‪ ".‬סיכמה גל את הסוגיה"‬ ‫גל‪ ,‬שהיא מלצרית במשרה מלאה וסטודנטית לרפואה במשרה מלאה עוד יותר‪ ,‬תמיד‬ ‫מצטיינת בכל דבר שהיא עושה‪ ,‬כולל עבודות צבע וסיד‪ .‬היא בחרה את הצבע‪ ,‬היא‬ ‫ערבבה אותו‪ ,‬היא סיימה בזמן שיא את כל החלק הקדמי של הפאב כולל המשקופים‪,‬‬ ‫בזמן שהתפקיד שלי היה לשים עיתונים על הפנלים והרצפה‪ .‬עכשיו הקיר שהיא עמדה‬ ‫‪.‬מולו נראה כמו חדש‪ .‬הפינה שלי נראתה כמו הצרות שלי‬ ‫"?תזכירי לי עוד פעם‪ ,‬בשביל מה אנחנו עושים את זה"‬ ‫כי אתה צריך לסייד את הפאב שלך פעם בכמה שנים‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬איזי חוזר הערב והוא"‬ ‫"‪.‬ישמח לראות שהתקדמנו קצת‬ ‫"‪.‬אה‪ ,‬כי לשמח את איזי זו באמת משמעות החיים מבחינתי"‬ ‫די כבר! האדים של הצבע הופכים אותך לבלתי נסבל אפילו יותר מהרגיל? וחוץ מזה‪ ,‬מה"‬ ‫"?אתה רוצה‪ ,‬לקבל עוד קטילה במדור חיי הלילה של איזה עיתון‬ ‫"‪.‬שום עיתון לא כתב עלינו אף פעם‪ ,‬גל"‬

‫"‪...‬גל הסבה את פניה מהקיר וחייכה אליי‪" .‬זה לא לגמרי‪-‬לגמרי מדויק‬ ‫סיימתי להעביר את המברשת על הקיר‪ ,‬באיטיות ובתשומת לב‪ ,‬ואז הנחתי אותה‪ .‬קמתי‬ ‫‪.‬וניגשתי לכיוון הבר‬ ‫חכה שנייה‪ ,‬ברי‪ "...‬אמרה גל‪ ,‬והקול שלה התעדן משהו‪" .‬אל תכעס‪ .‬סתם צחקתי"‬ ‫"‪.‬עכשיו‬ ‫"‪.‬אני יודע‪ ,‬אני יודע‪ .‬אני סתם הולך רגע להכין קפה"‬ ‫כשכל העניין ההוא עבר עלינו בשנה שעברה‪ ,‬עם מה שגורמים פנימיים כינו "פרשת‬ ‫עטלף באביב" והעיתונות כינתה "פרשת יניב שמואלביץ'"‪ ,‬היה דבר אחד שהייתי אסיר‬ ‫תודה עליו‪ :‬אף מילה ישירה לא פורסמה עליי או על ההייד אאוט‪ .‬איתמר נבו‪ ,‬הכתב‬ ‫הפלילי שישב על העניין מתחילתו‪ ,‬דאג לזה‪ .‬היו אזכורים של "חוקר פרטי" )שאני לא( או‬ ‫של "בכיר לשעבר בשירותי הביטחון" )בדיחה טובה‪ ,‬נבו( אבל הפרטים שנגעו אלינו‬ ‫‪.‬נשארו בחוץ‪ .‬לא הייתי מוכן לנצל את הסיפור המלוכלך הזה בשביל לעשות פרסומת‬ ‫כך שאת הבום העסקי שבא לאחר מכן ייחסתי לכך שמישהו למעלה כנראה נחוש בדעתו‬ ‫לדאוג שלא יהיה לי שקט‪ .‬פתאום המקום התמלא‪ ,‬לקוחות עומדים בתור בחוץ‪ ,‬חברות‬ ‫של גל מהאוניברסיטה מתחננות לבוא למלצר קצת‪ ,‬אנשי מפתח מהסצנה המקומית‬ ‫יושבים על הבר‪ ,‬צלמי פפראצי‪ ...‬המצב נמשך ככה במשך חודשים ורק לאחרונה נרגע‬ ‫קצת‪ .‬אולי איזי עשה איזו עסקה עם השטן‪ ,‬לא משנה‪ .‬אני לא רוצה לדעת‪ .‬הייתי עסוק‬ ‫‪.‬מדי בלחשוב על האנשים שנרצחו בפרשה הזאת‬ ‫‪.‬הכול בסדר‪ ,‬ברי?" גל נעמדה מולי"‬ ‫"‪.‬גל‪ ,‬אם תמשיכי לשאול אותי את השאלה הזאת‪ ,‬את יודעת מה יקרה בסוף"‬ ‫"?אתה תענה לי"‬ ‫"?כן‪ .‬והתשובה לא תמצא חן בעינייך‪ .‬איפה המצית שלי"‬ ‫היה מונח פה על הבר איפשהו‪ ".‬היא ניגשה לחזית הפאב‪" .‬אני אפתח את החלונות"‬ ‫"‪.‬קצת‪ ,‬שיתאוורר פה‬ ‫כשחזרה‪ ,‬היא קפצה והתיישבה על הבר‪ ,‬נשענה לאחור‪ ,‬הניחה רגל על רגל – מה‬ ‫הבחורה הזאת מנסה לעשות לי? – ואמרה‪" :‬איך מתקדם העניין הזה שעבדת עליו עם‬ ‫"?איתמר נבו‬ ‫"?איזה"‬

‫"‪.‬זה שבשבילו נסעתם לצפון בתחילת השבוע"‬ ‫"‪.‬לא יודע על מה את מדברת"‬ ‫"?הוא אמר לי שהייתם אמורים לבדוק שם משהו? משהו לגבי משחטת רכב"‬ ‫"?כשהוא אמר לך את זה‪ ,‬את עשית גם לו את הפוזה הסקסית הזאת"‬ ‫‪.‬היא חייכה חיוך מיתמם‪ .‬נראה שלא התכוונה אבל זה מה שיצא לה‬ ‫רציתי להגיד לה שתתרחק מהעניינים האלה‪ .‬במקום זה אמרתי‪" :‬איפה המצית הזה‪ ,‬נו?"‬ ‫‪.‬והתכופפתי מאחורי הבר‬ ‫‪.‬וככה זה תפס אותי – חבוי על הרצפה מאחורי הבר‬ ‫שמעתי את הדלת נפתחת וקולות צעדים על רצפה העץ‪ .‬עקבים‪ .‬גל ירדה מהבר ושמעתי‬ ‫אותה אומרת בנימוס‪" :‬היי‪ .‬אנחנו סגורים‪ .‬שיפוצים‪ ".‬ולא הייתה תשובה‪ .‬גל השתעלה‬ ‫"?קצת ואמרה שוב‪" :‬שלום? אפשר לעזור לך‬ ‫‪.‬עוד כמה צעדים‪ .‬ללא ספק עקבים‪ .‬ואז שמעתי קול שחשבתי שלא אשמע יותר‬ ‫"‪.‬איזי או ברי פה? אני צריכה לדבר איתם"‬ ‫‪.‬קפאתי על הרצפה‬ ‫‪.‬חכה רגע‪ .‬אולי טעית‪ .‬לא‪ ,‬זו בטח טעות‪ .‬ממש לא סביר שזו היא‬ ‫‪.‬אם תוכלי לחזור כשנהיה פתוחים‪ ,‬אז אני בטוחה שאחד מהם יהיה פה‪ "...‬אמרה גל"‬ ‫‪.‬אני מצטערת‪ ,‬אבל זה דחוף‪ ".‬ענה לה הקול"‬ ‫‪.‬אוקיי‪ ,‬אז זו היא‪ .‬רק תהיה רגוע‪ ,‬לוין‬ ‫היו לי פה ושם רגעים‪ ,‬בעיקר בימים הגרועים‪ ,‬שבהם דמיינתי את הרגע שבו היא תחזור‪.‬‬ ‫בדמיון שלי אף פעם לא הייתי במחבוא מאחורי הבר‪ ,‬אבל נראה שעדיף להישאר פה‪.‬‬ ‫‪.‬אולי היא פשוט תעזוב‬ ‫‪.‬כן? היא פשוט תעזוב? נו‪ ,‬בחייך‪ .‬אין סיכוי‬ ‫"‪...‬אולי תתקשרי אליהם?" הציעה גל‪" .‬כלומר‪ ,‬אם זה משהו דחוף"‬

‫"‪.‬תקשיבי לי‪ ,‬חמודה‪ .‬ברי כאן או לא? כי אם הוא כאן‪ ,‬הוא ירצה לדבר איתי"‬ ‫עכשיו כבר היה ברור שעומדות להיות צרות‪ ,‬והעדפתי שהן לא יתפסו אותי בתנוחה‬ ‫‪.‬הזאת‪ ,‬אז קמתי‬ ‫ושם היא עמדה‪ :‬גבוהה‪ ,‬תקיפה ומחויטת‪ ,‬כמו מנהלת הבנק שמגיעה לעיירה כדי לעשוק‬ ‫את האיכרים‪ ,‬במגפיים בגובה הברך שנראו כאילו תוכננו במיוחד כדי לשפד כמה שיותר‬ ‫לבבות אנושיים על העקבים שלהם‪ .‬השיער שלה היה שונה – קארה שחור‪ ,‬עסקי וסקסי‪,‬‬ ‫במקום מפל התלתלים הבלונדיני שזכרתי‪ .‬מפל תלתלים של קיץ‪ .‬מדי פעם היא הייתה‬ ‫מתפשרת ואוספת אותו – כשהצטלמה או התראיינה‪ .‬היא שנאה להתראיין והשתדלה‬ ‫‪.‬לא להצטלם‬ ‫‪.‬אנדריאה‬ ‫‪.‬רק תהיה רגוע‪ ,‬לוין‪ .‬עבדת על זה קשה מדי בחודשים האחרונים‪ ,‬אל תחזור אחורה‬ ‫הקול המעצבן הזה נשמע בצורה חשודה מאוד כמו פסיכולוג צבאי שניסה לעבוד עליי‬ ‫פעם‪ .‬אמרתי לו אז ואמרתי לו עכשיו עוד פעם‪ :‬הדרך הכי טובה לעצבן מישהו היא לומר‬ ‫‪.‬לו יותר מדי פעמים להיות רגוע‬ ‫‪.‬לונג טיים נו סי‪ ",‬היא אמרה וחייכה אליי"‬ ‫"?חצי דקה עברה עד שהיא הוסיפה‪" :‬אתה לא מתכוון להגיד משהו‬ ‫‪.‬גל התפוגגה בלי ששמתי לב‪ .‬כנראה נסוגה למשרד‬ ‫ברי‪ ",‬אמרה אנדריאה היות שהמשכתי לעמוד שם בלי לומר מילה‪" ,‬אני אחרי נסיעה"‬ ‫"‪.‬ארוכה‪ .‬המעט שאתה יכול לעשות זה לומר שלום‬ ‫"?למה באת לפה‪ ,‬אנדריאה"‬ ‫הוא מדבר איתי‪ .‬כבר התקדמות‪ ".‬היא חייכה שוב‪" .‬עכשיו אתה אמור להזמין אותי"‬ ‫"?לשבת‪ .‬מה אתה אומר‪ ,‬נלך על זה‬ ‫‪.‬היה משהו מאוד‪-‬מאוד לא בסדר בחיוך שלה אבל היה קשה להבין מה בדיוק‬ ‫‪.‬אנחנו באמצע סיוד‪ ",‬עניתי לה"‬ ‫אני רואה‪ ".‬היא העיפה מבט מסביב‪" .‬מקום נחמד‪ .‬לא האמנתי שאני אראה אותך מכה"‬ ‫"‪.‬שורשים יום אחד‬

‫"‪.‬וגם לא ממש תכננת להישאר בסביבה כדי לראות את זה"‬ ‫"?אל תהיה רע‪ ,‬ברי‪ .‬כמה שנים עברו"‬ ‫"‪.‬עברו‪ .‬לא יכול לומר לך שזה השפיע עליי כמו שאת מניחה"‬ ‫מה שנכון נכון‪ .‬הזמן שעובר משפיע עליך אחרת‪ ,‬ברי‪ .‬זה כנראה אחד מהכוחות"‬ ‫"?המסתוריים האלה שלך‪ .‬נדלג לשלב שבו אתה מזמין אותי לקפה‬ ‫החלקתי לכיוונה את ספל השחור שהכנתי‪ .‬היא התקרבה לבר והושיטה יד לקחת אותו‬ ‫"‪.‬ואז אמרתי לה‪" ,‬שמונה שקלים‬ ‫היא שמטה את היד ונאנחה‪ .‬לבסוף אמרה‪" ,‬בכל זאת‪ ,‬אני שמחה שנשארת עם איזי כל‬ ‫"‪.‬השנים‪ .‬הוא צריך מישהו כמוך לידו‬ ‫"?למה באת לפה‪ ,‬אנדריאה"‬ ‫"‪.‬היא לא ענתה‪ .‬לבסוף אמרתי‪" :‬דווקא אהבתי את השיער שלך כמו שהוא היה אז‬ ‫"?אף אחד מאיתנו לא נראה כמו פעם‪ ,‬נכון"‬ ‫לא יודע אם עדכנו אותך‪ ,‬אבל אני גם לא רואה כמו אנשים אחרים‪ ".‬החוויתי לעבר עין"‬ ‫‪.‬שמאל שלי‬ ‫‪.‬מה אתה רואה?" היא שאלה"‬ ‫"‪.‬כשאני מסתכל עלייך‪ ,‬אני רואה אותך בשמלת כלה‪ ,‬צוחקת ורוקדת"‬ ‫"‪.‬אני מופתעת שאתה בכלל זוכר את היום ההוא"‬ ‫"‪.‬החתונה? אני זוכר אותה כמו שאני זוכר את הפעם האחרונה שגיבסו לי את היד"‬ ‫החיוך שלה התרופף לשנייה והיא מלמלה באנגלית‪" :‬בן זונה קר‪ ".‬אבל מייד זה נעלם‪,‬‬ ‫כאילו היא הזרימה לחיוך שלה עוד כוח‪ ,‬וחזרה לעברית‪" :‬אני בחיים לא אשכח איך אתה‬ ‫"‪.‬הופעת שם על מדים‪ ,‬מר טאקט‬ ‫עכשיו הבנתי מה לא בסדר בחיוך הזה – בערך חצי‪-‬טון של פחד מוות שהוא ניסה להחזיק‬ ‫‪.‬מאחוריו‬ ‫הייתה תקופה שכל מה שהיית צריך לעשות זה להיות ליד אנדריאה כמה דקות –‬ ‫ובאחריות‪ ,‬היום שלך היה יום טוב‪ .‬היית מסיים את אותו היום מאושר שאתה אתה‪.‬‬

‫נזכרתי בזה כשהיא התקרבה אליי‪ ,‬עקבי המגפיים שלה נוקשים על רצפת העץ‪ ,‬עד‬ ‫‪.‬שחיבקה אותי – ונזכרתי בשיער הארוך ההוא ובניחוח הקיצי שלו‬ ‫‪.‬ברי‪ ,‬אני צריכה עזרה‪ ".‬היא אמרה כשהתנתקה ממני"‬ ‫איזי יחזור לפה בערב‪ .‬אני בטוח שהוא ייתן לך מה שאת רוצה‪ ,‬אבל אישית אני ממליץ"‬ ‫לך לעזוב בלי לראות אותו ובלי שהוא ֵידע שחזרת‪ .‬אספתי את השברים פעם אחת‪ ,‬אני‬ ‫"‪.‬לא בטוח שאני אצליח פעם שנייה‬ ‫"?היא הביטה בי‪" .‬מה קרה לך‪ ,‬ברהמס? מתי נהיית כזה קר לב‬ ‫זה באמת הישג מצידך‪ ,‬לעמוד פה ולדבר איתי על קור לב‪ .‬מה אכפת לך? את לא היית"‬ ‫"‪.‬פה כשאיזי היה צריך לאסוף את השברים שלי‬ ‫"‪.‬שברים? שלך? לא‪ .‬לזה אני לא יכולה להאמין‪ .‬זה כבר לא נתפס"‬ ‫קיבינימט‪ ,‬איפה המצית הזה?" נבחתי‪ ,‬ואנדריאה לא זזה‪ .‬חזרתי אל מאחורי הבר"‬ ‫והתכופפתי עד שמצאתי את המצית‪ ,‬הדלקתי את הסיגריה שלי והסתובבתי בחזרה אל‬ ‫אנדריאה‪" .‬אני שואל אותך בפעם האחרונה‪ .‬למה באת לפה‪ ,‬אנדריאה? ואל תנסי אפילו‬ ‫"‪.‬למכור לי סיפור עכשיו‪ .‬אני לא איזי‬ ‫"‪.‬אני צריכה עזרה‪ ,‬וזה לא קשור לאיזי‪ ,‬או לכסף‪ ,‬או שום דבר כזה‪ .‬זה אני ואתה"‬ ‫"‪'.‬אין לנו שום 'אני ואתה"‬ ‫"‪.‬תגיד לי‪ ,‬אתה לא מבין? זה קשור לעניינים שלך‪ .‬למה שעשית אצל יקי"‬ ‫העניינים שלי‪ ",‬אמרתי לה‪" ,‬נגמרו מזמן‪ .‬הלכו לאן שהראיית שש‪-‬שש שלי הלכה‪ .‬מזמן‪".‬‬ ‫"‪...‬עכשיו‪ ,‬כשאת מעודכנת‪ ,‬אני יכול אם את רוצה להפנות אותך למישהו שאני מכיר‬ ‫ברי‪ ,‬אולי תחשוב בהיגיון שנייה? אתה חושב שהייתי באה אליך אם הייתה לי אופציה"‬ ‫אחרת? ואני דווקא כן טורחת להתעדכן‪ ,‬ועושה רושם שהעניינים לא כל כך נגמרו אצלך‪,‬‬ ‫"‪.‬לא שזה הפתיע אותי‬ ‫לעזאזל‪ .‬נו‪ ,‬למה ציפית? נבו אולי לא כתב אף מילה מפורשת אבל הוא חי בעולם‬ ‫התקשורת‪ ,‬ושם דברים עוברים גם מבלי להיות מפורשים‪ .‬מפה לאוזן‪ ,‬מיד ליד‪ ,‬מפה‬ ‫?לשם‪ ,‬מדחי אל דחי‪ .‬באמת חשבת שהזינוק המטאורי הזה בעסקים הוא סתם במקרה‬ ‫"?אולי תשתוק כבר"‬

‫‪.‬מה?" אנדריאה הרימה גבה‪ ,‬ורק אז קלטתי שאמרתי את זה בקול רם"‬ ‫"‪.‬לא‪ ,‬כלום‪ .‬בסדר‪ .‬דברי"‬ ‫אני אדבר איתך אחרי שתיקח כמה שעות ותחליט ברצינות שאתה מוכן לשמוע אותי‪ .‬זו"‬ ‫"‪.‬לא שיחה לנהל על רגל אחת‬ ‫"?כמה זמן יש לך"‬ ‫"‪.‬אני לא יודעת‪ ...‬כמה ימים"‬ ‫"?עד היום בערב‪ ,‬את בסדר"‬ ‫"‪.‬אני חושבת שכן"‬ ‫תחזרי לפה בעשר‪ ,‬איזי יהיה פה‪ .‬אבל אל תפתחי ציפיות‪ .‬אני אשמע אותך כי עושה"‬ ‫רושם שאת באמת צריכה עזרה‪ .‬אבל רק שתדעי שלפני שנתיים‪-‬שלוש אין שום סיכוי‬ ‫"‪.‬שהיינו מנהלים את השיחה הזאת‬ ‫היא פנתה לצאת אבל עצרה בדלת והסתובבה בחזרה‪ .‬עשן הסיגריה חצץ בינינו והפך את‬ ‫דמותה לקצת פחות ברורה‪" .‬מה העניין?" שאלתי‪" ,‬את מודאגת מזה שלא מצאת עליי‬ ‫"?אקדח כשחיבקת אותי‬ ‫"?מי הבחורה"‬ ‫"‪.‬היא? סטודנטית שעובדת פה‪ .‬זמנית‪ .‬לא זוכר איך קוראים לה"‬ ‫"‪.‬המממ‪ "...‬אנדריאה חייכה‪" .‬אז להתראות מאוחר יותר"‬

‫* * *‬

‫מייד כשהדלת נסגרה אחרי אנדריאה‪ ,‬גל יצאה מהמשרד‪ .‬היא לא אמרה דבר‪ ,‬רק שילבה‬ ‫‪.‬את זרועותיה ונעמדה מולי ברצינות רבה‬ ‫‪.‬נשענתי על הבר ולא אמרתי כלום‬ ‫‪.‬קר קצת מצידך‪ ",‬היא אמרה"‬

‫‪.‬המשכתי לא להגיד כלום‬ ‫"‪...‬ברי?" היא אמרה‪ ,‬ולא עניתי לה‪ ,‬ולבסוף היא אמרה‪" ,‬אוקיי‪ ,‬אני אנעל את הדלת"‬ ‫"‪.‬לא!" אמרתי לה‪" .‬תישארי איפה שאת‪ ,‬אני אנעל‪ .‬אל תתקרבי לדלת"‬ ‫"?ברי‪ ,‬מה קורה"‬ ‫"‪.‬אני לא יודע‪ ,‬אבל אם יש מישהו בחוץ שמשגיח על הדלת אז שלא יראה אותך"‬ ‫"‪.‬היא כבר ראתה אותי כשנכנסה לפה"‬ ‫‪.‬נכון‪ ,‬אבל אולי יש מישהו אחר‪ ".‬נעלתי את הדלת ופניתי לכיוון המשרד"‬ ‫"?כמו מי? ברי‪ ,‬דבר אליי‪ .‬מי זאת הייתה? הולכות להיות צרות"‬ ‫"‪.‬אם את כל כך סקרנית‪ ,‬היית צריכה להישאר פה ולהקשיב"‬ ‫"?אל תדאג‪ ,‬הקשבתי טוב מאוד‪ .‬מה נדמה לך‪ ,‬שהדלת של המשרד שלך אטומה לקול"‬ ‫"‪.‬אני בטוח שלא‪ ,‬אם מצמידים אליה את האוזן"‬ ‫גל הלכה אחריי למשרד והמשיכה‪" :‬אני רק אומרת‪ .‬זה‪ ,‬זה פשוט יותר מדי‪ .‬זה משהו‬ ‫אחר‪ .‬אני יכולה לדמיין כל מיני דברים‪ ,‬אבל אותך נשוי ומאושר ועוד עם האלילה הזאת?‬ ‫"‪.‬הולכות להיות צרות‬ ‫ניגשתי אל הכספת שבקיר‪ .‬מעליה היה תלוי‪ ,‬כמו תמיד‪ ,‬אותו תדפיס ישן של הציור‬ ‫הידוע של רמינגטון – "הסתערות הפרשים הקשוחים על גבעת סן חואן"‪ .‬הסטתי אותו‬ ‫‪.‬הצידה ופתחתי את הכספת‬ ‫בפנים היה האקדח שלי‪ ,‬סגור בתוך הקופסה שלו‪ְ .‬בּ ֶרן ֵטן מודל סטנדרטי שקיבלתי לפני‬ ‫שנים מיקי בן דוד‪ .‬פריט לאספנים‪ ,‬נדיר‪ ,‬ונדירים עוד יותר הם האנשים הרעים שנשארים‬ ‫‪.‬עומדים מהצד הלא נכון שלו‬ ‫‪.‬אוקיי‪ .‬אז הולכות להיות צרות‪ ".‬אמרה גל כשהוצאתי את האקדח וטרקתי את הכספת"‬ ‫אולי‪ .‬אני לא יודע‪ ".‬וידאתי שהאקדח פרוק‪ ,‬מבצע את כל הפעולות המוטוריות במהירות"‬ ‫ובלי מילימטר אחד של טעות‪ .‬שיטה אחת לעשות סדר במחשבות היא להעביר את המוח‬ ‫לאצבעות לכמה שניות‪ .‬על הציור שמולי המשיכו הפרשים הקשוחים להסתער במעלה‬ ‫‪.‬הגבעה‬

‫זה לא היה דומה לערפל האדמדם שאופף את המוח שלך כשהפוסט‪-‬טראומה מכה‬ ‫במלוא עוצמתה‪ .‬זה היה משהו כחלחל ונושך בחושך‪ ,‬כמו בעירה קרה‪ .‬כמו להיות מתחת‬ ‫לאדמה במכרה פחם שבו האוויר צפוף ודחוס‪ ,‬קריר וחמים בעת ובעונה אחת‪ ,‬ואז לשמוע‬ ‫את הקנרית מתחילה לצפצף ברקע כדי להתריע על גז רעיל‪ ,‬ואתה מגשש בחושך ומחפש‬ ‫‪.‬את היציאה כשכל שנייה אתה אמור להתחיל להרגיש את הגז הזה‬ ‫יצאתי מהמשרד‪ ,‬וגל יצאה אחריי‪ .‬היא ניגשה לבר‪ ,‬לקחה את ספל הקפה השחור שעדיין‬ ‫העלה אדים והושיטה לי אותו‪ .‬סימנתי לה עם היד שלא והסתובבתי הלוך‪-‬חזור על‬ ‫הרצפה שהייתה מכוסה בעיתונים‪ .‬גל החזיקה את ספל הקפה‪" .‬אני צריכה להיות‬ ‫"?מודאגת‬ ‫"?'ממה? מזה שהיא ראתה אותך? מזה שהיא קראה לך 'חמודה"‬ ‫"‪.‬מזה שאמרת לגרושתך שאתה לא מכיר אותי"‬ ‫אחרי כמה דקות של הסתובבות הלוך‪-‬חזור‪ ,‬נראה היה שהקנרית השתתקה קצת ואני‬ ‫יכול לחשוב‪ .‬אבל כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה אנדריאה בשמלת הכלה שלה‪ ,‬ואני –‬ ‫הייתי אז במדים? היום ההוא היה משהו שאתה שומר לעצמך באיזו פינה שקטה מאחורי‬ ‫‪.‬מנעול‪ ,‬כדי להוציא אותו כשיש מסביבך רק צללים‬ ‫‪.‬עכשיו אתה רוצה את הקפה?" שאלה גל‪ .‬לקחתי ממנה את הספל"‬ ‫העברתי בראש את כל אירועי הדקות האחרונות‪ ,‬לאט ולפי הסדר‪ ,‬בניסיון להתמקד‪ .‬ואז‪,‬‬ ‫בדיוק כשהתחלתי לשתות את הקפה אבל לפני שהספקתי לבלוע אותו‪ ,‬קלטתי מה גל‬ ‫‪.‬אמרה קודם‬ ‫טוב‪ ,‬הינה עוד שיטה טובה להתמודד עם פוסט טראומה‪ .‬קפה שחור חם באוקטן גבוה‬ ‫‪.‬שעולה לך בגרון‪ ,‬לתוך האף‪ ,‬עד לגלגלי העיניים‬ ‫להיחנק על הקפה שלי זה באמת לא משהו שאני נוהג לעשות‪ ,‬וגם לא להתפקע מצחוק‪,‬‬ ‫ולכן גם לי בעצמי לקח כמה שניות להבין מה קורה פה‪ .‬גל זינקה ממקומה‪ ,‬מודאגת‪.‬‬ ‫"!"ברי‬ ‫השתעלתי והתקפלתי וגל טפחה לי על הגב‪ ,‬עד שהצלחתי לומר‪" :‬מה – מה אמרת לפני‬ ‫"?דקה‬ ‫"?שהולכות להיות צרות"‬ ‫"!לא! אח – שיעול שיעול – אחרי זה"‬

‫"?ברי? על מה אתה מדבר"‬ ‫"!גרושתך! זה מה ש – שיעול שיעול – אמרת! אמרת גרושתך"‬ ‫"‪...‬נכון"‬ ‫"?במובן של – שיעול – אשתי? שהייתי – שיעול שיעול – נשוי לה"‬ ‫זאת המשמעות של גרושה‪ ,‬לא? ברי? מה כל כך מצחיק?" דרשה גל‪ .‬לא הצלחתי"‬ ‫"?לענות‪" .‬תן לי ת'קפה‪ ,‬לפני שתשפוך הכול" – היא החרימה לי את הספל‪" ,‬ומה מצחיק‬ ‫"‪...‬אנדריאה‪ "...‬נחנקתי‪" .‬אשתי‪ ...‬נשוי"‬ ‫"?תגיד‪ ,‬ירדת מהפסים סופית? נו‪ ,‬מה לא בסדר? זאת לא הייתה אשתך לשעבר"‬ ‫"!לא!" ניסיתי לנשום ולהשתלט על עצמי‪" .‬אנדריאה? אני? ברור שלא"‬ ‫"‪...‬אבל כל הדיבורים האלה על"‬ ‫גל‪ ...‬אנדריאה" – אמרתי אחרי שהצלחתי לשלוט בריאות שלי פחות או יותר –"‬ ‫"‪".‬אנדריאה היא אשתו של איזי‬ ‫"!?מה"‬ ‫הספל טס באוויר‪ ,‬הקפה המריא מתוכו כמו פגז פלאשט‪ .‬הספל פגש את הקיר המסויד‬ ‫ברשלנות שלי והתנפץ עליו‪ .‬הקפה לעומת זאת הגיע עד החלק שגל סיידה במומחיות‬ ‫‪.‬לפני רבע שעה‪ ,‬פגש אותו והפך אותו לציור רורשאך נטול סוכר‬ ‫‪.‬פתאום הכול היה שקט מאוד מאוד‬ ‫"‪.‬נו‪ ",‬אמרתי‪" ,‬הינה הצרות"‬

‫עלה בחומר‬

‫איזי‪ ,‬שהיה בימים האחרונים במרתון של פגישות מול הבנק ומול העירייה לגבי ענייני‬ ‫הפאב‪ ,‬חזר לפנות ערב‪ .‬נתתי לו לשחרר קצת ביקורת בונה על הסיוד‪ ,‬ביקשתי ממנו‬ ‫‪.‬לשבת ואז סיפרתי לו‪ .‬אין טעם למרוח את הדברים‬ ‫‪.‬מה?" הוא אמר‪ ,‬אבל לא כמו גל אלא כאילו הוא לא בטוח ששמע טוב"‬ ‫‪.‬אנדריאה חזרה‪ ".‬אמרתי שוב"‬ ‫"?אנדריאה‪-‬אנדריאה? אנדריאה שלנו"‬ ‫‪.‬הוא מתכוון לאשתך‪ ".‬אמרה גל‪ ,‬שבדיוק עברה ליד השולחן"‬ ‫‪.‬איזי נשען לאחור בכיסא שלו‬ ‫"?איך היא נראתה"‬ ‫‪.‬לא משהו‪ ".‬אמרתי‪ ,‬וידעתי שזה לא משכנע"‬ ‫האישה הכי יפה שראיתי פה בשנה האחרונה‪ ".‬זרקה לעברנו גל ששוב עברה לידנו"‬ ‫‪.‬במקרה‪ .‬התאפקתי לא להגיד כלום‬ ‫‪.‬סתם ככה הופיעה פה בשביל להגיד שלום?" שאל איזי"‬ ‫"‪.‬לא‪ .‬היא צריכה עזרה במשהו"‬ ‫"?כמו מה"‬ ‫"‪.‬לא יודע‪ .‬עשתה הצגה גדולה מזה שהיא בבעיות רציניות"‬ ‫"?כמו מה שהיא הייתה עושה אז? עוד פעם זה"‬ ‫‪.‬זה גם מה שאני חשבתי עליו‪ ".‬אמרתי"‬ ‫‪.‬מה? מה זה?" הסתקרנה גל‪ ,‬שמבלי ששמנו לב הצטרפה לשולחן"‬

‫"?גל‪ ",‬פניתי אליה‪" .‬אין לך איזה מבחן חשוב מאוד מחר? מוקדם על הבוקר"‬ ‫"‪.‬לא"‬ ‫"?אז אולי איזה שיעור חשוב? מעבדה‪ ,‬ניתוח‪ ,‬חדר לידה"‬ ‫"‪.‬אה‪-‬אה"‬ ‫"?דייט? ריאיון עבודה? משהו"‬ ‫"‪.‬שום דבר"‬ ‫"?אז אולי סתם תהיי נחמדה ותתני למבוגרים לדבר"‬ ‫"‪.‬תן לה לשמוע‪ ,‬ברי‪ .‬בחייך‪ ",‬אמר איזי‪" .‬אל תיקח את העניין הזה כל כך ברצינות"‬ ‫נכון‪ .‬חוץ מזה איך אתה מצפה שאני אוכל להתעלם מכזה דבר?" אמרה גל‪" .‬אשתו של"‬ ‫"‪.‬איזי‪ .‬בדיוק כשחשבתי ששום דבר פה כבר לא יכול להפתיע אותי יותר‬ ‫נזכרתי איך גל הייתה כשרק התחילה לעבוד פה ופחדה לנשום או לזוז‪ .‬היו רגעים‬ ‫‪.‬שהתגעגעתי לזה‬ ‫עברו שנים‪ ,‬וכל זה‪ ".‬אמר איזי‪" .‬אתה צודק שאם העניין היה קופץ עליי לפני‪ ,‬נגיד‪",‬‬ ‫שלוש או ארבע שנים‪ ,‬אז אולי לא הייתי מפגין רמת תפקוד מי‪-‬יודע‪-‬מה‪ ,‬אבל אפשר‬ ‫להסתכל על זה אחרת עכשיו‪ .‬חברה ותיקה באה וצריכה עזרה‪ ,‬לא צריך לבוא לעניין‬ ‫בגישה של אוי‪-‬לא‪ ".‬הוא הסתכל עליי‪" .‬אני יודע שלך הדברים נראים אחרת‪ ,‬ברי‪ .‬זה‬ ‫"‪.‬בגלל שאתה בנוי אחרת‬ ‫בלי שנתבקשה‪ ,‬גל דחפה לכיווני את המאפרה‪ .‬היד שלה התחככה בשלי והתעכבה שם‬ ‫‪.‬טיפ‪-‬טיפה‪ .‬הוצאתי סיגריה והדלקתי אותה כדי לאותת לשניהם שהבנתי את הרמז‬ ‫‪.‬אז מה הסיפור של אנדריאה?" שאלה גל"‬ ‫"?אין סיפור‪ ".‬אמר איזי‪" .‬אני ואנדריאה היינו‪ ...‬היינו נשואים‪ ,‬מה‪ ,‬שנתיים"‬ ‫‪.‬ידעתי שהוא רוצה שלא אגיד כלום‪ ,‬ולכן נשארתי בשקט‬ ‫ואז זה נגמר‪ ",‬המשיך איזי‪" .‬היא עברה לחו"ל בענייני עבודה ולא שמרה על קשר‪ ,‬ואף"‬ ‫אחד לא ידע בדיוק איפה היא או מה היא עושה‪ .‬ועכשיו‪ ,‬מתברר שהיא באה לבקר‬ ‫"‪.‬אותנו‬

‫הממ‪ "...‬ההבעה על פניה של גל נראתה כאילו שוקלים לה שמן זית בשוק הכרמל"‬ ‫ומנסים לרמות אותה במשקל‪" .‬מאיפה זה נשמע לי מוכר ההסבר הזה? והאם אני צריכה‬ ‫"?לחשוב פעמיים לפני שאני פותחת את הכספת‬ ‫השאלה האחרונה הופנתה אליי‪ .‬הסיפור שגל התייחסה אליו עכשיו התרחש בלילה‬ ‫הראשון שלה בעבודה‪ ,‬כשפצצה שהוטמנה בכספת שלנו כמעט הרגה אותה‪ .‬אחת‬ ‫המסקנות שלי מאותו עניין הייתה שגל‪ ,‬אם זה מוצא חן בעיניי ואם זה לא‪ ,‬היא חלק ממה‬ ‫שקורה כאן‪ ,‬ולכן להסתיר ממנה דברים עלול להיות מסוכן‪ .‬אבל עדיין היו דברים בעולם‬ ‫‪.‬הזה שלא התלהבתי להכניס אותה אליהם‬ ‫"‪.‬זה לא אותו דבר‪ ,‬גל‪ ".‬אמרתי לה‪" .‬הפעם זה עניין אישי"‬ ‫אתה בטוח בזה?" שאלה‪" .‬כי אנדריאה הזכירה משהו על העניינים שלך‪ .‬היא אמרה"‬ ‫"‪.‬את זה במפורש‬ ‫"?מה?" שאל איזי‪" .‬זה מה שהיא אמרה"‬ ‫"‪.‬פחות או יותר"‬ ‫"?ומה בדיוק"‬ ‫שהיא צריכה עזרה‪ ,‬ושזה קשור לברי‪ ".‬אמרה גל‪" .‬ולעניינים שהיו לו עם יקי‪ .‬יקי זה מי"‬ ‫"?שהיה המפקד שלך‪ ,‬לא‬ ‫עכשיו התגובה של איזי נראתה יותר כמו מה שחששתי ממנו‪" .‬אוי לא‪ "...‬הוא אמר‪" .‬אוי‪,‬‬ ‫‪.‬לא לא לא‪ ".‬הוא קם והתחיל להסתובב הלוך‪-‬חזור בחדר‬ ‫"‪.‬חכו רגע‪ ",‬אמרה גל‪" .‬אולי היא פשוט צריכה אבטחה‪ ,‬או ייעוץ"‬ ‫"‪.‬איזי לא ענה‪ .‬גל הביטה בי‪ .‬אמרתי "איזי‪ ,‬אולי כדאי שתשב שנייה‬ ‫לא‪ ,‬לא‪ .‬אני צריך להיות על הרגליים כשאני חושב על זה‪ ".‬איזי הגיע לקיר‪ ,‬הסתובב‪",‬‬ ‫‪.‬חצה את החדר‪ ,‬הגיע לקיר השני‬ ‫‪.‬אז זה עונה על השאלה‪ .‬היא מתעסקת בזה עוד פעם‪ ".‬הוא אמר"‬ ‫‪.‬זה לא 'עוד פעם'‪ ,‬זה 'עדיין'‪ ".‬אמרתי"‬ ‫"?איזי הביט בשעון‪" .‬מתי היא אמורה להיות פה‬ ‫"‪.‬אמרתי לה בעשר"‬

‫היינו צריכים לפתוח כבר הערב‪ ".‬אמר איזי‪ ,‬וזה כבר נשמע יותר דומה לעצמו הרגיל‪".‬‬ ‫"?‪"...‬זה באמת היה יותר טוב לפגוש אותה במקום מלא אנשים‪ .‬היא אמרה אולי‬ ‫הוא עצר והביט לכיווני‪ .‬בחנתי את הסיגריה שלי‪" .‬לא‪ ,‬היא לא אמרה איך ליצור איתה‬ ‫קשר‪ .‬ולא‪ ,‬איזי‪ ,‬אני לא חושב שצריך לדחות למחר‪ .‬זה חשוב לפגוש אותה היום ולדבר‬ ‫"‪.‬על הדברים‬ ‫תעשה טובה ברהמס‪ ,‬אל תגיד לי איך ומתי לדבר עם אשתי‪ ,‬אוקיי?" אמר איזי‪ ,‬בקול"‬ ‫‪.‬רגוע‪ .‬קלטתי את גל מביטה על שנינו חליפות‬ ‫"‪.‬בסדר‪ ".‬עניתי לו‪" .‬אתה צודק"‬ ‫ידעתי שהוא התאמץ להישמע רגוע עכשיו בדיוק כמו שאני התאמצתי‪ ,‬אבל ביליתי את‬ ‫כל אחר הצוהריים בלהתכונן לשיחה הזאת‪ ,‬וידעתי שכמה שרפות קטנות חייבות‬ ‫‪.‬להתרחש פה אם אנחנו רוצים למנוע פיצוץ גדול‬ ‫"?במה בדיוק היא 'מתעסקת עוד פעם'?" שאלה גל‪" .‬מה היא עושה"‬ ‫היא‪ "...‬התחלתי לומר‪ .‬הבטתי על איזי שהמשיך להסתובב הלוך‪ -‬חזור‪ .‬הוא סובב אלינו"‬ ‫‪.‬את הגב‬ ‫‪.‬היא הייתה עיתונאית‪ ".‬אמרתי"‬ ‫"‪...‬עיתונאית"‬ ‫"‪.‬כן‪ ".‬ואחרי מחשבה קצרה הוספתי‪" ,‬סוג של"‬ ‫‪.‬סוג של עיתונאית‪ "...‬חזרה גל"‬ ‫"‪.‬אני חושב שהיום העיסוק הספציפי שלה נראה יותר כמו תחקירנית"‬ ‫"?במילים פשוטות‪ ,‬היא אוספת מידע"‬ ‫"‪.‬כן‪ ",‬אמרתי‪ .‬ואחרי שחשבתי על זה עוד קצת – "סוג של"‬ ‫אין לי ספק שגל שמעה היטב את התוספת הממולמלת הזאת אבל היא רק אמרה‪" :‬אז‪...‬‬ ‫"‪.‬זה יכול להיות דבר טוב‬ ‫"?איזי הסתובב אלינו‪" .‬איך למען השם זה יכול להיות דבר טוב‪ ,‬גל‬ ‫מפני שזה מחזק את ההנחה שהיא צריכה עזרה מקצועית‪ .‬ומפני שהיא לא הייתה בארץ"‬

‫בשנים האחרונות‪ ,‬אולי היא לא מכירה מישהו שהיא יכולה לסמוך עליו‪ ,‬אז היא פונה‬ ‫לחברים ותיקים שהיא כן מכירה‪ ,‬ואם כבר – אז זו הזדמנות טובה ליישר הדורים‪ .‬זה לא‬ ‫"?נשמע לך הגיוני‬ ‫גל‪ ",‬אמר איזי בקוצר רוח‪" .‬את יודעת איך קוראים לזה כשמישהו הוא כבר לא עיתונאי"‬ ‫"?'ולא תחקירן וגם לא סתם 'סוג‪-‬של‬ ‫נגעתי בברך של גל מתחת לשולחן כדי לסמן לה לעזוב את זה – אולי זה קצת לא הולם‬ ‫מכיוון שאני הבוס שלה וכל זה‪ ,‬אבל זה נראה לי עדיף על לבעוט לה בקרסול‪ .‬היא הבינה‬ ‫את הרמז והשתתקה‪ .‬כיביתי את הסיגריה שלי‪" .‬חכה רגע‪ ,‬איזי‪ .‬זאת אפשרות אחת‪ .‬אולי‬ ‫אנחנו באמת מנתחים יותר מדי את העניין ואנדריאה בסך הכול צריכה איזו עבודת‬ ‫"‪.‬רגליים‬ ‫ואולי זאת האפשרות השנייה – שהיא תפיל עלינו טון של לכלוך עם השטויות שלה‪ ,‬ואת"‬ ‫הצ'אנס הזה אנחנו לא צריכים לקחת‪ ".‬אמר איזי‪" ,‬זה כל מה שחסר לנו באמת‪ ,‬עכשיו‬ ‫"‪.‬כשחזרת לעניינים שלך‬ ‫אם ככה‪ ,‬אז כשהיא תבוא נגיד לה לא בנימוס‪ ,‬נגיד לה לשמור על קשר וניפרד כמו"‬ ‫"‪.‬ידידים‬ ‫איזי הפסיק להסתובב בחדר ונעצר מול הקיר‪ ,‬בדיוק מול הנקודה שבה סיידנו מחדש על‬ ‫‪.‬כתם הקפה‪ .‬קיוויתי שהוא לא ישים לב‬ ‫אני מכיר אותך‪ ,‬ברי‪ ".‬הוא אמר‪" .‬אתה חושב שזה מן מבחן‪ .‬אתה רוצה שאני אצליח"‬ ‫לשבת מולה בשקט‪ ,‬לשתות קפה ולהגיד כן‪-‬לא‪-‬תודה‪-‬בבקשה‪ ,‬ושתהיה סגירה יפה וכולנו‬ ‫"?נצא מזה מחוזקים‪ ,‬נכון‬ ‫"‪.‬זה לא מה שתכננתי אבל כשאתה מנסח את זה ככה‪ ,‬אני חושב שזה רעיון טוב"‬ ‫"‪.‬ברור שזה מה שאתה חושב‪ .‬לעשות לעצמך מבחנים‪ ,‬זה ספורט מבחינתך"‬ ‫איזי‪ ,‬למה שלא תשב שנייה‪ .‬אתה מעיף אבק על הקירות שרק היום סיידנו‪ ".‬אמרתי‪".‬‬ ‫‪.‬איזי מצמץ לכיווני כמה שניות ולבסוף צחקק‪ ,‬חזר אל השולחן והתיישב מולי‬ ‫ככל שאני חושב על זה‪ ",‬אמרתי‪" ,‬נראה לי הכי סביר שאנחנו סתם היסטריים‪ .‬בסופו"‬ ‫"‪.‬של דבר נשב פה ונעלה זיכרונות כמו שלושה שמוקים זקנים וגל תצחק עלינו מהצד‬ ‫זה לא נשמע משכנע וידעתי את זה‪ .‬ידעתי את זה מפני שידעתי מה איזי עמד לומר לגל‬ ‫קודם‪ .‬מפני שאנדריאה התייחסה לעיתונאים רגילים כמו שאני התייחסתי לחוקרים‬ ‫פרטיים רגילים‪ :‬שנינו תפקדנו בסדקים שקיימים בין המסגרות‪ ,‬בתחום האפור‪ ,‬זה‬

‫ששוחים בו דברים שאי אפשר להזיז אותם עם גלגלי שיניים או בלחיצת כפתור‪ .‬והסיכוי‬ ‫שהעניין הזה פשוט יתפוגג לו בשקט הוא אפסי‪ .‬התחלנו אותו בתוך התחום האפור‬ ‫‪.‬ואפשר רק לקוות שהוא לא יתדרדר לתחום השחור‬ ‫‪.‬אז?" שאל איזי"‬ ‫‪.‬אז‪ "...‬הבטתי לכיוון גל וראיתי שהיא כבר לובשת את הז'קט שלה ומתכוננת לעזוב"‬ ‫‪.‬אז לילה טוב ובהצלחה‪ ".‬היא אמרה"‬ ‫‪.‬אז אנחנו מחכים‪ ".‬אמרתי אחרי שגל עזבה‪"...‬‬

‫* * *‬

‫‪.‬אלא שאנדריאה לא באה‬ ‫פחות או יותר בשעה אחת אחר חצות נמנמתי על הכיסא שלי כשאיזי העיר אותי‪" .‬קום‪,‬‬ ‫"‪.‬ברי‪ .‬אני זז‬ ‫"?הממ"‬ ‫"‪.‬אל תישאר לישון פה‪ ,‬עם כל האדי צבע‪ .‬נסגור את החלונות וננעל"‬ ‫"‪...‬אתה בטוח? אני יכול לחכות פה עוד קצת"‬ ‫אמרתי לך שעשיתם פה יופי של עבודה? הייתי בטוח שנצטרך עוד יום בשביל לנקות"‬ ‫"‪.‬את הפנלים והרצפה אבל נראה שנוכל לפתוח מחר כרגיל‬ ‫סגרנו את החלונות‪ ,‬וכשאיזי אסף את כל הניירות שלו לתיק החלטתי לדבר לפני שהוא‬ ‫"‪.‬הולך‪" .‬חכה שנייה‪ ,‬איזי‪ .‬יש עוד משהו‬ ‫"?מה"‬ ‫"‪...‬רציתי להגיד לך את זה כשאנדריאה פה‪ ,‬אבל"‬ ‫נו‪ ,‬תגיד כבר‪ ,‬ברי‪ ".‬הוא אמר מבלי להפסיק לשנייה לעלעל בניירות שלו‪" .‬ותפסיק"‬ ‫להתייחס לעניין הזה כל כך כבד‪ .‬אמרתי לך‪ ,‬אני בסדר עם זה‪ .‬אני רק לא רוצה להחזיר‬

‫"‪.‬אותנו אחורה‬ ‫"‪.‬אוקיי‪ .‬אז לפני כמה שנים שמעתי משהו מאנדריאה"‬ ‫"?באמת? הייתם בקשר"‬ ‫"‪.‬לא לא‪ .‬בעצם‪ ,‬אי אפשר להגיד ששמעתי מאנדריאה‪ ,‬יותר כמו‪ ...‬שמעתי עליה"‬ ‫"‪.‬נו‪ ,‬אז תסביר"‬ ‫זה היה כשעבדתי בשירות ו‪ ...‬אתה זוכר את שץ? בעצם אני לא בטוח שהכרת אותו‪".‬‬ ‫הוא עבד בקישור עם המקבילים ועשה משהו עם החבר'ה שעבדו בתחנה אירופאית‬ ‫"‪.‬מסוימת‬ ‫א‪-‬הא‪ ",‬אמר איזי‪ ,‬ממשיך לסדר את הניירות לתוך התיק‪ .‬חשבונות בנקאיים‪ ,‬היתרי"‬ ‫‪.‬בנייה‪ ,‬חוזי התקשרות‪ ,‬אישורי הזמנות‪ ,‬הצעות מחיר‬ ‫בכל אופן‪ ,‬יום אחד שץ בא ושאל אותי לגבי אנדריאה‪ .‬הוא אמר לי שהשם שלה עלה"‬ ‫"‪.‬בחומר‬ ‫‪.‬עלה בחומר‪ ".‬הוא חזר אחריי"‬ ‫"‪.‬כן"‬ ‫עלה בחומר‪ "...‬הוא המהם לעצמו‪" .‬עלה‪ .‬השם שלה‪ .‬עלה בחומר‪ .‬ברי‪ ,‬על מה לעזאזל"‬ ‫"?אתה מדבר‬ ‫עלה בחומר‪ ,‬אתה יודע‪ .‬זה אומר שהשם שלה הופיע פתאום ב‪ ...‬בחומר‪ .‬בעבודה"‬ ‫"‪.‬שלהם‪ .‬נו‪ ,‬איזי‪ ,‬אתה יודע על מה אני מדבר‬ ‫"?שץ היה זה עם הגומות"‬ ‫"‪.‬טוב‪ ,‬לך לעזאזל"‬ ‫"‪.‬זו הייתה בדיחה‪ ,‬ברי"‬ ‫כן‪ ,‬הבנתי‪ ,‬רק לא ברור לי אם זו בדיחת 'לך לעזאזל' או בדיחת 'תראו איזה מצחיק אני"‬ ‫"‪'.‬במצבים מלחיצים‬ ‫איזי סגר את התיק וסוף סוף פנה אליי‪" .‬ברי‪ ,‬למען השם‪ ,‬מאוחר בלילה עכשיו‪ .‬תעשה‬ ‫"?את זה פשוט‪ .‬אתה אומר לי שאנדריאה היא סיכון ביטחוני‬

‫"‪.‬לא‪ .‬השם שלה עלה בתור יעד"‬ ‫"?מה יעד? שלנו"‬ ‫"‪.‬לא‪ ,‬נו‪ .‬אתה לא מבין? של אחד הגופים שהחבר'ה שלנו ישבו עליהם באירופה"‬ ‫"?איזי הביט בי‪ ,‬עד שאמר‪" :‬אז‬ ‫"‪.‬ויתרתי‪" .‬לא משנה‬ ‫הוא פנה לצאת אבל שנייה לפני שפתח את הדלת הוא עזב את הידית והסתובב בחזרה‬ ‫"?אליי‪" .‬ברי‪ ,‬אם לא היית פה‪ ,‬לא הייתי יכול לעשות את זה‪ ,‬אתה יודע‬ ‫"?בטח שהיית יכול‪ .‬הייתי פה היום בלעדיך"‬ ‫"‪.‬אז יש לי בקשה ממך"‬ ‫"?מה"‬ ‫אם זה באמת עניין מקצועי כמו שגל אומרת‪ ...‬אז אני אשמח אם תעשה מה שאפשר"‬ ‫"‪.‬כדי להשאיר אותי מחוץ לזה‬ ‫"?אתה בטוח"‬ ‫"‪.‬כן‪ .‬נמצא משהו אחר לבחון את עצמנו עליו"‬ ‫‪.‬אוקיי‪ ".‬אמרתי"‬ ‫איזי הנהן ועזב‪ .‬נעלתי את הדלת אחריו‪ .‬נשארתי לבד בפאב הריק שהוא הדבר הכי קרוב‬ ‫‪.‬לבית‪ ,‬והייתי ער עד כאב לאקדח‪ ,‬הְבּ ֶרן ֵטן הנדיר‪ ,‬בנרתיק הפנימי על המותן שלי‬

‫הסמוראי‪ ,‬הרונין והשודד‬

‫הייתי באמצע הטיפוס במדרגות לעבר הדירה שלי שמעל ההייד אאוט כשקלטתי שיש‬ ‫‪.‬מישהו בחדר המדרגות‬ ‫קיללתי את עצמי על הרשלנות שבה הדלקתי את האור‪ .‬חיכיתי בשקט עד שהאור כבה‬ ‫ואז המשכתי לחכות‪ .‬כשהעיניים שלי התרגלו לחושך המשכתי לעלות במדרגות לאט‬ ‫‪.‬לאט‪ .‬מישהו מחכה לי במסדרון‬ ‫‪.‬עליתי עוד כמה מדרגות ואז הורדתי את היד מהאקדח‪ .‬הנשימות שלו אמרו שהוא ישן‬ ‫עדיין לא נתתי לעצמי להירגע לגמרי עד שהתקרבתי לדמות המכורבלת על הרצפה‪,‬‬ ‫‪.‬שעונה כנגד הדלת שלי‬ ‫"?גל?" הערתי אותה‪" .‬מה את עושה"‬ ‫"‪.‬היא מצמצה וטלטלה את ראשה‪" .‬אוף‬ ‫"‪.‬עזרתי לה לקום‪" .‬חשבתי שהלכת הביתה לפני שלוש שעות‬ ‫היא לא אמרה כלום‪ ,‬רק משכה משהו מהתיק שלה והושיטה לי אותו‪ .‬זו הייתה מעטפה‬ ‫‪.‬מקופלת‬ ‫‪.‬פתחתי אותה‬ ‫בפנים הייתה תמונה שצולמה בחטף‪ .‬ילד‪ ,‬בן עשר או אולי שתיים‪-‬עשרה‪ ,‬הביט לכיוון‬ ‫המצלמה ועל פניו אותה הבעה שיש לתמרור דרך‪-‬ללא‪-‬מוצא‪ .‬על שתי האוזניים שלו היו‬ ‫שני מכשירי שמיעה ענקיים‪ .‬מצידו האחד חיבק את כתפו גבר גבוה לבוש מדים של סגן‬ ‫אלוף בחיל האוויר‪ .‬מן הצד השני הייתה בחורה צעירה שפחות התאימה לתמונה‪ ,‬בלבוש‬ ‫רשמי מאוד – חצאית שחורה וחולצה לבנה ועל העיניים משקפיים במסגרת שחורה עבה‬ ‫‪ –.‬ונראתה כמו עורכת דין או רואת חשבון בתפקיד‬ ‫‪.‬מסביב לראשו של הילד היה עיגול אדום מסומן בטוש‬ ‫‪.‬מאיפה זה?" שאלתי אותה"‬

‫כשיצאתי מהבר הלכתי לתחנת האוטובוס וחיכיתי שם בערך עשר דקות‪ .‬כשהאוטובוס"‬ ‫"‪.‬הגיע הכנסתי את היד לתיק כדי להוציא את הארנק וזה היה שם‬ ‫"?והתגנבת לפה? למה לא חזרת להייד אאוט"‬ ‫‪:‬כי גם זה היה שם‪ ".‬היא הושיטה לי עוד נייר‪ ,‬הפעם דף שורות שנתלש מפנקס"‬ ‫אנא אל תיבהלי‪ .‬המתיני כמה שעות ואז העבירי את החומר הזה לברי‪ ,‬ולו בלבד‪ .‬הוא"‬ ‫'‪'.‬ידע מה לעשות‪ .‬אני סומכת עלייך‪ ,‬היות שנראה שגם ברי סומך‪ .‬א‬ ‫‪.‬נפלטה לי מילה לא יפה‪ .‬גל שתקה‬ ‫‪.‬בואי ניכנס פנימה‪ ".‬אמרתי לה"‬ ‫"‪.‬זה בסדר‪ ,‬אני יכולה לתפוס טרמפים הביתה"‬ ‫בשום אופן‪ .‬מה ההורים שלך יחשבו אם תגיעי הביתה בטרמפים בשעה כזאת? את"‬ ‫"‪.‬נשארת לישון‬ ‫"‪.‬אני יודעת‪ .‬אמרתי את זה רק כדי להשתיק את המצפון הנודניק שלך"‬ ‫כשנכנסנו לדירה‪ ,‬היא פיהקה ומתחה את הצוואר שלה ימינה ושמאלה‪" .‬איפה אני יכולה‬ ‫"?להתרסק‬ ‫"‪.‬איפה שבא לך‪ .‬לא נראה לי שאני עומד לישון יותר מדי"‬ ‫גל השתרעה על הספה‪" .‬ולידיעתך‪ ",‬היא אמרה בעיניים עצומות‪" ,‬אימא לא תחשוב‬ ‫"‪.‬כלום‪ ,‬היא לא מתעסקת בדברים כאלה‪ .‬ובעלה יחשוב רק על כסף‪ ,‬אם בכלל‬ ‫"‪.‬אני יודע‪ .‬אמרתי את זה רק כדי להשתיק את המצפון הנודניק שלי"‬ ‫‪.‬ברי?" היא אמרה ופקחה חצי מכל עין"‬ ‫"?מה"‬ ‫"?איך קוראים לזה"‬ ‫"?איך קוראים למה"‬ ‫כשמישהו הוא כבר לא עיתונאי ולא תחקירן ולא סוג‪-‬של‪ .‬למה שאנדריאה עושה‪ .‬איך"‬ ‫"?קוראים לזה‬

‫לא היה לי צורך לנסח בשבילה תשובה‪ .‬הייתה לי תשובה מוכנה‪ ,‬מהפעם שניסחתי את‬ ‫‪.‬זה בשביל עצמי‬ ‫"?גל‪ ,‬את יודעת מה ההבדל בין סמוראי‪ ,‬רונין ושודד דרכים"‬ ‫"‪.‬סמוראי משרת אדון‪ ...‬ורונין לא‪ .‬ואני לא יודעת לגבי שודד הדרכים"‬ ‫סמוראי משרת את המערכת‪ ,‬רונין משרת את מי שמשלם לו ושודד דרכים משרת רק"‬ ‫את עצמו‪ .‬שודד הדרכים הוא התחתית של התחתית‪ .‬הטיפוס הכי נקלה שיש‪ .‬הקוטב‬ ‫השני של הסקלה החברתית שבצידה האחר הסמוראי‪ .‬ואת יודעת מה? הוא רק‬ ‫"‪.‬טיפ‪-‬טיפה מתחת לרונין‬ ‫"‪.‬תוויות‪ ",‬אמרה גל‪ ,‬ועשתה תנועת ביטול‪" .‬אבל זאת נשמעת כמו סקלה די קצרה"‬ ‫"‪.‬קצרה‪ ,‬כשעושים אותה מלמעלה למטה"‬ ‫"?אז"‬ ‫התיישבתי על השטיח‪" .‬אז בתשובה לשאלתך‪ ,‬אין לזה ממש מונח מקצועי אבל היו‬ ‫"‪'.‬כאלה שכינו את זה 'ריגול אזרחי‬ ‫"?גל שתקה למשך כמה שניות‪" .‬וזה‪ ,‬אני מנחשת‪ ,‬רק טיפ‪-‬טיפה מעל ריגול‪-‬סתם‬ ‫בכלל לא ברור אם זה נפרד מריגול‪-‬סתם‪ .‬והסיבה שזה לא ברור היא שאף פעם לא"‬ ‫הצליחו להוכיח שאנדריאה העבירה מידע בטחוני למישהו‪ ,‬או אפילו שהיה בידיה מידע‬ ‫"‪.‬כזה בכלל‬ ‫‪.‬תוויות‪ ",‬אמרה גל שוב‪ ,‬עדיין בעיניים עצומות"‬ ‫היא הייתה טובה בלגלות דברים‪ .‬למצוא‪ ,‬לחקור‪ ".‬אמרתי‪" .‬זה שירת אותה טוב בתור"‬ ‫עיתונאית‪ .‬ואז היא החליטה שהיא תתמקד בזה ותעזוב את כל הקטע של להתראיין‬ ‫ולהצטלם ולכתוב ולנסח ולנסות לגרום לאנשים לחשוב מה שאתה רוצה שהם יחשבו‪.‬‬ ‫‪.‬וזה‪ ,‬איך לומר‪ ,‬לא צעד חכם למישהו שרוצה להצליח בתור עיתונאי‬ ‫ומה שהכי גרוע‪ ,‬היא פשוט לא שמה על העיתונאים היותר גדולים‪ ,‬אלה שמעליה‪",‬‬ ‫העורכים‪ .‬אלה שאומרים לך מה לכתוב ומה לא לכתוב‪ ...‬אז אנדריאה לא התביישה לומר‬ ‫‪.‬להם לאן לדחוף את זה‪ .‬ויש דברים שאתה פשוט לא עושה‬ ‫‪.‬אבל‪ ...‬היא הייתה טובה‪ .‬אז היו משתמשים בה לתחקירים"‬

‫ואז היא כבר הייתה טובה מדי אבל בעייתית מדי‪ ,‬ואנשים לא היו מוכנים לעבוד איתה‪".‬‬ ‫אז היא התחילה לעשות עבודות מיוחדות‪ .‬כאלה שלא לוקחים בשבילן תחקירנים‬ ‫"‪...‬לגיטימיים‬ ‫‪.‬סובבתי את הראש לכיוונה של גל‪ .‬היא כבר ישנה‬ ‫הנחתי את האקדח על שולחן הקפה הנמוך שלידי ונשכבתי על השטיח‪ .‬בהיתי בתקרה‪.‬‬ ‫ניסיתי לסגור את העיניים אבל גיליתי שזה קשה כרגע להשאיר אותן סגורות ממש כמו‬ ‫‪.‬שברגעים אחרים זה קשה להשאיר אותן פתוחות‬ ‫בסוף נשברתי‪ .‬קמתי‪ ,‬הרמתי את גל מהספה ולקחתי אותה על הידיים לחדר השינה‪ ,‬שם‬ ‫‪.‬הנחתי אותה על המיטה‪ .‬היא לא התעוררה‪ .‬זרקתי עליה שמיכה וחזרתי לשטיח‬

‫הדבר הזה בעיניים‬

‫"?ואז מה"‬ ‫"‪...‬ואז כלום‪ .‬בכל אופן"‬ ‫"?מה כלום? כשהיא התעוררה‪ ,‬מה קרה הלאה"‬ ‫איזי‪ ,‬אני מסביר לך שהיא עוד לא התעוררה‪ ,‬היא עדיין ישנה שם‪ .‬בכל אופן רציתי לומר"‬ ‫"‪...‬לך‬ ‫איזה ילד אתה לפעמים‪ ,‬ברי‪ .‬לא התעוררה‪ ,‬הוא אומר לי‪ .‬היא אפילו לא מלמלה משהו"‬ ‫כמו 'הו ברי' לפני שיצאת מהחדר?" שאל איזי ויכולתי לדמיין אותו מצידו השני של הקו‪,‬‬ ‫‪.‬מגחך ועושה תנועות מעצבנות עם הגבות‬ ‫"‪...‬חרקתי שיניים‪" .‬איזי‪ ,‬כשהיא תתעורר‬ ‫כשהיא תתעורר היא תיתן לך סטירה‪ ,‬אמיתית הפעם‪ ,‬לא כמו הקודמת‪ .‬ואני חייב"‬ ‫להיות שם כשזה יקרה‪ .‬אוי‪ ,‬אלוהים ישמור‪ ,‬היא יודעת איפה אתה שומר את האקדח‬ ‫"?שלך‬ ‫"‪...‬מצחיק מאוד‪ .‬אני שמח לראות שאנדריאה לא הרסה לך את חוש ההומ"‬ ‫עצרתי בלי לסיים את המשפט הזה‪ .‬היד שלא החזיקה בשפופרת נורתה לכיוון הפה שלי‪,‬‬ ‫‪.‬שנשך את האגרוף בכוח‪ .‬זה היה החלק הבריא של המוח שלי שנאבק עם החלק הפגום‬ ‫‪.‬רגוע‪ ,‬ברהמס‪ .‬שרפות קטנות כדי למנוע פיצוץ גדול‬ ‫"?ברי?" איזי נשמע רגוע‪ ,‬נונשלנטי‪ ,‬בשליטה‪ ,‬כאילו כלום לא קרה‪" .‬אתה שם"‬ ‫כן‪ .‬בכל אופן‪ ,‬רציתי לומר לך שבבקשה אל תעשה סצנות אם תראה אותה יורדת"‬ ‫מהדירה שלי‪ ,‬אוקיי? וקח בחשבון שהיא הלכה לישון ממש מאוחר‪ ,‬אז תהיה קצת‬ ‫"‪.‬מתחשב עם ההיסטריות שלך של ה'פתיחה הגדולה אחרי השיפוצים' היום בערב‬ ‫"‪.‬אתה דואג יותר מדי בקשר לגל‪ ,‬ברי"‬

‫"‪.‬אני דואג באופן כללי"‬ ‫"‪.‬כן‪ .‬אני חושב שפספסת את ה'יותר מדי' שם"‬ ‫"‪.‬אני צריך ללכת‪ .‬נתראה מאוחר יותר"‬ ‫"‪.‬ביי‪ ,‬ותהיה זהיר"‬ ‫עזבתי את הטלפון הציבורי וחציתי את הכביש לכיוון בניין המשרדים הגבוה‪ ,‬שלפי מה‬ ‫שנאמר לי אחת הקומות שלו הכילה את בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב‪.‬‬ ‫תמיד חשבתי שבית משפט זה משהו שזוכה לבניין משל עצמו‪ ,‬בניין גרנדיוזי אפילו‪ ,‬אבל‬ ‫‪.‬פה מדובר על "ענייני משפחה"‪ ,‬ומה כבר אני מבין בזה‬ ‫מתחת לבניין הייתה סנדוויצ'ייה זולה במיוחד‪ .‬על המדרכה עמד אדם שהטיל צל גבוה‬ ‫ורזה ודחף לפרצוף שלו מה שנראה כמו סנדוויץ' פסטרמה משלשום‪ .‬חתיכת עגבנייה‬ ‫‪.‬נשמטה מקצה הסנדוויץ' ונחתה על המדרכה בקול מעיכה‬ ‫"‪.‬שלוש שניות איתמר‪ ,‬תרים מהר‪ .‬אף אחד לא מסתכל"‬ ‫‪.‬נבו הסתובב אליי‪ ,‬סיים ללעוס ואז חייך את החיוך המותש‪-‬תמידית שלו‬ ‫איתמר נבו הוא כתב פלילי‪ .‬יש אנשים שאומרים שהוא ה‪-‬כתב הפלילי‪ ,‬ויותר אנשים היו‬ ‫אומרים את זה אם הוא היה מקדיש כמה דקות לאור הזרקורים‪ ,‬מה שהוא לא טורח‬ ‫לעשות‪ .‬פעם אמרתי לעצמי שאם נבו היה נכנס לחוג קרטה באיזה מתנ"ס‪ ,‬המדריך היה‬ ‫מעיף מבט אחד בצורה הגמלונית והעייפה שלו ואומר לו ללכת למקום אחר; אם הוא היה‬ ‫נכנס למנזר קונג‪-‬פו בסין‪ ,‬מאסטר שהיה בוחן את העיניים שלו‪ ,‬היה מרכין את הראש‬ ‫‪.‬במחווה השמורה למאסטר אחר‬ ‫‪.‬בוא ניכנס‪ ",‬אמר נבו"‬ ‫"?רוצה לסיים את ארוחת הבוקר שלך קודם"‬ ‫לא‪ ,‬אין זמן‪ .‬הדיון כבר התחיל‪ ".‬הוא תחב את שליש הסנדוויץ' הנותר לכיס ושנינו פנינו"‬ ‫‪.‬לכיוון הכניסה לבניין‬ ‫‪.‬בתור כתב פלילי‪ ,‬יוצא לך להסתובב פה הרבה?" שאלתי אותו"‬ ‫"‪.‬לא הרבה‪ ,‬אבל יותר ממה שהייתי רוצה"‬ ‫אתה העיתונאי המוביל כיום בארץ בתחום שלך‪ .‬למה אתה לא מקים לך מטה באיזה"‬

‫"?בית קפה ונותן לחדשות להגיע אליך‬ ‫ולמה אתה לא יושב בפאב שלך וסופר את הכסף?" הוא שאל‪ ,‬ולא עניתי‪ .‬נכנסנו"‬ ‫למעלית‪ .‬הוא נשען לאחור ועיסה את רקותיו‪" .‬אני עדיין מיואש מכל סוף השבוע הזה‪.‬‬ ‫"‪.‬הסיפור הזה עם המשחטת רכב‪ ...‬מצטער שביזבזתי את הזמן שלך‬ ‫"‪.‬עזוב שטויות‪ .‬אני מת על טיולים"‬ ‫"?הייתי בטוח שזה יהיה שם‪ ...‬בטוח‪ "...‬מלמל נבו‪" .‬נו טוב‪ .‬אז הינה אנחנו פה‪ ,‬מה"‬ ‫חיכיתי עד שדלת המעלית נסגרה ואז הוצאתי את המעטפה של אנדריאה והגשתי אותה‬ ‫‪.‬לנבו‪ .‬הוא פתח אותה והוציא את התצלום‬ ‫‪.‬כן‪ .‬כמו שתיארת לי‪ ",‬הוא אמר והחזיר לי את התצלום"‬ ‫"?אז אתה יודע מי הילד הזה"‬ ‫"‪.‬קוראים לו אלן סאמר‪ .‬בן אחת‪-‬עשרה"‬ ‫"?הוא אמריקאי"‬ ‫"‪.‬אמריקאי מצד האימא שלו"‬ ‫‪.‬וחיל אוויר מצד האבא שלו?" שאלתי"‬ ‫זה לא אבא שלו‪ ".‬נבו טפח באצבעו על הקצין שליד הנער שבתמונה‪" .‬זה בן הזוג"‬ ‫"‪.‬לשעבר של אימא שלו‪ .‬סגן אלוף יהושע גרין‪ .‬ג'וש‪ ,‬לחברים שלו‬ ‫נבו לא היה מהחברים האלה‪ .‬זה היה ברור מהטפיחה שהאצבע שלו הרביצה על‬ ‫‪.‬התמונה‪ ,‬כאילו הוא מרחיק בדל סיגריה‬ ‫‪.‬והאישה הזאת לא נראית כמו אימא שלו‪ ",‬אמרתי"‬ ‫"‪.‬היא לא‪ .‬זו עורכת הדין של גרין‪ .‬אתי עמיר‪ .‬זכויות אדם במשפחה‪ ,‬בין השאר"‬ ‫"?בין השאר? ומה השאר"‬ ‫כבר יצא לה לייצג עברייני צווארון לבן כמה פעמים‪ .‬אף אחד מהתיקים שלה לא הגיע"‬ ‫"‪.‬למשפט‪ .‬היא תמיד מסיימת אותם בעסקאות טיעון‬ ‫"‪.‬פלילי‪ ,‬אבל פלילי נקי"‬

‫‪'.‬כן‪ ".‬אישר נבו בחיוך קטן וראיתי שחוש הציניות המפותח שלו סימן 'וי"‬ ‫המעלית נפתחה לקומת בית המשפט‪" .‬הוא איתי‪ ",‬אמר נבו למאבטח שבחן את תעודת‬ ‫הכניסה שלו‪ ,‬והחווה לכיווני‪ .‬המאבטח תקע בי מבט קצר ועייף‪" .‬נשק?" הוא המהם‬ ‫‪.‬וסימן לנו להיכנס עוד לפני שסיימתי לעשות לא עם הראש‬ ‫סקרתי את הסביבה‪ .‬מסדרונות ארוכים ללא חלונות‪ ,‬קירות בצבע חרדל כהה‪ ,‬ספסלי‬ ‫מתכת פה ושם‪ .‬רעש מכונות צילום‪ .‬הרבה אנשים עסוקים ומעונבים הסתובבו‬ ‫‪.‬הלוך‪-‬חזור‬ ‫‪.‬אני אלך לבדוק במזכירות איפה נערך הדיון‪ ",‬אמר נבו"‬ ‫לא צריך‪ ",‬אמרתי‪ ,‬והצבעתי לעבר קצה המסדרון‪ ,‬שם העבירו את הזמן ארבעה או"‬ ‫‪.‬חמישה מהקולגות של נבו‪ ,‬עם מצלמות וכל הציוד‪ ,‬מחוץ לאחד האולמות‬ ‫שיט‪ ".‬הפטיר נבו‪" .‬נו טוב‪ .‬הדיון בדלתיים סגורות ככה שאי אפשר להיכנס‪ ,‬אבל ברגע"‬ ‫"‪.‬שאתי תצא נוכל לשמוע אותה דופקת הרצאה‪ .‬היא זונת‪-‬תקשורת כמו שהיא זונת‪-‬כסף‬ ‫"‪.‬חשבתי לתומי שעורכי דין לזכויות אדם הם לוחמי צדק"‬ ‫"?אין לך הרבה ניסיון עם עורכי דין‪ ,‬הא"‬ ‫"‪.‬חשבתי על אנדריאה‪" .‬לא‪ ,‬אבל עם לוחמי צדק דווקא כן‬ ‫התקרבנו קצת לאולם שבו נערך הדיון והתיישבנו על אחד הספסלים שבמסדרון‪ .‬נבו‬ ‫הרים עיתון שהיה מונח על הספסל‪ ,‬פתח אותו והחביא את הפרצוף שלו מאחוריו‪" .‬יהיה‬ ‫"‪.‬עדיף אם לא יקלטו אותי‪ ",‬מלמל‪" .‬אני לא צריך שישאלו אותי מה אני עושה פה‬ ‫זאת דווקא שאלה טובה מאוד‪ .‬איתמר‪ ,‬אכפת לך לעדכן אותי כבר? מה בכלל אנחנו"‬ ‫"?עושים פה‬ ‫הוא הציץ מעל לעיתון שלו לחצי שנייה‪ ,‬ואז חזר להתחבא מאחוריו‪" .‬אהמ‪ ...‬אז כמו‬ ‫שאמרתי‪ ,‬אלן סאמר הוא בן אחת‪-‬עשרה‪ .‬עד לפני שלושה חודשים חי בווירג'יניה‪ ,‬ארצות‬ ‫הברית‪ ,‬עם האימא החד‪-‬הורית שלו‪ ,‬ולפני כמה שנים חי איתם גם ג'וש שלנו‪ ,‬שבאותו‬ ‫זמן מילא תפקיד בנספחות הצבאית בוושינגטון‪ .‬הטענה היא שבינו לבין אלן נוצר קשר‬ ‫מיוחד‪ .‬הוא רצה לאמץ אותו באופן רשמי‪ ,‬אבל האימא כנראה לא ממש רצתה לבוא לגור‬ ‫בישראל‪ .‬מאז ג'וש עלה בדרגה‪ ,‬עבר לתפקיד אחר‪ ,‬דילג בין עוד כמה תפקידים‪ ,‬נתקע‬ ‫‪.‬קצת במקום ובין לבין המשיך לשמור על קשר עם אלן ואימא שלו‬ ‫מעבר לזה‪ ,‬אלן הוא גם נס רפואי‪ .‬הוא נולד חירש כמעט לגמרי‪ ,‬ופתאום בגיל שבע או"‬

‫שמונה הוא התחיל לשמוע‪ .‬עשו לו ניתוח חדשני ומהפכני‪ ,‬וכיום הוא עדיין נעזר במכשירי‬ ‫‪.‬שמיעה אבל הוא מקרה נדיר של הצלחה‬ ‫עכשיו זה מתחיל להיות מעניין‪ .‬לפני משהו כמו שלושה חודשים‪ ,‬סגן‪-‬אלוף גרין הביא"‬ ‫את אלן לביקור בארץ‪ .‬ואז התברר שאימא שלו לא ממש הרשתה לו לטוס לפה‪ ,‬או שג'וש‬ ‫אפילו לא שאל את דעתה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬עורכי הדין של האימא טוענים שאלן הוא ילד‬ ‫"‪.‬חטוף ודורשים להחזיר אותו לארצות הברית‬ ‫"?והוא לא רוצה לחזור"‬ ‫ג'וש ואתי עמיר‪ ,‬טוענים שהאימא לא כשירה‪ .‬יש לה כנראה היסטוריה של חוסר יציבות"‬ ‫נפשית ושל התמכרויות‪ .‬הם טוענים‪ ,‬אף על פי שזה לא הוכח‪ ,‬שהסיבה שאלן נולד חירש‬ ‫"‪.‬היא שאימא שלו השתמשה בכל מיני סוגים של סמים מסוכנים בזמן שהייתה בהיריון‬ ‫"?איך סגן‪-‬אלוף בצבא הולך ועושה כזה דבר‪ ,‬תגיד לי"‬ ‫כן‪ ,‬בקשר לזה‪ ,‬עוד דבר אחד‪ ".‬נבו הציץ שוב לעבר הצלמים שארבו מחוץ לדלת והנמיך"‬ ‫את קולו‪" .‬עוד לא ידוע בוודאות מה בדיוק עומד מאחורי זה‪ ,‬אבל אני יודע שבצבא מאוד‬ ‫"‪.‬כועסים על סגן‪-‬אלוף גרין‬ ‫"‪.‬בגלל הסיפור הזה עם הילד? נו‪ ,‬ברור"‬ ‫אז זהו‪ ,‬שלא‪ .‬כלומר‪ ,‬זה בטח לא עזר‪ ,‬אבל יש משהו אחר‪ .‬אומרים שהוא מעורב"‬ ‫"‪.‬במשהו בעייתי ומאוד מסווג שמה‬ ‫באותו רגע דלת אולם הדיונים נפתחה‪ ,‬ושלושה אנשים יצאו החוצה‪ .‬הם נראו בערך כמו‬ ‫בתצלום שבכיס שלי‪ :‬אלן סאמר עם שני מכשירי שמיעה גדולים על האוזניים ואותה‬ ‫הבעה שכנראה התפתחה במהלך שנים של חירשות‪ :‬מנותקת‪ ,‬מהורהרת‪ ,‬ואפילו קצת‬ ‫שונאת‪ .‬לידו התייצב סגן‪-‬אלוף גרין במדים של חיל האוויר‪ ,‬כנפי טיס ואותות מלחמה וכל‬ ‫הסיפור‪ ,‬ממהר לחבק את כתפו של אלן כאילו הם בלתי נפרדים‪ .‬המחווה לא מצאה חן‬ ‫‪.‬בעיניי‪ .‬היה בה משהו מלאכותי‪ ,‬אולי אגרסיבי מדי‬ ‫מהצד השני של אלן פסעה עורכת הדין אתי עמיר שמיהרה לקחת צעד קדימה ולהתייצב‬ ‫‪.‬במרכז מעגל העיתונאים‪ .‬וכמו שנבו חזה‪ ,‬היא התחילה לנאום‬ ‫רציתי להתקרב כדי לשמוע אבל נבו סימן לי להישאר במקום‪" .‬אין לה יותר מדי מה‬ ‫להגיד‪ ",‬הוא אמר‪" .‬זה היה סתם עוד דיון טכני‪ .‬שום דבר עקרוני לא נקבע כאן היום‪.‬‬ ‫בגדול‪ ,‬לאימא של אלן יש עורך דין בארץ‪ ,‬שמונה מטעם הסיוע המשפטי בארצות‬ ‫הברית‪ ,‬והוא טוען שהילד נחטף ושלפי אמנת האג ישראל צריכה להחזיר אותו ומייד‪ .‬אתי‬ ‫טוענת שהילד נמצא בסכנה אצל אימא שלו‪ ,‬שהיא לא כשירה מבחינה נפשית‪ ,‬ולכן‬

‫"‪.‬אסור להחזיר אותו לחזקתה‬ ‫"?איפה זה עומד כרגע"‬ ‫למיטב הבנתי‪ ,‬לאתי אין שום קייס‪ ,‬היא מורחת זמן ויש לה חרב מעל הראש של"‬ ‫התערבות דיפלומטית של ארצות הברית‪ .‬היא מציירת את זה כאילו האימא היא פסיכית‬ ‫על כל הראש אבל אין לה ממש הוכחות לזה‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬ג'וש אולי מת על הילד‪ ,‬אבל הוא‬ ‫"‪.‬לא האבא ולא האפוטרופוס שלו‪ .‬עניין של זמן עד שישלחו את אלן בחזרה‬ ‫לקראת החלטה סופית בעניין‪ ",‬שמעתי את עורכת דין עמיר אומרת‪" .‬ויש לנו אמון‪"...‬‬ ‫"‪.‬מלא במערכת ובכך שבית המשפט יקבל את ההחלטה הנכונה‬ ‫מה בקשר לטענות שסגן‪-‬אלוף גרין ניצל שלא כראוי את הסמכויות הדיפלומטיות שלו"‬ ‫‪.‬כדי להערים על הרשויות בארצות הברית?" שאל אותה אחד העיתונאים‬ ‫עורכת הדין עמיר לקחה אוויר‪" .‬גבירותיי ורבותיי‪ ,‬מגיע זמן שבו צריך להחליט‪ .‬או‬ ‫שאנחנו מנדבים את עצמנו להיות הכוכב החמישים ואחד על הדגל האמריקאי – או‬ ‫שאנחנו עדיין מדינה ריבונית‪ ,‬עם חוקים משלנו ובתי משפט משלנו!" היא נראתה כועסת‬ ‫עכשיו‪ ,‬לא ברור על מי‪ ,‬ונתנה לקול שלה להדהד במסדרון כמה שניות לפני שהמשיכה‪:‬‬ ‫"זה לא יעלה על הדעת‪ ,‬פשוט – לא – יעלה – על – הדעת‪ ,‬להתקפל רק משום שהצד‬ ‫"‪.‬השני הוא גדול יותר וחזק יותר! ותודה רבה לכם‪ .‬אלן‪ ,‬לט'ס גו‬ ‫היא פנתה באגרסיביות וצעדה במורד המסדרון‪ .‬גרין מיהר אחריה‪ ,‬מחבק את אלן שעדיין‬ ‫נראה כאילו הוא נמצא נפשית במקום אחר‪ .‬תהיתי אם מישהו שם לב איך היא התחמקה‬ ‫‪.‬לחלוטין מלענות על השאלה‬ ‫כשהם התקרבו אלינו‪ ,‬השתדלתי לצמצם את עצמי ונראה שזה עבד כי אתי עמיר עברה‬ ‫על פנינו בלי להתעכב לשנייה‪ .‬היא לא הייתה גבוהה בהרבה מאלן‪ ,‬ומקרוב המשקפיים‬ ‫עם המסגרת השחורה לא הצליחו להסוות את הגיל הצעיר שלה‪ .‬היו לה אולי חמש שנים‬ ‫‪.‬מאחוריה כעורכת דין‪ .‬סופרסטארית‬ ‫אבל כשסגן‪-‬אלוף גרין עבר על פנינו‪ ,‬הוא הקפיד קצת יותר להביט לצדדים ולשנייה‬ ‫מבטינו הצטלבו‪ .‬כן‪ ,‬ראיתי בעיניים שלו את הדבר הזה‪ .‬אם הייתה תקווה כלשהי‬ ‫שאנדריאה סתם רצתה לשמוע את עמדותיי העקרוניות בקשר לסכסוכי משמורת‪ ,‬אז‬ ‫היא עפה עכשיו דרך החלון‪ .‬לסגן‪-‬אלוף גרין בפירוש היה את הדבר הזה בעיניים‪ .‬משהו‬ ‫‪.‬מאוד לא בסדר מתחבא איפשהו בסיפור הזה‬ ‫"‪.‬טוב‪ ",‬אמר לי נבו כשכולם עזבו ובמסדרון השתרר שקט יחסי‪" .‬אני מקווה שעזרתי לך"‬ ‫"‪...‬בהחלט‪ .‬התחלנו עם תמונה קטנה וסתומה‪ .‬עכשיו יש לנו תמונה קצת יותר גדולה"‬

‫אבל עדיין סתומה‪ ",‬אמר נבו‪ .‬הוצאתי את התצלום מהמעטפה‪ ,‬הבטתי בעיגול האדום"‬ ‫‪.‬שהקיף את ראשו של אלן סאמר והרהרתי‬ ‫חיכינו קצת עד שחשבנו שכולם התנדפו‪ ,‬ואז ירדנו למטה במדרגות במקום לקחת את‬ ‫המעלית‪ .‬כשיצאנו לרחוב‪ ,‬איתמר שאל אותי‪" :‬אז הלקוחה שלך‪ ,‬כלומר זאת שאמרת‬ ‫"?שאתה עושה בשבילה טובה‪ ,‬היא לא אמרה לך בכלל מה העניין שלה פה‬ ‫הסיטואציה שלה לא מאפשרת לה לומר לי אבל בדיוק בשביל זה אנשים מגיעים אליי"‬ ‫"?במקום אל חוקרים לגיטימיים‪ ,‬נכון‬ ‫"‪...‬אכן כן‪ ".‬הנהן נבו‪" .‬אז"‬ ‫"?אז"‬ ‫"?אז‪ ,‬זאת אימא של אלן"‬ ‫‪.‬לא – עמדתי לומר‪ .‬ומשהו גרם לי לעצור‬ ‫בחנתי שוב את התצלום של אלן סאמר הקטן‪ .‬בחנתי אותו היטב‪ .‬ניסיתי להעלות מולי‬ ‫את העיניים שלו כפי שקלטתי אותן במציאות כשראיתי אותו למעלה במסדרון‪ .‬ואז‬ ‫ניסיתי להעלות את העיניים של אנדריאה מהזיכרון‪ ,‬מה שהיה קל יותר‪ .‬שמתי את שתי‬ ‫‪.‬התמונות המנטליות זו ליד זו‬ ‫‪...‬יכול להיות? אוי‪ ,‬אנדריאה‬ ‫"?ברי?" נבו הביט בי‪" .‬מה קרה"‬ ‫אני לא חושב‪ .‬לפחות‪ ...‬לא‪ ,‬אני לא חושב‪ .‬אולי היא פועלת מטעם האימא‪ .‬בכל אופן‪"",‬‬ ‫‪.‬החזרתי את התצלום לכיס ומיהרתי לשנות נושא‬ ‫תוכל אולי לברר בשבילי מה גרין עושה בחיל האוויר? מה הסיפור איתו שמה? זה יכול"‬ ‫"‪.‬להיות חשוב‬ ‫נבו הניד בראשו לצדדים‪" .‬זה קצת בעייתי‪ .‬משהו מסווג מאוד‪ .‬הסיפור הכללי הוא די‬ ‫מוכר‪ :‬מאז שהוא חזר מוושינגטון‪ ,‬דברים לא הסתדרו בשבילו‪ .‬דילגו עליו כמה פעמים‬ ‫במינוי למפקד טייסת‪ ,‬וכשסוף סוף הוא קיבל את המינוי ואת הדרגה‪ ,‬משכו אותו משם‬ ‫מסיבה שנשארה חשאית ולגמרי לא ברורה והחזירו אותו לרשימת המתנה‪ ,‬בלי תאריך‬ ‫"‪.‬אופק‪ .‬התפקיד הלך למישהו שקצת יותר מדי מקורב‪ ,‬אם אתה מבין את הכוונה‬ ‫"‪.‬אה‪ .‬הסיפור המוכר"‬

‫בדיוק‪ .‬הסיפור המוכר והמסריח‪ .‬לאחר מכן נתנו לו את ענף אמל"ח לזמן מה‪ ,‬אבל גם"‬ ‫שם הוא לא נשאר‪ .‬שוב‪ ,‬סיבה שנשארה חשאית אבל באינטואיציה – פשלה‪ .‬השורה‬ ‫התחתונה היא שאנשים בחיל האוויר אומרים שמפקד טייסת‪ ,‬ג'וש כבר לא יהיה‪ .‬נראה‬ ‫"‪.‬שאחרי סבב המינויים הבא הוא הולך הביתה‬ ‫אם אפשר לגלות עוד כמה פרטים מעבר לאינטואיציה‪ ,‬הייתי רוצה לדעת‪ ".‬אמרתי‪" .‬זה"‬ ‫"‪.‬יהיה נחמד אם תהיה לי ראיה או שתיים לפני שאני מתחיל לזרוק האשמות‬ ‫"?אילו מן האשמות"‬ ‫למשל להאשים סגן‪-‬אלוף שניסה לשים פס על החלטת בית משפט‪ .‬למשל שהוא ניצל"‬ ‫"‪.‬את הסמכויות שלו כדי לבצע פשע בין‪-‬לאומי‬ ‫‪.‬למה אתה מתכוון?" הוא שאל"‬ ‫"‪.‬אני חושב שג'וש מתכנן לברוח עם הילד מהארץ"‬

‫חוק וסדר‪ ,‬בערך‬

‫כשהגעתי הביתה עשיתי כמה טלפונים כדי לברר איפה נמצא המשרד שבו עובדת עורכת‬ ‫הדין אתי עמיר‪ .‬אחר כך החלפתי בגדים‪ ,‬כלומר לבשתי חולצה לבנה מכופתרת‬ ‫ונייטרלית מאוד למראה‪ ,‬שקיוויתי שגרמה לי להיראות קצת יותר כמו בן אדם מיושב‬ ‫‪.‬בדעתו אבל עדיין מספיק סתמי כדי שלא יוכלו לזכור שהסתובבתי שם‬ ‫משרד עורכי דין ונוטריונים ליפשיץ‪-‬גרנדייס‪-‬גוטפלד‪ ,‬שנשמע יותר כמו להקת תיאטרון‬ ‫יידי‪ ,‬תפס חצי קומה בבניין משרדים שהיה ממוקם לא רחוק מבית המשפט בתל אביב‪.‬‬ ‫כשיצאתי מהמעלית‪ ,‬ניצבה מולי דלת זכוכית שעליה הלוגו של המשרד שהיה מורכב‬ ‫ממאזני הצדק ומסביבם כל מיני קשקושים קטנים‪ .‬מאחורי הדלת נראתה עמדת קבלה‬ ‫עם מזכירה שדיברה בטלפון‪ .‬עשיתי לה שלום והיא לחצה על כפתור מתחת לדלפק שלה‬ ‫ופתחה את הדלת בקול זמזום‪ .‬ניגשתי לדלפק שלה רק כדי לגלות שאין לה שום כוונה‬ ‫להפסיק את השיחה‪ .‬זה התאים לי‪ ,‬לכן לקחתי כמה צעדים הצידה ונעמדתי ליד עציץ‬ ‫גדול שקיוויתי שהסווה אותי חלקית‪ .‬ברקע נשמעו מדי פעם צלצולי טלפון‪ ,‬המהום של‬ ‫מדפסת או מכונת צילום‪ ,‬דיבורים‪ .‬מדי פעם הסתובב מישהו מחדר אחד לחדר אחר‪.‬‬ ‫הנחתי שהמשרד הזה מספיק גדול כדי לתת לי כמה דקות לפני שמישהו ישים לב שאני‬ ‫‪.‬שם‬ ‫בחור צעיר ניגש לעמדת המזכירות‪ ,‬מחזיק בידו חבילה של ניירות‪ .‬הייתה מן שגיאה קטנה‬ ‫בהופעה שלו‪ ,‬שבה לא ניתן היה להבחין במבט חטוף‪ :‬הוא לבש מדי עורך דין מגוהצים‬ ‫ונקיים – חולצת כפתורים לבנה וחגיגית )שהחולצה שלי נראתה צהובה לידה( ומכנסיים‬ ‫שחורים מחויטים‪ ,‬אבל נעל מגפיים אוסטרליים קרביים למראה‪ ,‬שגם הצחצוח לא‬ ‫הסתיר את הקילומטראז' שלהם‪ .‬זה‪ ,‬בשילוב עם כתפיים רחבות‪ ,‬לסת מרובעת ועיניים‬ ‫‪.‬צופות למרחוק‪ ,‬גרם לו להיראות מעט כמו קריקטורה של קיבוצניק שבא לבקר בעיר‬ ‫הבחור ניגש למזכירה העסוקה ועמד לומר לה משהו אבל נראה ששינה את דעתו כדי לא‬ ‫להפריע לה בטלפון‪ .‬הוא הסתובב וניגש לכוורת של תאי דואר על הקיר מאחוריה והניח‬ ‫את ערמת הניירות בתוך אחד מהם‪ .‬כשהתרחק משם‪ ,‬המזכירה שיגרה אחריו מבט‬ ‫שהבהיר שאם הוא רק היה מבקש‪ ,‬היא הייתה מתנתקת מהטלפון ומתחברת למשהו‬ ‫‪.‬אחר‬ ‫"?כשהבחור הבחין בי‪ ,‬הוא ניגש אליי בחיוך אדיב‪ ,‬יותר מדי אדיב‪ ,‬ושאל‪" :‬אתה אליי‬ ‫"‪.‬לא‪ .‬אני קיוויתי לדבר עם עורכת דין עמיר‪ ,‬אבל אין לי פגישה"‬

‫אתי בפגישות מחוץ למשרד היום‪ .‬תרצה שאבדוק אם אני יכול לשבץ אותך אצל עורך"‬ ‫"?דין אחר‬ ‫זה יהיה נחמד מצידך אבל אולי כדאי שאני אמתין כמה דקות עד שהבחורה פה תהיה"‬ ‫"‪.‬פנויה‬ ‫הבחור שמר על החיוך הסופר‪-‬אדיב שלו‪ ,‬ולא חשבתי שאני אהיה מסוגל להגיד לו לא‬ ‫לאורך זמן בלי רגשות אשמה‪ .‬לשנייה היה נדמה לי שהוא עומד להגיד עוד משהו אבל‬ ‫‪.‬הוא הסתובב והתרחק לאורך המסדרון‬ ‫"‪.‬המזכירה סיימה את שיחת הטלפון שלה ופנתה אליי‪" .‬שלום‪ .‬תודה שהמתנת‬ ‫"‪.‬על לא דבר‪ .‬כמו שהסברתי הרגע לבחור שם‪ ,‬אני צריך עורך דין‪ .‬אין לי פגישה"‬ ‫"?אפשר לדעת באיזה עניין"‬ ‫"‪.‬אני מעדיף לדבר על זה עם עורך הדין"‬ ‫"?מה השם בבקשה"‬ ‫"‪.‬מייק האמר‪"²‬‬ ‫חששתי שזה ייצור בעיות אבל המזכירה רק אמרה‪" :‬בסדר גמור‪ ,‬מר האמר‪ .‬תמתין‬ ‫בבקשה ואני אראה מי יוכל לקבל אותך‪ .‬אתה יכול לשבת שם אם אתה רוצה‪ ".‬היא‬ ‫הצביעה לעבר פינת המתנה במורד המסדרון‪ ,‬שם ניצבו כמה ספות מחיקוי עור אמיתי‬ ‫ועליהן ישבו והמתינו כמה אנשים‪ .‬היו שם בחורה פיליפינית או סינית ולידה גבר שנראה‬ ‫מבוגר מספיק להיות סבא שלה‪ ,‬רק שהיד שלו הייתה מונחת על הירך שלה בצורה לא‬ ‫סבאית‪ .‬לידם זוג ישישים התווכחו ביניהם ברוסית ונשמעו נסערים מאוד‪ ,‬ועוד אדון אחד‬ ‫שנראה כמו עכבר מגודל והציץ שוב ושוב בשעון שלו‪" .‬בדיוק התבטלה פגישה אצל גבי‬ ‫‪.‬עוד חצי שעה‪ ,‬אז אם תרצה אני יכולה להכניס אותך אליו‪ ",‬אמרה המזכירה‬ ‫את הרעיון הזה לא אהבתי‪ ,‬גם כי רציתי להיכנס ולצאת מהר כדי לא להשאיר חתימה‬ ‫גבוהה בשלב המוקדם של איסוף מודיעין‪ ,‬וגם כי נראה לי שחצי שעה במשרד הזה עלולה‬ ‫להרגיש כמו שעתיים של המתנה בתור במס הכנסה‪" .‬גבי זה הבחור שדיברתי איתו‬ ‫"?עכשיו‬ ‫"‪.‬כן"‬ ‫"?הוא עורך דין"‬

‫כן‪ ".‬החיוך שלה התרחב לכמעט צחקוק‪" .‬הם אולי מעבידים אותו כמו מתמחה אבל"‬ ‫"‪.‬הוא עורך דין‪ .‬אחד המוצלחים‬ ‫תראי‪ ,‬הייתי מעדיף לחכות לעורכת דין עמיר‪ .‬זה עניין רגיש‪ ,‬ויש לי חבר מחיל האוויר"‬ ‫"‪.‬שהמליץ עליה בחום בקשר לעניין דומה‬ ‫נראה שהמזכירה לא הייתה בקיאה בפרטי התיקים עד כדי כך‪ .‬בכל אופן‪ ,‬היא לא הפגינה‬ ‫שום תגובה למה שאמרתי‪ .‬אחרי שהקלידה קצת על המחשב שמולה היא אמרה‪" :‬הלו"ז‬ ‫של אתי מאוד צפוף בשבועות הקרובים‪ .‬הייתי מציעה לך לקיים פגישת ייעוץ עם מישהו‬ ‫"‪.‬אחר בינתיים ואז נראה איך להתקדם‬ ‫יש לה אולי מתמחה? או מישהו שעובד איתה? זה פשוט קשור לתיק שהיא עבדה עליו"‬ ‫"‪.‬בעבר‬ ‫‪.‬לא‪ ,‬לאתי אין מתמחה‪ .‬למזלו‪ ".‬את המילה האחרונה היא ליחששה לעבר השולחן שלה"‬ ‫אני אגיד לך מה‪ .‬אני צריך לקבל טלפון בדקות הקרובות‪ ,‬שיכול להיות שייתר את כל"‬ ‫"?העניין‪ ,‬אז אני אחזור אלייך תכף‪ ,‬אוקיי‬ ‫בסדר גמור‪ ".‬התקפלתי לכיוון פינת ההמתנה לפני שהיא תעצור לחשוב לרגע על השם"‬ ‫שמסרתי לה וקיוויתי שזרם החשמל הקטנטן שעבר לה בפנים כשהיא דיברה על גבי‬ ‫‪.‬ישכיח ממנה את קיומי‬ ‫דלת אחד המשרדים נפתחה ויצא ממנה גבר בעניבת טורקיז שרק הדגישה את הלבנבנות‬ ‫הרכרוכית של הפרצוף שלו‪ .‬השרוולים שלו היו מופשלים מתחת למרפק וחשפו זרועות‬ ‫שמנמנות ושעירות‪ .‬על אחת מהן היה שעון זהב יקר שהתגלץ' הלוך‪-‬חזור על פרק היד‬ ‫שלו כשהוא הלך והשמיע "רינק‪-‬רינק" קטן‪ .‬הוא אומנם לא הדיף ריח של סיגרים‪ ,‬אבל‬ ‫‪.‬נראה כאילו הוא אמור להדיף‬ ‫השמנמן ניגש אל אחד מתאי הדואר והוציא את ערמת הניירות שגבי הניח שם קודם‪.‬‬ ‫אחרי שסיים לעבור על הדף הראשון הוא הפטיר לעבר המזכירה בלי להביט בה‪" :‬רינת‪,‬‬ ‫"‪.‬תקראי לגבי לפה‬ ‫"‪.‬הוא במשרד שלו"‬ ‫"?אז שיזיז את עצמו לכאן‪ ,‬אם זה לא קשה"‬ ‫‪.‬רינת הרימה את שפופרת הטלפון ולחשה אליה משהו בחופזה‪ .‬אחרי דקה גבי הגיע‬ ‫"?צביקה‪ ,‬קראת לי"‬

‫‪.‬גבי‪ ,‬כתב ההגנה של קציר‪ ".‬השמנמן דחף לפרצופו של גבי דף נייר מודפס"‬ ‫"‪.‬כן"‬ ‫כל פעם אותם דברים‪ ,‬גבי‪ .‬שורת הלוגו לא באמצע הדף‪ .‬השוליים לא מיושרים‪ ,‬ואת"‬ ‫"?הנידון אני רוצה מודגש‪ .‬כמה פעמים אני צריך לומר לך את זה‬ ‫"‪.‬גבי לקח את הדף וסקר אותו‪" .‬הלוגו והשוליים בסדר‪ .‬מדדתי את זה עם סרגל‬ ‫"‪.‬אז תמדוד עוד פעם כי הם לא"‬ ‫"‪.‬והנידון כן מודגש"‬ ‫"?זה נקרא אצלך מודגש"‬ ‫שמתי לב שצביקה לא צעק‪ .‬להפך‪ ,‬הוא הנמיך את קולו לכמעט‪-‬לחישה‪ ,‬כאילו הוא לא‬ ‫‪.‬רוצה לעשות סצנה‪ ,‬וקירב את פרצופו לפרצוף של גבי כאילו הוא עומד לנשק אותו‬ ‫‪.‬מה אתה רוצה? שאני אעבור על זה עם עיפרון מספר שתיים?" שאל גבי"‬ ‫"‪.‬אם זה מה שצריך‪ ,‬אז כן"‬ ‫ראיתי את רינת עושה לגבי סימנים אילמים שיעזוב את זה‪ .‬צביקה קירב עוד יותר את‬ ‫פרצופו לזה של גבי‪ ,‬וזקר שתי אצבעות שליוו את דבריו‪ .‬הדברים נאמרו בסבלנות‪ ,‬אבל זו‬ ‫הייתה מן סבלנות שמשאירה כתמים על הצד שחוטף אותה באותו אופן שתכשיט זול‬ ‫"?משאיר כתמים ירוקים‪" :‬אני רוצה להבין‪ ,‬זה קשה‬ ‫"‪.‬לא"‬ ‫‪.‬זה קשה?" שתי האצבעות נעו מול הפרצוף של גבי‪ .‬רינק‪-‬רינק‪ ,‬הרעיש השעון המוזהב"‬ ‫"‪...‬לא‪ ,‬זה לא"‬ ‫אתה מבין שזה גורם לי נזק‪ ,‬נכון?" המשיך צביקה ושמחתי לראות שגבי לוקח את העניין"‬ ‫בהומור‪ .‬הבטתי בשתי האצבעות השמנמנות שהתנופפו מול הפרצוף שלו הלוך‪-‬חזור‬ ‫וחשבתי איך אני מזמן הייתי שובר את שתיהן אילו זה היה הפרצוף שלי שם‪ .‬אולי בגלל‬ ‫‪.‬זה אני לא עורך דין‪ ,‬תודה לאל‬ ‫אתה מבין שאני צריך אחר כך להילחם עם לקוח כדי שלא ייקח את התיק למקום אחר‪",‬‬ ‫נכון?" המשיך צביקה‪" .‬אתה יכול להבין את זה? אתה יכול להבין שאני מאבד לקוח בגלל‬ ‫"?זה‪ ,‬וזה נזק‪ ,‬נכון‬

‫"‪.‬גבי לא ענה‪ ,‬רק לקח בחזרה את הדף שלו והנהן‪" .‬אני מתקן את זה‬ ‫"‪.‬טוב מאוד"‬ ‫גבי הלך לצד אחד של המסדרון וצביקה לצד שני‪ .‬רינת קלטה שהייתי עד לסצנה וחייכה‬ ‫‪.‬חיוך נבוך‬ ‫חיכיתי קצת עד שתשומת הלב שלה נדדה לכיוון אחר ואז קמתי וניגשתי למשרד של גבי‪.‬‬ ‫זה היה בעצם יותר כמו משרדון‪ .‬הוא ישב מאחורי השולחן שלו ובשיא הרצינות‪ ,‬מדד את‬ ‫‪.‬השוליים של הדף עם סרגל‪ .‬חשבתי שזה היה סתם מטבע לשון אבל זה לא היה‬ ‫"?אפשר להיכנס"‬ ‫כן‪ ".‬הוא טמן את דף הנייר בתחתית הערמה שעל שולחנו‪ ,‬וסימן לי לשבת על הכיסא"‬ ‫‪.‬שמולו‪ .‬שוב הופיע החיוך האדיב‪-‬להכאיב הזה‪ .‬התיישבתי‬ ‫"?במה אפשר לעזור"‬ ‫"‪.‬אהבתי את איך שטיפלת בזה"‬ ‫הוא עשה תנועת ביטול‪" .‬ככה זה פה‪ .‬איך היו אומרים בצבא? 'חשבת שהמורה שלך בן‬ ‫"'‪'.‬זונה‪ ,‬עכשיו יש לך מפקד‪ .‬אתה חושב שהוא בן זונה‪ ,‬חכה שיהיה לך בוס‬ ‫על הקיר היו שתי תעודות ממוסגרות‪ .‬אחת מהן הייתה תעודת ההסמכה של גבי לעריכת‬ ‫דין‪ .‬לפי התאריך שעליה‪ ,‬גבי הוסמך לפני לא יותר מכמה חודשים‪ .‬התעודה השנייה‬ ‫הייתה תעודת הוקרה ל'סמל ראשון גבי' – שם המשפחה לא צוין – מאחת היחידות‬ ‫המובחרות בצה"ל‪ .‬כמו שבדרך כלל כתוב על תעודות מהסוג הזה‪ ,‬ההוקרה הייתה "על‬ ‫‪".‬הכול‬ ‫אתה ברהמס לוין‪ ,‬נכון?" גבי שאל פתאום‪" .‬כלומר‪ ...‬העבירו לנו ביחידה את התחקיר"‬ ‫על מבצע 'זמן שאול' אבל אף פעם לא היו שמות או תמונות‪ ...‬אבל הייתי מתאמן פעם‬ ‫אצל שחר רוסינסקו והוא החזיק תמונה שלך בדוג'ו‪ ,³‬על ארון הגביעים‪ .‬מטושטשת‪ ,‬אבל‬ ‫"?זה אתה‪ .‬נכון‬ ‫‪.‬לא אמרתי כלום‬ ‫שחר היה מביא אותך תמיד בתור דוגמה‪ ,‬כלומר‪ ,‬את מה שעשית בפעולה ההיא‪ .‬הוא"‬ ‫"‪...‬לא נכנס לפרטים אבל אמר ש‬ ‫אני מתאר לעצמי מה הוא אמר‪ ,‬וגם את זה הוא לא היה צריך להגיד‪ .‬בפעם הבאה שאני"‬

‫פוגש את רוסינסקו אני אחליף איתו מילה על זה‪ ",‬אמרתי ומיהרתי לגשת לעניין‪" .‬כמה‬ ‫"?זמן אתה עובד פה‬ ‫"‪.‬הוא הביט בי לרגע ואז חייך וזקר אגודל לעבר התעודה שעל הקיר‪" .‬ראיתי שהסתכלת‬ ‫"‪.‬להיות בתחילת הדרך זה לא חיסרון"‬ ‫באמת? אז למה הם אומרים לי להוריד את זה?" הוא נשען לאחור בכיסא שלו ולרגע"‬ ‫‪.‬נראה היה שהצגת האדיבות והשירותיות האין‪-‬סופית שלו נסדקת‬ ‫תסלח לי שאני אומר את זה‪ ,‬אבל בשביל זה הלכת ללמוד משפטים? אתה מודד שוליים"‬ ‫"‪.‬עם סרגל‪ ,‬גבי‬ ‫ככה זה‪ .‬אתה יודע מה זה ללכת לחפש עבודה היום עם תואר במשפטים והתמחות"‬ ‫פלילית בפרקליטות?" הוא משך בכתפיו‪ ,‬הרים כמה דפי נייר ושמט אותם בחזרה על‬ ‫"?השולחן‪ .‬הם התפזרו‪" .‬עושים מה שחייבים לעשות‪ ,‬נכון‬ ‫חשבתי על הסצנה שהייתי עד לה קודם ועמדתי לומר לגבי שבטח‪ ,‬אם הוא יעבוד כמו‬ ‫כלב אז עוד עשרים שנה הוא יזכה להיות גוש סרח לבנבן שעונד שעון יוקרתי ורודה‬ ‫בכפופים לו בשביל השעשוע‪ .‬אבל הוא נראה בחור נחמד‪ ,‬וחוץ מזה אני לא כזה סיפור‬ ‫‪.‬הצלחה שאני אוכל לתפוס תחת על אנשים אחרים‬ ‫‪.‬החלטתי לגשת לעניין‬ ‫תראה‪ ,‬אני באמת חייב באופן ספציפי את אתי עמיר‪ .‬אבל לפני שאני נפגש איתה‪ ,‬רק"‬ ‫"‪.‬תגיד לי‪ ,‬היא כמו החבר שלך צביקה? כי אני לא רוצה לחכות פה סתם‬ ‫קודם כול‪ ,‬לא‪ .‬דבר שני‪ ,‬וזה באמת משהו שלמדתי‪ ,‬אם אתה צריך ייעוץ משפטי אל"‬ ‫תמהר לפסול עורכי דין בגלל רושם ראשוני‪ .‬צביקה אולי לא מישהו שהיית רוצה בתור‬ ‫פסיכולוג‪ ",‬פה גבי הנמיך קצת את הקול שלו‪ ,‬כאילו יש אוזניים לכותל – "אבל בתחום‬ ‫"‪.‬שלו הוא קליבר‬ ‫"?ואתי עמיר"‬ ‫"‪.‬טוב‪ ,‬התחום שלה קצת אחר"‬ ‫"?זכויות אדם במשפחה‪ ,‬נכון"‬ ‫"‪.‬גבי קימט את המצח‪" .‬זה יהיה קל יותר אם תגיד לי מה בעצם הסוגיה שמעסיקה אותך‬

‫"‪.‬זכויות אדם במשפחה"‬ ‫גבי הביט בי כמה שניות וראיתי את הנורה האדומה נדלקת‪ .‬אולי הוא הרגיש בשלב הזה‬ ‫שהוא קצת לא מקצועי עם הלקוח הספציפי הזה‪ ,‬רק בגלל כמה שמועות שהפריח מדריך‬ ‫‪.‬קרב מגע‬ ‫‪.‬ואתה רוצה דווקא את אתי?" הוא שאל"‬ ‫אם אני מחפש עורך דין‪ ,‬אז באמת לא אכפת לי יותר מדי מהחברתיות‪ ,‬האסתטיקה או"‬ ‫"‪.‬הדיקציה שלו‪ ,‬אבל כן הייתי מתעקש על יושרה אישית‬ ‫"?חלפו עוד כמה שניות עד שגבי שאל שוב‪" :‬ואתה רוצה דווקא את אתי‬ ‫"?הבנתי שאני הולך ומסתבך‪" .‬חשבתי שכן‪ .‬אני עושה טעות‬ ‫שוב‪ ,‬אני לא יודע בלי שתסביר לי מאלף ועד תו את הסוגיה שלך‪ ,‬אבל אתי בדרך כלל"‬ ‫מתרכזת רק בסוגיות מסוימות של ייצוג פלילי‪ .‬עבריינות צווארון לבן‪ ,‬ייצוג בוועדות אתיקה‬ ‫"‪...‬ומשמעת‪ ,‬דיני צבא‪ ,‬דין משמעתי‬ ‫"?אבל שמעתי שהיא עושה יופי של עבודה בעניין הקצין ההוא עם הילד"‬ ‫"?אה!" אמר גבי בהקלה מסוימת‪" .‬אתה מתכוון לעניין גרין"‬ ‫"‪.‬כן"‬ ‫"‪.‬עכשיו אני מבין‪ .‬זכויות אדם במשפחה‪ ...‬נו באמת"‬ ‫"?מה זאת אומרת"‬ ‫אתה יודע מתי אתי הוסיפה את הסעיף הזה של 'זכויות אדם במשפחה' לרזומה שלה?"‬ ‫בדיוק דקה אחרי שגרין חתם לה על ייפוי כוח‪ .‬לפני זה היא בחיים שלה לא הייתה בבית‬ ‫"‪.‬משפט לענייני משפחה‬ ‫"?אתה רציני"‬ ‫הוא משך בכתפיו‪ ,‬כאילו כבר אין טעם להסביר איך זה עובד‪" .‬זכויות אדם במשפחה זו‬ ‫כותרת יפה לתחום שהוא לא לגמרי מוגדר‪ .‬אם זה עניין פשוט יחסית‪ ,‬כמו נניח חוזה‬ ‫נישואים או חוזה הורות‪ ,‬אז אני יכול לטפל בזה‪ .‬וגם אתי‪ .‬אם זאת סוגיה משמעותית‬ ‫שמערבת זכויות אדם לעומק‪ ,‬אז אני יכול להפנות אותך לגופים שזאת המומחיות שלהם‪,‬‬ ‫"‪.‬כמו העמותה הישראלית לזכויות במשפחה‬

‫"?אז למה אתי לקחה את התיק הזה"‬ ‫היא ייצגה את יהושע גרין עוד לפני כן‪ ,‬בבית דין צבאי‪ ,‬בעניין אחר לגמרי‪ .‬אני מניח"‬ ‫"‪.‬שהוא סמך עליה מספיק כדי לבקש ממנה לטפל גם בתיק הזה‬ ‫"?איזה עניין אחר"‬ ‫גבי זז קצת על הכיסא שלו ואמר‪" ,‬אני לא יכול לדבר על זה‪ .‬עניין של חיסיון משפטי‪ .‬וחוץ‬ ‫"‪.‬מזה אני באמת לא יודע‬ ‫‪.‬שמחתי שהוא נפטר מהצגת האדיבות‪ ,‬שעכשיו כבר ידעתי שמכריחים אותו לבצע פה‬ ‫‪.‬חיסיון משפטי חל על פשעים שאתה יודע שהלקוח שלך ביצע‪ ,‬נכון?" שאלתי"‬ ‫"‪...‬ברור‪ .‬בשביל זה המציאו אותו‪ ".‬גבי התחיל להיראות מודאג קצת‪" .‬תראה‪ ,‬מר לוין"‬ ‫ברי‪ ,‬בבקשה‪ .‬או לוין‪ ,‬אם ממש בא לך‪ ,‬אבל בלי 'מר'‪ .‬ומה לגבי פשעים עתידיים"‬ ‫"?שהלקוח שלך עומד לבצע? על זה אתה חייב לדווח‪ ,‬נכון‬ ‫"‪.‬הוא היסס‪" .‬נכון‪ ...‬אבל לא ידוע לי על פשעים עתידיים כאלה‬ ‫"?ומה אם אני אגיד לך שידוע לי על פשע עתידי כזה"‬ ‫אז לך זה אולי ידוע‪ ,‬אבל מבחינתי זאת תהיה עדות שמועה‪ .‬לי זה לא ידוע וגם לא יהיה"‬ ‫ידוע‪ ".‬הפה שלו התהדק לשנייה ואז הוא רכן מעט לפנים‪" :‬ואם אני מנחש נכון מה הולך‬ ‫פה‪ ,‬אז תאמין לי שגם לאתי זה לא יהיה ידוע‪ .‬היא תנקוט צעדים כדי לוודא שזה בחיים‬ ‫"?לא יהיה ידוע לה‪ .‬אתה מבין למה אני מתכוון‬ ‫פתאום שמתי לב ששנינו כמעט לוחשים‪ .‬זה לא דבר טוב‪ .‬בסביבה רוחשת צלילים כמו‬ ‫‪.‬המשרד הזה‪ ,‬שקט פתאומי יכול למשוך תשומת לב ממש כמו צעקות‪ ,‬אפילו יותר‬ ‫וזה בדיוק מה שקרה‪ .‬הרגשתי נוכחות של מישהו ומבט חטוף לכיוון הדלת והצללית‬ ‫‪.‬הכפולה של שתי נעליים מתחתיה אישר שיש מישהו שעומד שם‬ ‫אוקיי‪ ,‬אני חושב שגזלתי מספיק מזמנך‪ ",‬אמרתי וקמתי מהכיסא‪" .‬המון תודה על"‬ ‫"‪.‬העזרה‬ ‫‪.‬אני מקווה שעזרתי‪ ",‬השיב גבי"‬ ‫בהחלט עזרת‪ ,‬גם בשאלות שנבעו סתם מתוך עניין מקצועי‪ .‬ואני שמח שיכולת להאיר"‬ ‫"‪.‬את עיניי בסוגיות האלה לפני שהלכתי ועשיתי טעות פה‬

‫הוא לא נראה מרוצה‪ .‬התאמצתי לנסח את הדברים כך שיישמעו טוב לאוזניים שמחוץ‬ ‫‪.‬לדלת אבל קיוויתי שלא סיבכתי את הבחור בצרות‬ ‫כשפתחתי את הדלת ויצאתי‪ ,‬עשיתי את עצמי מופתע למראה השותף הבכיר צביקה‬ ‫ניצב במסדרון כמו נציב מלח או יותר כמו נציב מיונז‪ .‬הייתי בטוח שהוא עמד שם כבר‬ ‫כמה דקות‪ ,‬אבל לא ידעתי כמה הוא הספיק לשמוע‪ .‬ניסיתי לשגר אליו מבט שאומר‪:‬‬ ‫איזה מן עורך דין בכיר מצותת לקולגות שלו? אבל כנראה משהו אבד בתרגום כי לא‬ ‫‪.‬נראה שהוא הבין‪ .‬הוא תקע את עצמו ביני לבין גבי ותחב עוד גיליון נייר בפרצופו‬ ‫לא שמעתי מה צביקה רצה הפעם כי מיהרתי להתרחק‪ .‬רציתי לצאת משם מהר‪ ,‬אף על‬ ‫פי שלא היה באמת טעם לכך כי הניסיון שלי לבקר במשרד מבלי להישרף כבר די‬ ‫‪.‬התחרבן‪ .‬התקדמתי לכיוון היציאה‬ ‫בדיוק כשרינת לחצה על הזמזם לפתוח לי את הדלת החוצה‪ ,‬שמעתי את צביקה חוזר על‬ ‫‪:‬הטקס שראיתי קודם‬ ‫אני רוצה להבין" – הוא שוב רכן קדימה לתוך הפרצוף של גבי ושתי האצבעות"‬ ‫השמנמנות ליוו את ההגייה המונוטונית – "זה קשה?" גבי עמד לענות וצביקה קטע אותו‬ ‫"?עוד לפני שהתחיל עם עוד "זה קשה‬ ‫‪.‬כן‪ ,‬זה קשה!" נבח גבי"‬ ‫השתרר שקט‪ .‬שני הישישים הרוסים הפסיקו להתווכח והרימו את הראש‪ .‬אפילו‬ ‫‪.‬הרינק‪-‬רינק של השעון נקטע באיבו ושעשע אותי לדמיין שהשעון עצמו נעצר‬ ‫תוך שנייה‪ ,‬צביקה לבש את ההבעה של ילד שאימא שלו תפסה אותו עם האצבעות‬ ‫"‪...‬בצנצנת הסוכר‪" :‬אוקיי‪ .‬תירגע‬ ‫שתי האצבעות של צביקה נופנפו הצידה והתחלפו באלו של גבי‪" :‬לפחות חמש פעמים‬ ‫"‪...‬בשבוע האחרון שאלתי אותך על זה ולא ענית‪ ,‬ובפעם האחרונה גם‬ ‫‪.‬תירגע‪ "...‬לחש צביקה‪ .‬הוא לא היה רגיל שעונים לו"‬ ‫לקחת ממני את הפולדר וזרקת אותו על הרצפה‪ ,‬אז אתה יודע מה? זה כל כך קשה‪"...‬‬ ‫שאני לא עושה את זה‪ .‬איך?" ועם המילה האחרונה גבי עיקל אצבע סביב עניבת‬ ‫הטורקיז של צביקה ונפנף אותה למעלה‪ .‬הקצה החופשי של העניבה עשה קשת באוויר‪,‬‬ ‫‪.‬נחת על הפדחת של צביקה בקול טפיחה וצנח בחזרה למטה‬ ‫‪.‬רינת המזכירה השמיעה צליל שאני די בטוח שהיה סוג של אורגזמה זעירה‬

‫"‪...‬תיר"‬ ‫‪.‬תגיד לי עוד פעם אחת להירגע‪ ".‬הציע גבי בנימוס"‬ ‫אני לא יכול לעשות את זה‪ ",‬לחש צביקה‪ ,‬לחישה שנשמעה היטב‪" .‬יש פה לקוחות"‬ ‫שמסתכלים‪ ,‬אתה מבין שאני לא יכול לעשות את זה‪ ,‬נכון? אתה יכול להבין את זה‪,‬‬ ‫"?נכון‬ ‫אמרתי לעצמי שאם הוא ינסה להתחיל עכשיו שוב עם ה"זה קשה" שלו‪ ,‬יהיה שמח‪.‬‬ ‫‪.‬אבל גבי פשוט עשה אחורה‪-‬פנה ונכנס בחזרה למשרד שלו‬ ‫לפני שיצאתי משם‪ ,‬החלפתי מבט עם רינת‪ .‬היא נראתה כמו כל אישה שהגבר שלה עמד‬ ‫‪.‬על שלו ושילם על כך מחיר‪ :‬תערובת של גאווה ותסכול‬

‫* * *‬

‫יצאתי מהבניין‪ ,‬נשענתי על עמוד חשמל מחוץ לדלת הכניסה‪ ,‬הדלקתי סיגריה וחיכיתי‪.‬‬ ‫לא הייתי צריך להדליק עוד סיגריה לפני שראיתי את גבי יוצא‪ ,‬נושא ארגז קרטון עם‬ ‫הציוד המשרדי שלו‪ .‬שתי התעודות הממוסגרות שהיו קודם על הקיר שלו בלטו עכשיו‬ ‫מהקרטון‪ .‬הוא ניגש לקטנוע שעמד על המדרכה והתחיל לקשור את הקרטון על המושב‬ ‫‪.‬האחורי‬ ‫כיביתי את הסיגריה וניגשתי אליו‪ .‬הוא נראה כמו מישהו שחטף מספיק מכות בחיים שלו‬ ‫‪.‬ועוד אחת כבר לא עושה עליו יותר מדי רושם‬ ‫‪.‬אני מקווה שאני לא תרמתי לזה איכשהו‪ ".‬אמרתי"‬ ‫לא‪ ".‬הוא עשה תנועת ביטול‪" .‬זה היה עניין של זמן‪ .‬אני רק מצטער שלא שמתי שתי"‬ ‫"‪.‬סטירות לפרצוף שלו‬ ‫"‪.‬לא‪ ,‬אני דווקא מעריץ את איך שטיפלת בזה‪ .‬אתה תהיה עורך דין מצוין‪ ,‬גבי"‬ ‫לא סביר שזה יקרה‪ ",‬הוא אמר‪ .‬סובב את מבטו במורד הרחוב ואז הניח את כפות ידיו"‬ ‫‪.‬על מושב הקטנוע‪ ,‬נשען לפנים ופלט "פאק‪ "...‬ארוך ומתמשך‬ ‫‪.‬הוצאתי מהכיס שלי את כרטיס הביקור של המשרד של אילון בנימין‪ ,‬ונתתי לו‬

‫"?מה זה"‬ ‫זו אחת החברות הגדולות בתחום‪ ,‬וזה חבר שלי‪ .‬תתקשר אליו היום בערב‪ ,‬או מחר‪ .‬תגיד"‬ ‫"‪.‬שדיברת איתי‪ .‬הוא ישמח‪ ,‬הם תמיד מחפשים חבר'ה כמוך‬ ‫"?חקירות פרטיות"‬ ‫סמוך עליי‪ .‬עם תואר במשפטים‪ ,‬התמחות פלילית‪ ,‬השירות הצבאי שלך והכשרה אצל"‬ ‫רוסינסקו‪ ,‬הוא יחטוף אותך בשתי הידיים ויותר לא תצטרך למדוד שוליים עם סרגל‬ ‫"‪.‬בחיים שלך‬ ‫"?הוא הפך את הכרטיס‪ ,‬הביט בכתובת ששרבטתי עליו‪" :‬מה זה הייד אאוט‬ ‫זה הפאב שלי‪ .‬בדיוק הערב אנחנו פותחים מחדש אחרי שיפוצים‪ .‬אם אתה מתכנן ללכת"‬ ‫"‪.‬הביתה להשתכר‪ ,‬אז תדחה את זה להערב‪ .‬עדיף לעשות את זה עם חברים מסביבך‬ ‫הוא חייך חיוך יבש שלא בא לו בקלות‪" .‬נקודה טובה‪ ".‬הוא עלה על האופנוע ורכס את‬ ‫‪.‬הקסדה שלו‬ ‫סמוך עליי‪ .‬יש לי הרגשה שלא היית רוצה להיות חלק ממה שהולך שם‪ ",‬אמרתי"‬ ‫‪.‬והחוויתי לעבר הבניין‪ .‬הוא הנהן‪ ,‬התניע את הקטנוע ונסע משם‬ ‫בלש ספרותי דמיוני ידוע משנות החמישים‪ ,‬פרי יצירתו של סופר הבלשים האמריקאי ‪²‬‬ ‫‪.‬מיקי ספילאני‬ ‫‪.‬ביפנית‪ :‬מקום שבו מתאמנים באומנויות לחימה ‪³‬‬

‫שלושה דובים‬

‫אני לא ממש מעורה בכל הצד השיווקי והפרסומי של העסקים שלנו‪ .‬כל הרובריקה של‬ ‫"איך לגרום לאנשים לבוא לכאן ו‪/‬או להישאר כאן" – עיין ערך איזי‪ .‬לגבי הנישה של "איך‬ ‫לגרום לאנשים לצאת מכאן ו‪/‬או שיישארו בחוץ" – דבר עם ברי‪ .‬בתור פק"ל קנים‪ ⁴‬זה‬ ‫‪.‬היה סידור לא רע‬ ‫כך שאם פתאום ההייד אאוט מלא בלקוחות‪ ,‬המון אנשים חיוביים ומאושרים וכולם‬ ‫רוקדים ושותים ומשוחחים ושומעים מוזיקה ודופקים את הראש מרוב שמחה וששון‪,‬‬ ‫ואפשר לשמוע את הכסף נכנס לחשבון שלנו בכל פעם שמחוג השניות זז – זה לא משהו‬ ‫‪.‬שאני יכול לקחת עליו קרדיט‪ .‬רוב הזמן זו יותר בעיה בשבילי מאשר סיבה למסיבה‬ ‫‪.‬אבל הערב עשיתי מאמצים‬ ‫כל הכבוד‪ ,‬איזי‪ .‬באמת‪ ",‬ניצלתי פאוזה בין שני לקוחות בבר כדי להפגין קצת אופטימיות‪".‬‬ ‫"פייר‪ ,‬לא חשבתי שהקונספט הזה של 'הפתיחה הגדולה אחרי השיפוצים' באמת יעבוד‪,‬‬ ‫"‪.‬אבל עשית את זה‬ ‫המממ" השיב איזי מצידו השני של הבר‪ ,‬נשען על הברז של הבירה‪ ,‬העיניים שלו"‬ ‫‪.‬כבושות כלפי מטה‬ ‫מה אתה עושה לי המממ? אתה גאון שיווקי‪ ,‬עבדת על זה קשה‪ ,‬עכשיו תיהנה‪ .‬מגיע"‬ ‫"‪.‬לך‬ ‫‪.‬תוריד הילוך‪ ".‬לחשה גל כשעברה מאחוריי בדרך לאחד השולחנות"‬ ‫תזכיר לי אחר כך‪ ,‬רציתי באמת לדבר איתך‪ ".‬המשכתי‪" ,‬אולי הגיע הזמן לשקול שוב"‬ ‫"‪.‬את אחד מהרעיונות שהיו לך אז‬ ‫אתה חושב?" שאל איזי‪ .‬הוא מחה את הקצף מעל הבירה‪ ,‬סיים למלא את הכוס עד"‬ ‫הסוף והניח אותה על הבר לידי‪ ,‬מול בחור עם שיער בלונדיני ארוך וג'ינס כל כך צמודים‬ ‫‪.‬שאפשר היה לראות את הדת שלו‬ ‫בטח‪ .‬אמרנו אז שאנחנו רוצים לשלב מנות ייחודיות בתפריט‪ ,‬פלטות מטוגנים ודברים"‬ ‫"‪...‬כאלה‬

‫‪.‬אמרנו?" שאל איזי"‬ ‫"‪.‬צודק‪ .‬זה אתה אמרת"‬ ‫"?והפקח של משרד הבריאות‪ ,‬אתה זוכר מה אמר"‬ ‫‪.‬והיו גם הטי‪-‬שירטס שרצית להדפיס‪ ".‬ניסיתי שוב"‬ ‫איזי גיהץ את כרטיס האשראי של הבלונדיני ועבר לערבב קוקטייל בשביל בחורה עם‬ ‫פסים ורודים בשיער‪ ,‬שליוותה בקול צווחני את "הלילה שבו הביסו את דיקסי הזקנה"‪⁵‬‬ ‫‪.‬שהתנגן ברקע‬ ‫הטי‪-‬שירטס‪ ,‬כן‪ .‬וגם הדפסתי‪ ",‬אמר איזי תוך כדי ערבוב‪" .‬היו זרוקות במחסן ואתה"‬ ‫"‪.‬השתמשת בהן כדי לנגב את הרצפה בכל פעם שמישהו הקיא‪ .‬לא שמת לב אפילו‬ ‫"‪...‬אה‪ ...‬אז"‬ ‫ואת אלה שנשארו נתתי לבחור ההוא כדי להשתיק אותו‪ .‬אתה יודע על איזה בחור אני"‬ ‫"‪.‬מדבר‪ .‬זה שההורים שלו רצו ללכת למשטרה‬ ‫הבחורה הוורודה הצווחת הסתלקה עם קוקטייל ורוד וצווחני בערך כמוה‪ ,‬ואיזי מחה את‬ ‫מצחו במגבת שהייתה זרוקה על הבר לידו‪ ,‬נשען לפנים על שתי הידיים‪ ,‬הוציא סיגריה‬ ‫‪.‬והדליק אותה‬ ‫‪.‬חשבתי שהפסקת לעשן‪ ",‬הערתי"‬ ‫רק אם עישון פסיבי דרכך לא נחשב‪ ,‬אבל נחמד מצידך ששמת לב‪ ".‬איזי רק נשען על"‬ ‫‪.‬הבר‪ ,‬מביט דרך הראש שלי אל הקיר שמאחוריי‬ ‫אז נתת את כל הטי‪-‬שירטס לאידיוט ההוא? לכבוד מה? לכבוד זה שהוא ישב פה והבריח"‬ ‫את כולם עם בדיחות גזעניות בקולי קולות‪ ,‬וכשגל ביקשה ממנו בנימוס להפסיק הוא ניסה‬ ‫"‪...‬לתפוס אותה ב‬ ‫לכבוד זה שהוא היה צריך תפרים‪ .‬לכבוד זה שהוא פספס את המבחנים לנבחרת ישראל"‬ ‫בכדורסל כי הוא היה בבית חולים‪ .‬לכבוד זה שהחברה שלו עזבה אותו בגלל הפרצוף‬ ‫"‪.‬שאתה ארגנת לו‬ ‫יש לך ממחטה? כי אני עומד לפרוץ בבכי עוד שנייה‪ .‬חוץ מזה ההורים‪ ,‬החברה וגם"‬ ‫"?נבחרת ישראל היו כולם צריכים לשלם לנו על זה‪ .‬התנצלו לפחות‬

‫‪.‬הוא השמיע מן "פפפפט‪ "...‬הרים את הסמרטוט והתחיל לנגב את משטח העץ של הבר‬ ‫"?אוקיי‪ ,‬אז טי‪-‬שירטס‪ ,‬מה לגבי הבמת קריוקי"‬ ‫איזי שמר על מבט האלף‪-‬יארד המאוד לא אופייני הזה אבל כמה שרירים נעו סביב הפה‬ ‫שלו‪ .‬התחלה של חיוך? "בחיים‪ ".‬הוא אמר באיטיות‪" .‬בחיים‪ ,‬לא הבאתי לפה רעיון‬ ‫"‪.‬מטופש כמו במת קריוקי‬ ‫"‪...‬בטוח? כי נראה לי ש"‬ ‫"?ברי‪ ,‬אתה מנסה להוציא ממני שאלות על אנדריאה"‬ ‫"‪.‬לא‪ ",‬אמרתי‪" .‬בכלל לא"‬ ‫"?אז מה כן"‬ ‫ברקע‪" ,‬הלילה שבו הביסו את דיקסי הזקנה" התחלף ב"ליל המבול בג'ונסטאון "‪ ,‬וניצלתי‬ ‫"‪.‬את השקט שביניהם כדי להתכופף קצת לכיוונו‪" .‬איזי‬ ‫"?מה"‬ ‫דבר איתי‪ ,‬איזי‪ .‬ספר איזו בדיחה‪ .‬כמו הבדיחה שסיפרת הבוקר בטלפון‪ .‬תתנהג כמו"‬ ‫"‪.‬עצמך כבר‪ .‬אל תיתן לזה לשבור אותך‪ .‬אנחנו לא חוזרים לאחור‬ ‫זה בערך מה שהתכוונתי לומר‪ ,‬אבל מה שיצא מהפה שלי היה רק‪" :‬יופי של עבודה עם‬ ‫הפאב‪ ,‬באמת‪ .‬אנחנו בדרך למעלה‪ ".‬ומהפה שלי זה נשמע טבעי בערך כאילו אמרתי‬ ‫‪.‬שאני מבין את חוש האופנה של הלקוחות שלנו‬ ‫תודה‪ ,‬אבל אל תשלה את עצמך‪ .‬עוד יש הרבה עבודה לעשות פה‪ ".‬זה מה שהפה של"‬ ‫איזי אמר אבל מה שהוא התכוון לומר היה‪" :‬תעזוב אותי בשקט‪ ,‬ברי‪ .‬תעשה את שלך ותן‬ ‫"‪.‬לי לעשות את שלי‬ ‫איזי‪ ",‬גל ניגשה לבר והניחה עליו את המגש שלה‪" .‬תן לי פה שני קרלסברג בבקבוק‪ ,‬שני"‬ ‫"?שוטים וודקה‪ ,‬ויסקי סאוור אחד וטקילה עם מלח בצד‪ .‬מה‪ ,‬חזרת לעשן‬ ‫איזי ניגש לברזים של הבירה כשהוא מהמהם עם המוזיקה ברקע‪ ,‬הסיגריה מונחת בפה‬ ‫‪".‬שלו‪ ,‬עננות עשן קטנות נורות ממנו לפי הקצב של "ליל המבול בג'ונסטאון‬ ‫נסוגותי לצד השני של הבר‪ ,‬איפה שחיכו לי קפה שחור ותשבץ היגיון‪ .‬חיטטתי בכיס‬ ‫‪.‬החולצה והוצאתי את התצלום‪ .‬הנחתי אותו ליד התשבץ‬

‫גל הלכה להגיש את ההזמנה שלה וחזרה אליי אחרי כמה דקות‪" .‬מה היית עושה אם לא‬ ‫‪.‬הייתי פה כדי לחלץ אותך‪ ",‬היא ספק שאלה ספק קבעה‬ ‫‪.‬מה שעשינו בחמישים ושש‪ ".‬עניתי לה"‬ ‫דרך אגב‪ ,‬לגבי מה שביקשת קודם‪ .‬זה במעטפה על השולחן שלך‪ .‬הכתובת של סגן‪-‬אלוף"‬ ‫"‪.‬יהושע גרין‬ ‫"?היו בעיות עם זה"‬ ‫בכלל לא‪ .‬התקשרתי לבילי מהמשרד של אילון בנימין והיא ארגנה לי את זה תוך חצי"‬ ‫שעה‪ ".‬היא הלכה הצידה לרגע עם המגש שלה‪ ,‬ואז חזרה‪" :‬אתה שם לב מה הולך פה?"‬ ‫‪.‬שאלה‬ ‫"‪.‬בטח‪ .‬זאת מלחמת קיום פה הערב"‬ ‫כן‪ ,‬ואני רואה שאתה עסוק מאוד בקרב המפתח‪ ".‬החוותה לעבר התשבץ שלי‪" .‬איזו"‬ ‫"?גבעה אנחנו כובשים כרגע‬ ‫"‪.‬האוכל מוכן‪ ,‬בוא נדבר גלויות‪ '.‬שלוש מילים‪ ,‬כתיב מלא‪ ,‬ארבע‪-‬שתיים‪-‬שש'"‬ ‫"‪.‬הכול על השולחן"‬ ‫"‪.‬ה‪-‬ל' שמה לא מסתדר לי"‬ ‫זה מפני שהמלך הספרותי בשלוש מאוזן זה לא ביל‪ ,‬זה ליר‪ ".‬כשתיקנתי את התשבץ"‬ ‫"?היא הוסיפה‪" :‬מתי שמעת על מלך בשם ביל‬ ‫‪.‬וויליאם מאורנג'‪ ".‬אמרתי"‬ ‫גל התיישבה על כיסא הבר שלידי‪" .‬אתה באמת אדם עם תחומי ידע מגוונים ובלתי‬ ‫"?צפויים‪ .‬מה הלאה‬ ‫‪.‬חזן זימר בפאב זה? זה רק מדגיש את הכיעור‪ ".‬אמרתי"‬ ‫"?חזן? מה? איזה חזן? פה בהייד אאוט? החלטתם לחזור בתשובה"‬ ‫לא גל‪ ,‬זה ארבע‪-‬עשרה מאונך‪' .‬חזן זימר בפאב זה? זה רק מדגיש את הכיעור‪"'.‬‬ ‫"‪.‬שלוש‪-‬שלוש‪-‬שלוש‪-‬ארבע‬ ‫ברי‪ ,‬אולי מספיק עם השטויות האלה?" היא הרימה את התצלום שרדף אותי ביממה"‬

‫האחרונה ושמטה אותו על התשבץ‪" .‬לא הגיע הזמן שתמשיך הלאה ל'הבן של החבר‬ ‫"'?הטוב שלך שהוא לא יודע על קיומו ואתה תוהה איך לספר לו עליו‬ ‫לא אמרתי דבר‪ .‬גל הושיטה יד‪ ,‬משכה סיגריה מתוך החפיסה שלי שהייתה מונחת על‬ ‫‪.‬הבר‪ ,‬ואז לקחה ממני את הסיגריה שלי והשתמשה בה כדי להדליק אותה‬ ‫"?מה קורה פה היום? גם את התחלת"‬ ‫"?מתי אתה מתכוון לספר לו"‬ ‫"‪.‬הערב זה לא זמן טוב"‬ ‫"‪.‬לא אמרתי הערב‪ ,‬רק שאלתי מתי כן"‬ ‫כשיהיו לי כמה עובדות בכל העניין הזה‪ .‬עובדות‪ ,‬ולא הנחות‪ .‬כמו למשל ההנחה שלך"‬ ‫"‪.‬שזה הבן של איזי‪ ,‬או ההנחה שלך שזה הבן של אנדריאה‬ ‫היא עישנה את הסיגריה בשקט במשך חצי דקה לפני שהשתעלה קצת וכיבתה אותה‪.‬‬ ‫"‪".‬טוב‪ .‬אבל אני עדיין חושבת שאתה חייב לספר לו משהו‪ .‬הוא חבר שלך‬ ‫”‪.‬את נראית ירוקה"‬ ‫"?מה?” היא נשענה בגבה על הבר‪" .‬מה אתה מנסה לרמוז? שאני מקנאת במישהו"‬ ‫לא‪ ,‬אני מנסה לרמוז שלמרות שבקושי נגעת בסיגריה הזאת היא השאירה אותך ירוקה‪".‬‬ ‫"?מתי התחלת לעשן‬ ‫זה לא נחשב‪ .‬חשבתי שאם אני אריח כמוך אז אולי יתחילו איתי פחות‪ ".‬היא אמרה‪",‬‬ ‫‪.‬לקחה את המגש שלה מהבר וניגשה לעשות סיבוב שולחנות נוסף‬ ‫‪.‬סיכוי שזה יקרה‪ ".‬אמרתי אחריה‪ .‬היא לא שמעה"‬ ‫בצד השני של הבר‪ ,‬איזי נשען על ברזי הבירה ומילא כוסות בשביל טור של חמישה‬ ‫אנשים שעמדו מולו‪ .‬עם כל כוס הוא תפס את הידית של הברז חזק יותר‪ .‬בכוס הרביעית‬ ‫‪.‬חששתי שהידית תישבר‪ .‬היא לא‪ .‬הוא חזר לעצמו בכוס החמישית‬ ‫‪.‬אני מניח שגם אם הוא כן היה מוכן לדבר‪ ,‬לא הייתי יודע מה לענות‬

‫* * *‬

‫הייתי שקוע במחשבות ובתצלום של אלן כשגבי נכנס בדלת‪ .‬בשיער פרוע‪ ,‬ג'ינס ואותם‬ ‫מגפיים אוסטרליים מהוהים‪ ,‬הוא נראה עכשיו פחות כמו עורך דין ויותר כמו בחור צעיר‬ ‫שלוקח כמה דקות בחודש כדי ליהנות מהחיים‪ .‬הוא החזיק את הדלת פתוחה בשביל רינת‬ ‫המזכירה‪ ,‬שנכנסה אחריו‪ .‬הם העיפו מבט מסביב‪ ,‬הבחינו בי‪ ,‬עשו שלום‪ .‬השלום של‬ ‫‪".‬רינת היה נרגש כאילו אנחנו מכרים ותיקים‪ .‬של גבי הכיל קצת "תציל אותי‬ ‫הם התקדמו לכיוון אחד השולחנות בפינה הרחוקה‪ .‬באמצע הדרך גבי עצר כאילו שכח‬ ‫משהו‪ ,‬ואז סימן לרינת להמשיך לשולחן‪ ,‬ניגש לבר וחזר משם עם חצי בירה‪ .‬כשהתיישב‬ ‫‪.‬ליד רינת‪ ,‬הוא התחיל לעבוד על חצי הבירה שלו ללא שהיות‬ ‫הוא לא הביא לרינת שום דבר לשתות‪ .‬הבחור במצב רוח רע הערב‪ ,‬וכנראה שאי אפשר‬ ‫‪.‬להאשים אותו‪ .‬קשה להיות קדוש אחרי יום כזה‬ ‫סימנתי לגל והיא ניגשה אליי‪" .‬שני החבר'ה שנכנסו עכשיו‪ ",‬אמרתי לה‪" .‬בשולחן שבע‪.‬‬ ‫"‪.‬אל תסתכלי‬ ‫היא הנהנה‪ ,‬המתינה עוד שנייה‪ ,‬ואז עשתה תנועה של הסטת שיער ותוך כדי כך הגניבה‬ ‫"?מבט לכיוון השולחן‪" :‬ראיתי‪ .‬מה איתם‬ ‫"‪.‬תני להם מה שהם רוצים און דה האוס‪ ,‬אוקיי? ואל תגידי לאיזי‬ ‫”?חיובי‪ .‬עוד משהו"‬ ‫"‪.‬כן‪ .‬תפקחי עיניים‪ .‬סביבה כללית‪ ,‬חריגים‪ ,‬נקודות עניין‪ .‬חמש דקות"‬ ‫היא הבינה למה אני מתכוון והנהנה‪ .‬תוך שנייה היא עברה ממצב מלצרית למצב מבצעי‬ ‫‪.‬ויצאה לדרכה‬ ‫הלכתי ליציאה האחורית‪ ,‬שכמעט מעולם לא השתמשו בה‪ ,‬ושהייתה ממוקמת ליד‬ ‫‪.‬השירותים ששופצו זה עתה‪ ,‬ויצאתי לסמטה שמאחורי ההייד אאוט‬ ‫היה שם מישהו‪ ,‬בפירוש‪ .‬הוא הקפיד להיות שקט וידע איך להיות חלק מהלילה‪ ,‬אבל‬ ‫מצד שני לא התאמץ יותר מדי לעשות את עצמו כאילו הוא לא שם‪ ,‬וידעתי שהוא עומד‬ ‫‪.‬בקצה הסמטה ומשגיח על הדלת האחורית‬ ‫העמדתי פנים שזרקתי משהו לפח‪ ,‬נכנסתי בחזרה וניגשתי לעמדה הקבועה שלי ליד‬ ‫‪.‬הבר‪ .‬גל פילסה דרך אליי‬

‫‪.‬שניים‪ ",‬היא אמרה‪ ,‬וסובבה את הראש לכיוון הדלת"‬ ‫"‪.‬אל תסתכלי על הדלת‪ .‬תמשיכי לדבר אליי‪ .‬תחייכי כאילו כלום לא קורה"‬ ‫היא חייכה בצייתנות‪" .‬שני חבר'ה גדולים כאלה‪ ,‬נראים כמו חיילים‪ .‬נכנסו יחד בערך‬ ‫שלוש דקות אחרי החבר שלך‪ .‬יושבים קרוב לדלת‪ ,‬מאחורי הבחורה עם הגופייה‬ ‫"?השחורה‪ ,‬רואה אותה‬ ‫"?הרמתי את הראש בזהירות‪" .‬רואה אותה אבל אותם לא‪ .‬איך הם נראים‬ ‫אחד מהם הוא יותר דומיננטי‪ .‬החולצה שלו היא כתמים שחור‪-‬לבן‪ ,‬כמו הסוואה‪ .‬ולשני"‬ ‫"‪.‬יש אוזניים גדולות והבעה די סתומה‪ .‬הוא נראה כמו קואלה גדול‪ .‬וזקן‪ ,‬לשניהם יש זקן‬ ‫זקן‪ .‬אחד החוקים הראשונים לגבי היטמעות בקהל מדבר על זקן‪ .‬בגדול‪ ,‬וכשאין עובדה‬ ‫בשטח שבאה בסתירה להנחה הזו‪ ,‬זקן זה לא טוב‪ .‬שמים לב אליו‪ ,‬הוא נשאר בזיכרון‪,‬‬ ‫הוא מקל על התיאור אחר כך‪ .‬לחיילים ביחידות מסוימות יש פריווילגיה לגדל זקן‪,‬‬ ‫לכאורה כדי לגרום להם להיראות כמו משהו אחר חוץ מחיילים‪ .‬הם כנראה חיילים‬ ‫משוחררים‪ :‬כוח עבודה זול עם הכשרה בסיסית ופרופורציות גרועות מאוד בקשר‬ ‫‪.‬להפעלת אלימות‬ ‫‪.‬הצמידו לגבי מעקב‪ .‬וזה מעקב מהסוג הגרוע‬ ‫‪.‬יש עוד אחד מאחור‪ ,‬מתצפת על הדלת האחורית‪ ",‬עדכנתי את גל"‬ ‫"‪.‬אז שלושה"‬ ‫"‪.‬שלושה לפחות"‬ ‫"?אתה רוצה שאני אגש אליהם? אנסה לבדוק עוד"‬ ‫לא‪ ,‬תתרחקי מהם‪ .‬אני ניגש לשולחן שלהם‪ .‬תני לי גיבוי‪ ,‬שימי עין על שתי הדלתות"‬ ‫"‪.‬ותעשי סימן אם משהו קורה‬ ‫"?להחליף את המוזיקה"‬ ‫"‪.‬זה יכול לקחת יותר מדי זמן‪ ,‬צפוף פה הערב‪ .‬תשברי כוס"‬ ‫"‪.‬אוקיי‪ ,‬אבל אני אומרת לאיזי שזה היית אתה"‬ ‫ניגשתי לשולחן של גבי ורינת‪ .‬הם היו עסוקים בשיחה‪ .‬כשגבי ראה אותי מתקרב‪ ,‬הוא‬ ‫נראה מעודד‪" .‬מה נשמע‪ ,‬ברי?" שמתי לב שהכוס שמונחת מולו כבר הייתה חצי ריקה‪.‬‬

‫‪.‬הוא הספיק הרבה בכמה דקות‬ ‫‪.‬מה שלומכם?" שאלתי"‬ ‫‪.‬רינת‪ ,‬את מכירה את ברי?" שאל גבי"‬ ‫בטח! הוא זה שהיה אצלך ישר לפני העניין‪ ",‬אמרה רינת בעליצות‪" ,‬אלא שזה לא השם"‬ ‫"‪.‬שהוא נתן לי‬ ‫"‪.‬מצטער‪ ,‬רינת‪ .‬לא משהו אישי"‬ ‫הכול בסדר‪ ,‬אתה לא הראשון ולא האחרון‪ .‬עברו אצלי כל כך הרבה ג'ונים‪ ,‬פולים‪",‬‬ ‫ג'ורג'ים ורינגואים‪ ,‬אני כבר יכולה לפתוח מועדון מעריצים משלי‪ ".‬היא החרימה לעצמה‬ ‫את הזרוע של גבי ונמרחה עליו‪" .‬הדבר היחיד שהיה מוזר לי זה שבדרך כלל האלה עם‬ ‫השם הבדוי הם כאלה שהאישה תפסה אותם עם העוזרת‪ ,‬או עם העוזר‪ ,‬ואתה לא‬ ‫"‪.‬נראית לי הטיפוס‬ ‫התיישבתי מול גבי‪ .‬סובבתי קצת את הכיסא כדי לוודא שרואים אותי מהדלת‪ .‬הוא הרים‬ ‫את הכוס שלו ורוקן אותה במכה אחת‪ ,‬כמו שוט‪ .‬עוד לפני שהניח את הכוס הריקה הוא‬ ‫‪.‬נופף בה לכיוון גל‪ ,‬שהנהנה בלי להעיף מבט שני‬ ‫"?גבי הביט בי‪ ,‬גיחך ואמר‪" :‬מה? זאת הייתה העצה שלך‪ ,‬להשתכר‪ .‬לא‬ ‫בדיוק סיפרתי לגבי מה היה במשרד אחרי שהוא הלך‪ ",‬אמרה רינת‪ .‬גבי גלגל את עיניו"‬ ‫ורינת‪ ,‬שלא הבחינה בכך‪ ,‬המשיכה‪" :‬אחרי איזה שעתיים נכנסתי לצביקה להביא לו את‬ ‫הפקסים שלו‪ ,‬והוא בקושי העז להרים אליי את העיניים‪ .‬הוא דיבר בטלפון עם אתי‬ ‫"‪.‬ושמעתי אותה צורחת עליו כמו איזה היסטרית‬ ‫אתה רואה? לקח להם בדיוק חמש דקות להבין איזו שטות הם עשו‪ ",‬אמרתי‪" .‬כדאי"‬ ‫"‪.‬שתחשוב מה להגיד להם כשהם יבואו אליך על הברכיים ויתחננו שתחזור‬ ‫כבר חשבתי‪ ".‬אמר גבי‪" .‬אפילו כתבתי את זה‪ ,‬כאן על האצבע שלי‪ .‬רוצה לראות?""‬ ‫‪.‬והראה לי באיזו אצבע מדובר‬ ‫השתרר שקט מביך לכמה שניות‪ .‬הוא נמשך עד שגל הגיעה אלינו‪ ,‬הניחה על השולחן‬ ‫‪.‬לפני גבי עוד בירה‪" .‬משהו בשבילך?" שאלה את רינת‬ ‫"‪.‬דיאט קולה"‬ ‫‪.‬מגיע‪ .‬אז הכול בסדר בינתיים‪ ",‬אמרה גל והתרחקה‪ .‬המשפט האחרון נועד אליי"‬

‫רינת שאלה איפה השירותים פה‪" .‬אני תיכף חוזרת‪ .‬אל תלך לשום מקום‪ ",‬אמרה לגבי‪.‬‬ ‫‪.‬כשהסתובבה אליי‪ ,‬פיה יצר מבלי להשמיע קול את המילים‪ :‬תשגיח עליו‬ ‫‪.‬חשבתי שהיא לא תלך‪ ”.‬אמר גבי כשרינת התרחקה מאיתנו"‬ ‫"‪.‬אל תהיה כל כך קשה איתה‪ .‬נראה לי שיש לה תוכניות לגביך"‬ ‫גבי הוציא מכיס החולצה שלו את הכרטיס של אילון בנימין שנתתי לו קודם והניח אותו‬ ‫‪.‬על השולחן‪" .‬חשבת על זה?" שאלתי אותו‬ ‫”‪.‬כן‪ .‬נראה לי שאני אקח כמה ימים חופש ואחשוב על זה עוד קצת"‬ ‫"‪.‬טוב מאוד"‬ ‫ברי‪ .‬אני לא שמוק‪ ",‬הוא אמר בשקט‪" .‬אני כבר לא עובד בליפשיץ‪-‬גרנדייס‪-‬גוטפלד‪ ,‬יכול"‬ ‫להיות שגמרתי להתעסק בעריכת דין בכלל‪ .‬אבל אתה חוקר משהו שקשור לסגן‪-‬אלוף‬ ‫גרין‪ ,‬ואם אתה רוצה לקבל ממני משהו בתמורה לזה‪ "...‬הוא נקש באצבעו באיטיות על‬ ‫‪.‬כרטיס הביקור‬ ‫"‪.‬לא‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני לא מצפה ממך לספר לי שום דבר שחל עליו חיסיון"‬ ‫אבל‪ ",‬המשיך גבי‪" ,‬כמו שרינת אמרה לנו‪ ,‬אתי קצת התפוצצה היום‪ .‬וזה לא היה משום"‬ ‫שגבי‪ ,‬שמודד עם סרגל את השוליים של הניירות שלה‪ ,‬עזב‪ .‬זה היה בגלל שצביקה אמר‬ ‫"‪.‬לה שביקר אצלו מישהו והמילים 'חיסיון משפטי' ו'ג'וש גרין' עלו בשיחה‬ ‫החלטתי שאני חייב לשים את הקלפים על השולחן לפני שהוא ממשיך לשתות‪ ,‬ומה‬ ‫שיותר חשוב – לפני שרינת חוזרת מהשירותים‪ ,‬ומה שהכי חשוב – לפני שאלה שיושבים‬ ‫‪.‬לו על הזנב יחליטו לפעול‬ ‫גרין מתכנן להבריח את הילד מהארץ‪ ",‬אמרתי‪" .‬ואתי עובדת איתו‪ .‬הרבה דברים יכולים"‬ ‫להשתבש וכשזה קורה‪ ,‬צריך שעיר לעזאזל‪ ,‬וזה היית אמור להיות אתה‪ .‬איך זה בתור‬ ‫"?תיאוריה‬ ‫הוא טלטל את ראשו לצדדים‪" .‬לא‪ .‬חשבתי על זה‪ ,‬תאמין לי‪ .‬אבל לא‪ .‬תיק גרין‬ ‫"‪.‬מסתיים‬ ‫"‪.‬אני לא חושב"‬ ‫מסתיים‪ .‬הצדדים הגיעו להסכמה‪ .‬בדיון הבא הם ייגשו לשופטת ויבקשו למשוך את"‬ ‫"‪.‬התביעה‪ .‬גרין מחזיר את הילד בעצמו לווירג'יניה‬

‫זאת פעולת הסחה‪ ,‬גבי‪ ",‬אמרתי אבל כבר לא הייתי בטוח‪ .‬גבי הרים את מבטו וביטא"‬ ‫בקול משהו שכבר חשבתי עליו היום‪" :‬אתה חושב שסגן‪-‬אלוף בחיל האוויר יכול פשוט‬ ‫"?לקחת ילד ולהיעלם‬ ‫הוא נראה כאילו יש לו עוד משהו להוסיף והוא מנסח אותו‪ ,‬אז לא אמרתי דבר‪ .‬לבסוף‬ ‫‪:‬הוא הכניס את הכרטיס בחזרה לכיס שלו‪ ,‬שתה עוד קצת ואמר‪ ,‬לאט ובהדגשה‬ ‫"‪.‬אפשר לחשוב שזה אני שגנבתי את קשת יהונתן"‬ ‫‪.‬והרים שוב את כוס הבירה‪ ,‬שהתרוקנה בקצב מדאיג‬ ‫"?באותו רגע רינת חזרה‪ ,‬צנחה לכיסא שליד גבי ושאלה‪" :‬פספסתי משהו חשוב‬ ‫כלום‪ ".‬עניתי‪ .‬גבי הניע את ראשו לצדדים בלי לומר כלום‪ .‬היה ברור לשנינו שהחלק הזה"‬ ‫‪.‬של השיחה לא התרחש מעולם‬ ‫נשמע צליל של כוס נשברת‪ ,‬מעומעם ברעש הכללי‪ .‬בערב כמו זה‪ ,‬אף אחד לא הקדיש‬ ‫לזה תשומת לב‪ .‬סובבתי את הראש וראיתי את גל אוספת בזריזות את השברים מהרצפה‬ ‫ובחור אחד לידה מתנצל ומנסה להתכופף ולעזור לה‪ .‬היא הרחיקה אותו בעדינות בתנועת‬ ‫‪.‬יד‪ ,‬הביטה לכיווני וסימנה לי בתנועת ראש מינימלית‬ ‫תסלחו לי‪ ,‬אני חושב שהמלצרית צריכה הפסקה‪ ",‬אמרתי וקמתי‪ .‬לפני שהלכתי ביטאתי"‬ ‫‪.‬בלי מילים לעבר רינת את אותו דבר שהיא אמרה לי קודם‪ :‬תשגיחי עליו‬

‫* * *‬

‫"‪.‬נכנסתי למשרד אחרי גל וסגרתי את הדלת‪" .‬דברי אליי‬ ‫"‪.‬הם יצאו"‬ ‫"?איך הם התנהגו"‬ ‫לא שתו כלום‪ .‬הם התיישבו‪ ,‬ראו אותך יושב שם ומדבר איתם‪ ,‬חיכו עוד קצת‪ ,‬לא דיברו"‬ ‫"‪.‬ביניהם‪ ,‬ואז ההוא עם חולצת ההסוואה עשה סימן לשני והם יצאו‪ .‬יצאתי אחריהם‬ ‫מה? מה פתאום יצאת אחריהם? גל‪ ,‬את הכוס היית צריכה לשבור לפני שיצאת"‬ ‫"!אחריהם ולא אחרי! אם היה קורה לך משהו בחוץ לא הייתי יודע מזה‬

‫"?אבל אז הייתי מאבדת אותם ומה זה היה שווה"‬ ‫"?הם ראו אותך"‬ ‫"‪.‬לא‪ .‬עשיתי כאילו אני יוצאת שנייה לסיגריה"‬ ‫"?מתי התחלת לעשן בכלל‪ ,‬תגידי לי"‬ ‫"!אמרתי שעשיתי כאילו"‬ ‫אוף‪ ,‬גל‪ .‬אמרתי לך להיזהר עם זה‪ ,‬לא? אם את היית הנעקב‪ ,‬היה נראה לך הגיוני"‬ ‫שבערב כזה‪ ,‬כשהמקום כל כך עמוס ויש כזה לחץ‪ ,‬המלצרית היחידה יוצאת‬ ‫"?לכאילו‪-‬סיגריה‬ ‫היא נתנה לי את המבט הזה של 'מה יהיה איתו'‪" .‬אם אתה היית הנעקב‪ ,‬זה היה נראה‬ ‫"?לך הגיוני שבערב כזה‪ ,‬המלצרית היחידה לא מנסה לקחת שתי דקות הפסקה‬ ‫"‪.‬חשבתי על זה קצת‪" .‬טוב‪ ,‬את צודקת‪ .‬רק תהיי זהירה‪ ,‬בבקשה‬ ‫אמרתי לך שהם לא ראו אותי‪ .‬בכל אופן‪ ,‬הם יושבים ברנו לבנה מצ'וקמקת שחונה"‬ ‫ממול‪ ,‬שלושה בניינים שמאלה‪ .‬לוחית הרישוי מכוסה בהמון בוץ אבל יש סטיקר של גולני‬ ‫על החלון האחורי‪ .‬ואחרי בערך דקה‪ ,‬השלישי‪ ,‬שאמרת שראית מאחור בסמטה‪ ,‬הצטרף‬ ‫"‪.‬אליהם‬ ‫זה נשמע הגיוני‪ .‬מהמקום שבו הם חנו אפשר לראות כל מי שנכנס או יוצא מהרחוב‪ .‬הם‬ ‫‪.‬מכסים את שתי היציאות‬ ‫"?איך השלישי נראה"‬ ‫"‪.‬גדול‪ ".‬אמרה גל‪" .‬כלומר רק קצת יותר קטן ממך"‬ ‫"?איפה המצית שלי?" שאלתי‪" .‬למה אני כל הזמן מאבד את הדבר הזה"‬ ‫‪.‬גל הוציאה את המצית שלי מכיסה והשליכה אותו אליי ללא אומר‬ ‫‪.‬אז מה הולך?" היא שאלה"‬ ‫‪.‬מחכים‪ ".‬אמרתי"‬

‫* * *‬

‫אחרי בערך שעה‪ ,‬גבי ורינת עזבו‪ .‬גבי התנדנד קצת בדרך החוצה ורינת ספק תמכה בו‬ ‫‪.‬ספק ניצלה את ההזדמנות‪ .‬קיוויתי שהיא לא הולכת להתאכזב הלילה‬ ‫‪.‬מייד כשהדלת נסגרה אחריהם‪ ,‬קמתי ויצאתי דרך הדלת האחורית‬ ‫הסמטה הייתה שקטה וחשוכה‪ ,‬והייתי צריך כמה שניות כדי שהחושים שלי יסתגלו‬ ‫למעבר החד מפאב עמוס ומואר ללילה חשוך ושקט‪ .‬זה לקח קצת יותר מדי זמן‪ .‬העין‬ ‫‪.‬השמאלית הדפוקה שלי‬ ‫‪.‬התקדמתי בשקט לכיוון קצה הסמטה‪ ,‬נצמדתי לקיר והצצתי להמשך הרחוב‬ ‫גבי ורינת התקדמו במורד המדרכה‪ .‬הרנו הלבנה עם הסטיקר של גולני‪ ,‬שבאמת הייתה‬ ‫מצ'וקמקת‪ ,‬חנתה בצד השני של הכביש‪ ,‬ליד המדרכה הנגדית‪ .‬חציתי את הכביש מאחורי‬ ‫הרנו‪ .‬לקח לי שתיים‪-‬שלוש דקות לנוע במעלה הרחוב ולמקם את עצמי לפניה בלי‬ ‫שירגישו בי‪ .‬שלושה חבר'ה ישבו בפנים‪ ,‬כמו שגל תיארה‪ .‬הם לא הבחינו בי‪ .‬הבחור‬ ‫‪.‬שישב במושב האחורי התעסק בחפץ ארוך – אלה? מקל? כן‪ ,‬צריך להיות לי מזל כזה‬ ‫גבי ורינת המשיכו ללכת‪ .‬כשהמרחק בין הרנו לבין הזוג המתרחק הגיע לכמאתיים מטר‪,‬‬ ‫המכונית התניעה והתחילה לנסוע בעקבותיהם באיטיות‪ .‬הם ללא ספק תכננו לקפוץ‬ ‫?עליהם‪ .‬גבי‪ ,‬גבי‪ ...‬הכול בגלל שיחה שקטה אחת על חיסיון משפטי‬ ‫נתתי למכונית להתחיל להתגלגל‪ .‬גבי ורינת נראו עסוקים זה בזה‪ .‬הם פנו ימינה לסמטה‪,‬‬ ‫והמכונית האיצה טיפ‪-‬טיפה כדי לא לאבד אותם‪ ,‬ואז קפצתי מבין הצללים וצעדתי‬ ‫‪.‬לכביש‪ ,‬ישר מולה‬ ‫המכונית עצרה בחריקת בלמים‪ ,‬ואני קפצתי בחזרה למדרכה כמו קפיץ‪ .‬נשמעה צפירה‬ ‫כשהנהג נשען בכל הכוח על הצופר למשך כמה שניות עד שזה שישב לידו משך אותו‬ ‫וצעק משהו‪ ,‬כנראה מבהיר לו שהוא הרס עכשיו את המעקב‪ .‬חייכתי חיוך של חכם סיני‬ ‫ומשכתי בכתפיים‪ ,‬ולזה היה בדיוק את האפקט שרציתי‪ .‬הנהג פתח את הדלת שלו‪ ,‬זינק‬ ‫החוצה והתקדם אליי במטרה לפרק לי את הצורה‪ .‬הנוסע שלידו מיהר גם הוא לצאת‪ ,‬אף‬ ‫על פי שנראה נלהב פחות‪ ,‬ושמתי לב שהדלת האחורית נפתחה אבל אף אחד לא יצא‬ ‫‪.‬ממנה‬ ‫הנהג חצה את שני המטרים שהיו בינינו ובשפת הגוף שלו לא היו שום סימני שאלה‪ .‬הוא‬ ‫לא טרח לאיים‪ ,‬לקלל או לסנן‪ .‬זה היה השלישי‪ ,‬שגל תיארה כ"גדול"‪ ,‬והוא באמת היה‬ ‫בחור גדול ונראה היה שהכתפיים שלו מובילות את התנועה שלו במקום הרגליים – הוא‬

‫‪.‬נשען קדימה באופן שעשה אותו מאיים‪ ,‬אבל לא יציב‬ ‫כיוון שכך‪ ,‬חיכיתי עד שהוא התקרב‪ .‬הוא עשה צעד גדול מדי עם רגל שמאל‪ ,‬הרים את‬ ‫האגרוף שלו ומשך את הכתף אחורה למכת אגרוף אדירה אך לא יציבה‪ .‬חיכיתי עד‬ ‫‪.‬שהאגרוף הזה יצא לדרך‪ ,‬איטי ורחב‪ ,‬ואז צללתי לכיוון הברכיים שלו‬ ‫האגרוף שלו הפליג באוויר‪ .‬הגדול איבד שיווי משקל ולא הייתה לי שום בעיה לתפוס אותו‬ ‫מאחורי הברכיים‪ ,‬להעמיס אותו ולהרים אותו באוויר‪ ,‬בהטלת ההיאבקות הכי בסיסית‬ ‫והכי יעילה‪ .‬הנפתי אותו למעלה ואז הורדתי אותו בכל הכוח על מכסה המנוע של‬ ‫המכונית‪ ,‬שהשמיעה בתגובה רעם פחחי‪ .‬עמוד השדרה שלו יטיל עוצר יציאות על כל‬ ‫‪.‬תנועה שהוא ינסה לבצע בשעות הקרובות‬ ‫הסתובבתי לכיוון מספר שתיים‪ ,‬שהיה כנראה זה שגל תיארה בתור "קואלה"‪ .‬הוא בהה‬ ‫בחבר שלו שהתפתל על מכסה המנוע‪ ,‬גולש לאיטו למטה‪ ,‬ולא נראה נלהב או מהיר‬ ‫תפיסה במיוחד‪ .‬חצי צעד מהיר ובעטתי לו בברך במלוא התנופה‪ ,‬והוא לא קיבל את זה‬ ‫טוב‪ .‬כשהוא צנח על ברך אחת‪ ,‬תפסתי את הראש שלו והטחתי אותו בפנס של המכונית‪.‬‬ ‫נשמע צליל חבטה שהיה טיפה חלול יותר ממה שאפשר לצפות מראש אנושי‪ .‬פנס‬ ‫המכונית כבה וכך גם הראש של הקואלה‪ .‬השארתי את הקואלה במקום שבו נפל ופניתי‬ ‫‪.‬לכיוון הדלת האחורית הפתוחה‬ ‫רעש "קנאק‪-‬קנאק" שלא היה אפשר לטעות בו נשמע מהמושב האחורי של המכונית‪,‬‬ ‫והבנתי שלקחתי את הזמן קצת יותר מדי‪ .‬הבחור שישב שם הושיט רגל אחת החוצה‬ ‫‪.‬ומעליה הציץ קנה מסיבי מאוד של מה שנראה כמו רובה ציד‬ ‫זרקתי את עצמי על הדלת‪ ,‬והיא נסגרה עליו בכוח בדיוק כשהוא התחיל לצאת‬ ‫מהמכונית‪ .‬הוא נאנק וניסה לצאת שוב‪ ,‬וכשהוא הגיח מאחורי הדלת‪ ,‬מיהרתי לתפוס את‬ ‫הקנה ביד אחת ובתנועה מהירה הטחתי את הרובה בפרצוף שמאחוריו‪ .‬הזעזוע שגורמת‬ ‫מכה מהירה ומדויקת באף גרם לו להרפות‪ ,‬ובמשיכה חדה רובה הציד נשאר בידיים שלי‪.‬‬ ‫‪.‬הבחור כשל לאחור‪ ,‬הרגליים שלו הסתבכו זו בזו והוא נפל על הכביש‬ ‫העפתי מבט מסביב‪ :‬הרחוב היה ריק לגמרי‪ .‬בחנתי את הרובה‪ .‬זה נראה כמו מוסברג‬ ‫‪590.‬‬ ‫תתביישו לכם‪ ",‬אמרתי‪" .‬שולפים כזו ארטילריה נגד אנשים שבסך הכול רוצים לחצות"‬ ‫"‪.‬את הכביש‪ .‬אפילו בימים טרופים אלו זה קצת מוגזם‬ ‫הבחור ששכב על גבו על הכביש הושיט באיטיות את שתי הידיים לפנים באצבעות‬ ‫פרושׂות‪ ,‬כאילו לומר – אוקיי‪ ,‬הבנתי את הנקודה שלך‪ .‬אבל לא חשבתי שהוא הבין‪ .‬הוא‬ ‫היה זה שגל תיארה קודם בתור "הדומיננטי"‪ ,‬עם החולצה של חיקוי מדי הסוואה‬ ‫‪.‬אורבניים עם כתמים שחור‪-‬לבן‬

‫"‪.‬תירגע‪ ,‬בנאדם‪ ".‬הוא לחש‪" .‬אנחנו פה רק להסתכל"‬ ‫והמוסברג זה מה? למקרה שתצטרכו לצוד פילים?" שאלתי‪ .‬הצמדתי את קת הרובה"‬ ‫‪.‬לכתף אבל את הקנה השארתי מכוון לכביש בין שנינו‬ ‫"‪.‬זה לא טעון‪ ,‬אוקיי? לא תכננו להשתמש בו"‬ ‫אה באמת?" הרמתי את הקנה לכיוונו‪ .‬הוא בעט קצת בעקבים שלו – "לא טעון‪ ,‬נשבע"‬ ‫"!לך! החזקתי אותו ריק‬ ‫בולשיט‪ ".‬האדם המצוי לא מסוגל לשמוע את ההבדל בין דריכה על כלי ריק לדריכה על"‬ ‫כלי טעון בנשק של פאמפ אקשן‪ ,⁷‬אבל אני כן‪ ,‬וה"קנאק‪-‬קנאק" ההוא מקודם לא השאיר‬ ‫‪.‬מקום לטעות‪ .‬זה היה טעון‬ ‫אוקיי‪ ,‬אבל זה בגלל שהלחצת אותי‪ ".‬הוא עצם עיניים ושפשף את האף שלו ביד אחת‪".‬‬ ‫"!"חשבתי לירות באוויר‪ .‬גריזלי‪ ,‬לא‬ ‫עוד לפני הצעקה הזאת שמעתי מאחוריי את הבחור הגדול‪ ,‬שכנראה לא הערכתי נכון את‬ ‫העוצמה שלו‪ .‬הוא הסתער עליי מאחור בלי יותר מדי תוכנית או כוונה‪ .‬התכופפתי‬ ‫במהירות והכיתי לאחור עם הקת‪ .‬היא פגעה לו בנקודה הנכונה ברום הבטן‪ ,‬ונשמע ממנו‬ ‫צליל של מערכת נשימה אומללה מאוד‪ .‬הושטתי יד לאחור בלי להסתובב‪ ,‬תפסתי לו את‬ ‫הראש‪ ,‬משכתי אותו קדימה והוא כשל לפנים וצנח על הברכיים‪ .‬החולצה שלו נמשכה‬ ‫למעלה וראיתי אקדח מבצבץ מהמכנסיים שלו מאחור‪ ,‬ללא נרתיק‪ .‬לקחתי במשיכה‬ ‫מהירה את האקדח‪ ,‬אף‪-‬אן ישן ושחוק‪ ,‬ודחפתי את הגריזלי עם הרגל‪ .‬הוא נסרח על‬ ‫‪.‬הכביש ליד החבר שלו‪ ,‬משמיע נשימות קולניות של סרעפת על סף התפטרות‬ ‫אתה באמת צריך להחליף מילה עם החייל שלך‪ ",‬אמרתי למנהיג‪" .‬הוא לא רק דפק"‬ ‫לכם את כל העסק‪ ,‬הוא גם כמעט גרם לך לחטוף את הירייה באוויר שתכננת‪ ".‬הרמתי‬ ‫"?את יד שמאל עם האקדח‪" :‬עכשיו תגיד לי שגם זה לא טעון‬ ‫הוא לא יזוז יותר‪ ,‬בסדר?" הוא הניח יד מרגיעה על החבר שלו ששכב מתנשם על"‬ ‫הכביש‪" .‬ואין עלינו יותר נשק‪ .‬רואה?" הוא נעמד‪ ,‬הרים את שתי הידיים שלו באוויר‪,‬‬ ‫הסתובב – הכול לאט לאט‪" .‬זה היה אמור להיות עניין פשוט‪ .‬היינו אמורים להפחיד קצת‬ ‫"‪.‬את הבחור‪ ,‬שלא ידבר יותר עם אנשים מסוכנים בימים הקרובים‬ ‫העפתי עוד מבט מסביב‪" .‬תכניס את החברים שלך למכונית‪ ",‬אמרתי‪" .‬ותמשיך לדבר‪".‬‬ ‫‪.‬לא רציתי שאיזה עובר אורח יעבור פה ויראה את הסצנה הזאת‬ ‫הוא התכופף‪ ,‬תפס את הבחור הגדול מתחת לבתי השחי‪ ,‬עזר לו להתרומם והכניס אותו‬ ‫למכונית‪" .‬מה אתה רוצה לדעת?" הוא שאל כשניגש לאסוף את קואלה שעדיין שכב ללא‬

‫‪.‬תנועה‬ ‫"?מי שלח אתכם"‬ ‫‪.‬העורכדינית‪ ".‬הוא אמר"‬ ‫"‪.‬תהיה ספציפי"‬ ‫הוא גרר את קואלה למושב שליד הנהג‪ ,‬בוחן אותו בזהירות‪" .‬הוא בסדר‪ ",‬הודיע לי‪" .‬לא‬ ‫"‪.‬היית צריך לתת לו בראש ככה‪ .‬גם ככה אין לו שמה מי יודע מה‬ ‫‪.‬נגמרת לי הסבלנות‪ ".‬אמרתי לו"‬ ‫העורכדינית‪ ,‬אנחנו מכירים אותה מקודם‪ .‬הייתה לנו בעיה פעם אחרי שגריזלי שמה"‬ ‫פוצץ במכות את המפקד שלנו‪ .‬היא טיפלה בנו אז‪ ",‬הוא המשיך בלי לענות על השאלה‪.‬‬ ‫"‪.‬הבנתי שהבחור הזה לא טיפש‪" .‬אז היא התקשרה ואמרה שהיא צריכה עזרה‬ ‫"?ממש זהבה ושלושת הדובים‪ .‬אחד גריזלי‪ ,‬אחד קואלה ואחד פנדה‪ .‬מה כואב לה"‬ ‫"‪.‬לא יודע‪ .‬נשבע לך‪ .‬לי אמרו להעביר מסר"‬ ‫אז תעביר אותו‪ ,‬פנדה‪ ".‬אמרתי‪" .‬כבר הבנת שהבחור שעקבתם אחריו הוא לא הסיבה"‬ ‫"‪.‬לדאגה פה‬ ‫‪.‬הוא הנהן‬ ‫תגיד לה שכדאי שתעזוב את זה כל עוד אפשר‪ .‬היער הזה נהיה רציני מדי בשביל זהבה"‬ ‫"?ושלושת הדובים שלה‪ .‬עד כאן‬ ‫‪.‬עוד הנהון‬ ‫עכשיו עופו מפה‪ ".‬אמרתי לו‪ ,‬והצבעתי על הכיוון ההפוך מזה שגבי ורינת הלכו בו‪ .‬הוא"‬ ‫‪.‬נכנס למכונית‪ ,‬הניע אותה‪ ,‬לקח לו כמה ניסיונות עד שהיא נדלקה‬ ‫אנחנו עוד ניפגש‪ ".‬הוא אמר לי דרך החלון הפתוח בלי לסובב את הראש‪" .‬אולי בפעם"‬ ‫"‪.‬הבאה אני אהיה יותר מוכן‬ ‫אולי‪ ".‬אמרתי לו‪" .‬מצד שני‪ ,‬אולי בפעם הבאה יהיה לי את זה‪ ".‬הטחתי את הקת של"‬ ‫רובה הציד בחלון הדלת האחורית והזגוגית התנפצה לרסיסים‪ ,‬שברי זכוכית נערמו על‬ ‫גריזלי ששכב במושב האחורי‪ ,‬נושם בכבדות‪ ,‬וללא ספק חשב עליי מחשבות לא טהורות‪.‬‬ ‫‪.‬פנדה‪ ,‬בקור רוח מוחלט‪ ,‬אפילו לא מצמץ‬

‫תחשוב על תירוץ טוב לשוטר הראשון שיעצור אתכם‪ ",‬אמרתי לו‪ .‬הוא דרך על דוושת"‬ ‫הגז והמכונית עשתה סיבוב רשלני והתרחקה במורד הרחוב‪ ,‬משמיעה רעש שהקביל‬ ‫‪.‬למצב החיצוני שלה‬

‫* * *‬

‫משכתי באיטיות את הבריח של המוסברג כדי לפלוט החוצה את הכדורים‪ .‬אספתי‬ ‫‪.‬שמונה מהם‪ .‬לא טעון‪ ,‬ירייה באוויר‪ ,‬חה‪-‬חה‪-‬חה‬ ‫חזרתי להייד אאוט שוב דרך הדלת האחורית‪ .‬היה לי מזל‪ :‬באחד הפחים הייתה קופסת‬ ‫קרטון ארוכה של מוטות וילון‪ .‬הוצאתי אותה והחבאתי בה את רובה הציד‪ .‬לא נעים‬ ‫‪.‬שמישהו שעומד בתור לשירותים יראה אותי גורר את הדבר הזה למשרד‬ ‫הנחתי את המוסברג על השולחן‪ .‬את האף‪-‬אן שלקחתי מגריזלי עמדתי לשים בכספת‪,‬‬ ‫‪.‬אבל במחשבה שנייה שמתי אותו במגירת השולחן‬ ‫התיישבתי מאחורי השולחן בדיוק כשגל נכנסה‪ .‬היא נראתה עייפה‪ .‬הביטה ארוכות‬ ‫‪.‬ברובה הציד הענקי‬ ‫‪.‬יש טעם לשאול?" היא שאלה"‬ ‫לא עניתי‪ .‬היא הביטה בי בשתיקה עד שאמרה‪“ ,‬התקשרתי קודם לפיצוציה של ז'קו‬ ‫וביקשתי מהבת של ז'קו שתתקשר לפה כששני החברים שלך עוברים לידה‪ .‬היא‬ ‫"‪.‬התקשרה לפני שתי דקות שהכול בסדר‬ ‫"‪.‬עבודה טובה"‬ ‫היא הוציאה מכיס הסינר שלה את תשבץ ההיגיון ושמטה אותו על השולחן‪" .‬שמרתי לך‬ ‫"‪.‬אותו‬ ‫"‪.‬תודה‪ ,‬גל"‬ ‫גל הביטה ארוכות ברובה הציד ואז בי ולבסוף נאנחה‪" .‬אתה אולי חושב שהדברים‬ ‫שעוברים עליך לא נוגעים לי‪ .‬אבל הם כן‪ ",‬אמרה‪" ,‬ואני לא מבינה אותך לפעמים‪,‬‬ ‫"‪.‬ברהמס‬

‫"‪.‬לא כל דבר את חייבת להבין‪ ,‬גל"‬ ‫זה כנראה לא היה הדבר הנכון להגיד‪ .‬היא עשתה תנועת ידיים שאפשר לפרש אותה‬ ‫‪.‬כ"אני מנקה את עצמי מזה" והסתובבה בחזרה להייד אאוט‬ ‫את הכדורים של רובה הציד שמתי בכספת אבל הרובה עצמו היה גדול מדי‪ ,‬וגם לארון‬ ‫התיקים לא נכנס‪ .‬בסוף החזרתי אותו לקופסה של מוטות הווילון והשענתי אותו על הקיר‬ ‫‪.‬בפינה‪ .‬זה הופך להיות מחסן נשק רציני פה‬ ‫התיישבתי שוב מאחורי השולחן והעפתי מבט על התשבץ‪ :‬ארבע‪-‬עשרה מאונך‪ ,‬חזן זימר‬ ‫‪.‬בפאב זה? זה רק מדגיש את הכיעור‪ .‬מה שנכון נכון‬ ‫תרגולת צבאית של חלוקת מטרות בין לוחמים כדי להגדיר‪ ,‬למשל‪ ,‬מי יורה על מי בעת ‪⁴‬‬ ‫‪.‬היתקלות עם חוליית אויב במהלך מארב‬ ‫‪.‬להקת הבנד – ‪⁵ The Night They Drove Old Dixie Down‬‬ ‫‪ Night of the Johnstown Flood‬‬ ‫רובה ששיטת הפעולה שלו נקראת "משאבה"‪ .‬ידית האחיזה הקדמית‪ ,‬שנמצאת מתחת ‪⁷‬‬ ‫לקנה‪ ,‬ניתנת לתנועה קדימה ואחורה‪ ,‬וכל תנועה כזו "שואבת" מהקנה את התרמיל הריק‪,‬‬ ‫‪.‬אוספת כדור מהמחסנית )"שחלה" שהידית חובקת אותה( ומכניסה אותו לקנה‬

‫שחררו את כלבי המלחמה‬

‫את המשימה הבאה דחיתי עד שלא הייתה ברירה‪ ,‬אבל צריך לסיים עם זה‪ .‬הגיע הזמן‬ ‫להביט מקרוב על סגן‪-‬אלוף יהושע גרין המכונה ג'וש ועל הילד שאיתו המכונה אלן סאמר‪,‬‬ ‫‪.‬בעל הנס הרפואי ואילן היוחסין שעושה לי צרבת‪ .‬ואולי להסיק כמה מסקנות‬ ‫אז אחרי ארבע שעות שינה עשיתי את דרכי לצהלה‪ ,‬שם נמצא מקום מגוריו האזרחי של‬ ‫‪.‬סגן‪-‬אלוף גרין‬ ‫בקצה הרחוב היתה גינה ציבורית קטנה עם ספסל‪ .‬חוץ ממני ישב שם נער בן שש‪-‬עשרה‬ ‫שהחזיק בידו רצועות של שמונה כלבים בגדלים שונים‪ .‬קראו לו גלעד‪ ,‬הוא שאף להמיר‬ ‫את זה ל"ג'י‪-‬מאן" והתפשר על גילי‪ .‬גילי שמר על כלבים בשביל השכנים כדי לחסוך כסף‬ ‫לטיסה לחו"ל בחופש‪ .‬ההתלבטות בין מיאמי למאליבו הייתה תלויה בדיווחים על גובה‬ ‫הגלים‪ .‬הוא היה עסוק בסיפור שלא ממש הקשבתי לו על איך החברה שלו עשתה לו‬ ‫בושות מול כל הכיתה אז בסוף הוא מתכוון לטוס לבד‪ ,‬ומדי פעם זרק מבט סתום בתשבץ‬ ‫‪.‬שלי‬ ‫‪.‬אין לי מושג איך אתה עושה את הדבר הזה‪ ",‬הוא אמר"‬ ‫"‪.‬הושטתי לו את התשבץ ואמרתי‪" :‬יש לזה שיטה‬ ‫"?כמה זמן אתה כבר תקוע על החזן שזימר בפאב"‬ ‫אוקיי‪ ,‬עזוב את החזן‪ .‬הינה‪ ,‬למשל‪ ,‬תחשוב על שתיים‪-‬עשרה מאוזן‪ .‬מילה אחת‪ ,‬חמש"‬ ‫”‪'.‬אותיות – 'הרבה כסף‪ ,‬מה? זה לא בא ביושר‬ ‫אין לי מושג‪ .‬בקיצור‪ ,‬אחרי יומיים היא באה אליי כאילו כלום ושואלת מה הולך ומה"‬ ‫נשמע וכאילו – תעופי ממני יא שרמוטה‪ ,‬ואז היא כאילו לא מבינה מה אני רוצה מהחיים‬ ‫"‪.‬שלה‬ ‫"?ומה עשית"‬ ‫"‪.‬אמרתי לה שתלך קיבינימט ומי בכלל צריך אותה ואת הכסף של ההורים שלה"‬ ‫"‪.‬כל הכבוד‪ .‬עוד שש‪-‬מאות כלבים פלוס‪-‬מינוס‪ ,‬ואתה מסודר"‬

‫"?כן‪ ".‬גילי פיהק‪" .‬אז מה בקשר לבחורה שלך? זאת שאתה מנסה להתחיל איתה"‬ ‫"‪.‬כשהיא תעבור כאן אני אגיד לך"‬ ‫"?מתי היא פה"‬ ‫"‪.‬לא יודע‪ .‬לפעמים בבוקר‪ ,‬לפעמים בצוהריים"‬ ‫”?היא גרה כאן"‬ ‫"‪.‬לא‪ ,‬יש לה חברה שגרה כאן"‬ ‫אתה גדול‪ ,‬אתה יודע?” צחקק גילי‪" .‬אז אתה פשוט הולך לשבת פה ולחכות שהיא"‬ ‫"?תעבור‬ ‫"‪.‬ככה עושים את זה‪ .‬כשתגדל תבין"‬ ‫"?וכשהיא תבוא‪ ,‬מה בדיוק תגיד לה"‬ ‫"‪.‬שאני רוצה לבנות לה בית בעמק ולגדל איתה ילדים"‬ ‫"?כן‪ ,‬אבל ברצינות‪ .‬מה תגיד לה? תשאל אותה על השתיים‪-‬עשרה מאוזן"‬ ‫"‪.‬אל תדאג‪ ,‬כשהיא תעבור פה אני אדע מה לעשות‪ .‬אתה רק תסתכל ותלמד"‬ ‫גילי כיווץ את גבותיו ואפשר היה לשמוע את גלגלי המוח שלו מסתובבים בחריקה עד‬ ‫שעושים 'קליק'‪" :‬יו‪ ,‬יש לי רעיון ענק! כשהיא תעבור פה‪ ,‬אני אשחרר אחד מהכלבים‬ ‫"!שירוץ אחריה ואתה תוכל להציל אותה‬ ‫"‪.‬אתה יודע מה? רעיון לא רע‪ ",‬אמרתי‪" .‬קח‪ ,‬תסיים גם את האייס‪-‬קפה שלי"‬ ‫"‪.‬לא תודה‪ ,‬אני מלא"‬ ‫"‪.‬תשתה‪ ,‬נו‪ .‬ממש חם היום‪ .‬אם תתייבש‪ ,‬הכלבים יברחו לך"‬ ‫‪.‬זה שכנע אותו‪ .‬זה היה האייס‪-‬קפה הרביעי שלו‬ ‫הקדשתי את עשרים הדקות הבאות לסיפורים על טיול קיאקים בנהרות אלסקה‪ .‬הרחבתי‬ ‫והתעכבתי על תיאורי הזרמים‪ ,‬המערבולות‪ ,‬המפלים‪ ,‬איך הקיאק היטלטל מפה לשם‬ ‫ומשם לפה והמים השפריצו והתיזו – גילי התחיל לזוז באי נוחות על הספסל שלו עד‬ ‫‪.‬שהפטיר שהוא חייב ללכת לשירותים‬

‫‪.‬תשאיר לי את הכלבים‪ ".‬אמרתי"‬ ‫"‪.‬לא‪ ,‬זה בסדר‪ ,‬הבית שלי עשר דקות מפה"‬ ‫אבל מה אם היא תעבור כאן? אני חייב את הכלבים בשביל להתחיל איתה‪ .‬זה היה רעיון"‬ ‫"‪.‬שלך‬ ‫הוא נכנע‪ ,‬שם לי ביד את הרצועות וכשפנה ללכת אמר‪" :‬אה רגע‪ ,‬כמעט שכחתי‪ .‬הינה‪,‬‬ ‫קח‪ ",‬והושיט לי חבילה של שקיות ניילון‪ .‬הוא לא הרגיש צורך להסביר מה המטרה שלהן‬ ‫‪.‬לפני שהתרחק בטפיפה מהירה‬ ‫השלמתי בתשבץ את ההגדרה של שתיים‪-‬עשרה מאוזן‪ :‬ה‪-‬ו‪-‬נ‪-‬א‪-‬ה‪ .‬זה נתן לי את האות‬ ‫‪.‬הראשונה של החזן בפאב – נ'‪ .‬כל התקדמות היא מבורכת‪ ,‬קטנה ככל שתהיה‬ ‫קמתי והסתכלתי על השקיות ואז על הכלבים‪ ,‬אחד אחד‪" .‬אל תחשבו על זה אפילו‪",‬‬ ‫‪.‬אמרתי להם כששמטתי את השקיות על הספסל‬

‫* * *‬

‫‪.‬לקחתי את הכלבים והלכתי לכיוון הבית של סגן‪-‬אלוף גרין‬ ‫פעם זו הייתה שכונה של ותיקי צה"ל‪ ,‬וגם העיצוב שלה נראה כמו בסיס צבאי‪ ,‬עם רחוב‬ ‫ראשי אחד במסלול של מעגל היקפי שאפשר לחסום אותו עם שין‪-‬גימל במקרה הצורך‪,‬‬ ‫ושכל הרחובות שבה נקראו על שם יחידות או גיבורים‪ .‬כיום‪ ,‬הדור השני העדיף להרוס‬ ‫‪.‬את הבתים הישנים ולבנות במקומם וילות גרנדיוזיות‬ ‫הבית של ג'וש היה אחד מהבתים הישנים‪ .‬בית חד קומתי‪ ,‬קטן בהשוואה לשכניו‪ ,‬עם גדר‬ ‫חיה שהסתירה אותו מהרחוב‪ .‬מן הסתם זה בית הוריו‪ .‬הסתובבתי עם הכלבים הלוך‪-‬חזור‬ ‫וניסיתי לספר לעצמי סיפור על סגן‪-‬אלוף בחיל האוויר שחוזר לארץ אחרי הצבה בחו"ל‬ ‫ומוצא את עצמו מבוגר מדי‪ ,‬לבד מדי‪ ,‬עם סימן שאלה על המשך השירות ועם שכונת‬ ‫‪.‬הילדות שהשתנתה מסביבו בעוד הבית שלו נשאר אותו דבר‬ ‫שער הברזל המסורג נפתח‪ ,‬ואלן סאמר יצא לרחוב‪ .‬היה לו אותו מבט מנותק שראיתי‬ ‫בבית המשפט‪ ,‬ראשו היה שמוט אל המדרכה וידיו תחובות עמוק בכיסים‪ .‬על שפת‬ ‫המדרכה הוא נעצר והביט ארוכות לשני הצדדים‪ ,‬כנראה הרגל שנרכש בשנים של‬ ‫‪.‬חירשות‬

‫הוא חצה את הכביש‪ ,‬וסתם עמד שם עם הידיים בכיסים והביט על צמרות העצים‪.‬‬ ‫כשהתקרבתי אליו עם הכלבים‪ ,‬אחד מהם – מלטז קטן שמהרגע הראשון סימנתי כעושה‬ ‫צרות – התחיל לנבוח‪ .‬אלן לא עשה שום סימן והמשיך לעמוד ללא תנועה‪ .‬כשהגעתי‬ ‫קרוב יותר הוא הסתובב‪ ,‬ואז נראה שהבחין בי ובכלבים לראשונה‪ .‬המלטז הקטן עצר מולו‬ ‫‪.‬על המדרכה‪ ,‬הסתובב קצת סביב עצמו‪ ,‬מדי פעם שחרר עוד נביחה‬ ‫אלן סובב את ראשו לצד השני‪ ,‬בחזרה לצד הראשון‪ ,‬ועוד פעם לשני‪ .‬עלה על דעתי‬ ‫‪.‬שאולי הוא רוצה לשמוע את הכלב בשתי האוזניים שלו ולבדוק אם יש הבדל‬ ‫הוא הסתובב והתחיל ללכת במורד הרחוב‪ .‬הלכתי אחריו‪ .‬כשהוא הגיע לקצה הרחוב‪,‬‬ ‫הוא בחן את אחד הבתים‪ .‬התכופף להרים אבן‪ ,‬כיוון והשליך אותה על חלון הזכוכית‬ ‫‪.‬הגדול שבקומה השנייה‬ ‫האבן החטיאה‪ ,‬פגעה במשקוף ונפלה לחצר הבית‪ .‬אלן הסתובב ופתח בריצה בחזרה‪.‬‬ ‫‪.‬כשהוא עבר לידי‪ ,‬הכלב התחיל לנבוח עליו שוב‪ .‬אלן עצר‪ ,‬הרים את הרגל ובעט‬ ‫”?היי! מה אתה עושה"‬ ‫הכלב זינק לאחור‪ .‬הבעיטה המפוזרת והחלשה של אלן רק התחככה בו אבל זה הספיק‬ ‫‪.‬כדי לגרום לכלב ליילל קצת ולהשתתק‬ ‫אלן שיגר אליי את אותו מבט אדיש‪/‬שונא והמשיך לרוץ בחזרה אל הבית של ג'וש‪ .‬רצתי‬ ‫‪.‬אחריו‪ ,‬להקת הכלבים נגררת אחריי‬ ‫‪.‬אלן סאמר!" קראתי"‬ ‫הוא לא הגיב‪ .‬המשיך לרוץ וכשפתח את שער הברזל של הגינה‪ ,‬הוא נעצר‪ ,‬יד אחת על‬ ‫הידית‪ ,‬והסתובב אליי‪ .‬שמתי לב שהוא שוב זורק את הראש לצד הרחוק בצורה לא‬ ‫‪.‬טבעית‬ ‫‪.‬הפסקתי לרוץ‪ .‬התבוננתי באלן וניסיתי להשתלט על הכלבים שהתרוצצו מסביבי‬ ‫אלן!" נשמעה קריאה מתוך הגינה‪ ,‬מאחורי הגדר החיה‪ .‬הילד לא הגיב‪" .‬אלן!" שוב‪",‬‬ ‫‪.‬והפעם הוא סובב את הראש בחדות ואז נכנס וסגר מאחוריו את השער‬ ‫כשהתקרבתי לשער יכולתי לשמוע חילופי דברים באנגלית מאחורי הגדר החיה הגבוהה‬ ‫והסבוכה‪ .‬הדובר המבוגר יותר דיבר במבטא ישראלי‪ .‬האנגלית של אלן הייתה לקויה‪,‬‬ ‫מאנפפת ובולעת את סופי המילים‪ ,‬כמו שמדבר מישהו שרוב חייו היה משולל חוש‬ ‫‪.‬השמיעה‬

‫‪.‬רק עשיתי סיבוב ברחוב‪ ",‬שמעתי את אלן אומר"‬ ‫"?אמרתי לך שאתה לא יוצא‪ .‬אל תעזוב את הבית בלעדיי אף פעם‪ ,‬שמעת"‬ ‫‪.‬זה לא הבית שלי‪ ".‬התריס אלן בקול נמוך"‬ ‫אין לי זמן לזה עכשיו‪ ".‬ענה הדובר השני‪" .‬אם אתה צריך לצאת‪ ,‬פשוט תקרא לי ואני"‬ ‫"‪.‬אבוא איתך‪ .‬בשביל זה אני בחופשה‪ .‬עוד מעט זה ייגמר‪ ,‬אני מבטיח לך‬ ‫אלן אמר משהו בקול נמוך ומהוסה שלא יכולתי לשמוע‪ ,‬והשני שאל בחדות‪" :‬מה?‬ ‫איפה?" ואז השער נפתח וג'וש יצא והתקדם לכיווני‪ .‬מתוך החצר שמעתי צעדי ריצה ואת‬ ‫‪.‬דלת הבית נפתחת ונטרקת‬ ‫"?ג'וש עצר מולי‪" .‬אפשר לעזור לך‬ ‫גם ללא המדים הוא נראה כמו בעל תפקיד‪ .‬חולצת הכפתורים שלו הייתה נוקשה מרוב‬ ‫גיהוץ ומרוב סמכות‪ .‬הכתפיים והמותניים שלו היו באותו רוחב‪ .‬רק התספורת המאפירה‬ ‫שלו הייתה מעט ארוכה ומרושלת מדי בשביל מישהו שמצפה למינוי בחיל האוויר‪ .‬אולי‬ ‫הוא הפסיק לצפות‪ .‬באופן כללי סגן‪-‬אלוף גרין‪ ,‬ג'וש לחברים שלו‪ ,‬נראה כמו איזה קצין‬ ‫בכיר לשעבר שמתראיין בטלוויזיה ומסביר בפעם האלף שהמחדל שהוביל לפרישתו לא‬ ‫‪".‬תוחקר כיאות‪ .‬מה שמכונה "עוד התפוטר אחד‬ ‫"‪.‬הילד בעט באחד הכלבים‪ ",‬אמרתי לו‪" .‬וזרק אבן על חלון של בית"‬ ‫"?ומי אתה"‬ ‫"‪.‬אני דוד של גלעד"‬ ‫"?מי"‬ ‫"‪.‬גילי‪ ,‬הילד שגר בקצה הרחוב‪ .‬אני עוזר לו עם העבודה בשמירה על הכלבים"‬ ‫אם תשמור על הכלבים שלך כמו שצריך זה לא יקרה‪ ".‬ג'וש צמצם עיניים‪" :‬לא ראיתי"‬ ‫”?אותך באיזה מקום‬ ‫"‪.‬אני לא מכאן"‬ ‫מצטער בקשר לכלב‪ ,‬אבל הילד אומר שהכלב עמד לתקוף אותו‪ .‬אז תגיד לאחיין שלך“‬ ‫שאם הוא לא יכול להשתלט על כמה כלבים‪ ,‬שיעבור לשטוף מכוניות‪ ".‬הוא הסתובב‬ ‫‪.‬והתחיל ללכת בחזרה לעבר הבית‬

‫החלטתי ללכת על זה‪ .‬מה יש לי להפסיד? אחרי האירועים של אתמול בלילה‪ ,‬הם כבר‬ ‫‪.‬מודעים לזה שאני בתמונה‬ ‫היי‪ ,‬תעשה טובה ואל תצעק עליי‪ ”,‬אמרתי אחרי הגב המתרחק שלו‪" .‬זה לא אני"‬ ‫"‪.‬שגנבתי את קשת יהונתן‬ ‫ג'וש הסתובב‪ ,‬כאילו היכה בו ברק‪ .‬שתי המילים האלה‪ ,‬מה שלא תהיה המשמעות שלהן‪,‬‬ ‫‪.‬העירו מתרדמתם אינסטינקטים של טייס קרב‬ ‫‪.‬מה אמרת?" הוא שאל בחדות"‬ ‫"‪.‬אמרתי שתעשה טובה ואל תצעק עליי‪ .‬זה לא אני שבעטתי בכלב קטן"‬ ‫"‪.‬הוא תקע בי עיניים במשך כמה שניות‪" :‬אתה‪ .‬אתה היית בבית המשפט אתמול‬ ‫"‪.‬יכול להיות‪ .‬אני מסתובב בכל מיני מקומות"‬ ‫מי אתה? אתה בהפרה של הוראת בית משפט‪ ,‬אתה יודע את זה? אסור לכם להתקרב"‬ ‫"‪.‬לילד‪ .‬אני מתקשר למשטרה‬ ‫"‪.‬אני לא בהפרה של שום דבר‪ ",‬אמרתי‪" ,‬אף על פי שכבר הפרתי הוראות בחיים שלי"‬ ‫‪.‬תסתלק מכאן‪ .‬תתרחקו ממני‪ ,‬כולכם‪ ".‬הוא אמר וטרק את שער הברזל אחריו"‬ ‫לקחתי את הכלבים וחזרתי לגינה הציבורית‪ .‬כשגילי ראה אותי מתקרב‪ ,‬הוא זינק‬ ‫"?מהספסל‪" .‬איפה היית‬ ‫‪.‬הצבעתי למטה אל המשך הרחוב‬ ‫"?כבר התחלתי לחשוב שברחת לי עם הכלבים‪ .‬נו? התוכנית עבדה"‬ ‫"‪.‬הכלבים התנהגו יופי"‬ ‫"!היא עברה פה? ומה היה? נו‪ ,‬ספר"‬ ‫האמת שלא‪ ,‬אבל מצאתי מישהי אחרת‪ ,‬הרבה יותר יפה‪ ".‬אמרתי‪ .‬אין לי מושג למה‪",‬‬ ‫‪.‬אבל גילי הביט בי במבט מוזר כשהעברתי אליו את הכלבים והלכתי משם‬

‫עזוב את זה‬

‫מתאגרף אחד סיפר לי פעם על הקרב הראשון שלו‪ .‬הוא היה בן שש‪-‬עשרה‪ .‬התייצב‬ ‫בזירה אחרי שבועות מפרכים של אימונים והכנה‪ ,‬נופף לקהל‪ ,‬שמע את פעמון הזירה‬ ‫מצלצל‪ ,‬ואז הספיק לעשות שני צעדים קדימה לפני שחטף ג'אב אחד מהיר בפרצוף שלו‪,‬‬ ‫הרגיש את הזיקוקים נורים הלוך‪-‬חזור מהראש לאורך עמוד השדרה‪ .‬ומאותו רגע‪ ,‬סיפר‬ ‫‪.‬לי‪ ,‬לא הפסיק לשמוע את המילים מהדהדות לו בראש‪ :‬עזוב את זה‬ ‫עזוב את זה‪ .‬הוא חזק יותר‪ ,‬הוא מהיר יותר‪ ,‬הוא טוב יותר‪ .‬הוא אכל ושתה יותר‪ ,‬ישן טוב‬ ‫יותר‪ ,‬התאמן יותר‪ .‬ותר‪ ,‬תתקפל‪ ,‬תגיד שלום‪ .‬לך הביתה‪ ,‬תאכל משהו‪ ,‬תעשה אמבטיה‬ ‫‪.‬ארוכה ולך לישון‪ .‬לאף אחד לא אכפת‪ .‬פשוט עזוב את זה‬ ‫שד קטן יושב על הכתף של כל לוחם‪ ,‬בהנחה שהוא בן אדם‪ ,‬ולוחש לו בלי הרף‪ :‬עזוב את‬ ‫‪.‬זה‬ ‫השד הזה בחר להתיישב עליי באיזשהו שלב‪ ,‬לא ברור אם אתמול בלילה או היום בבוקר‪.‬‬ ‫מאז שחזרתי מצהלה ועד הצוהריים‪ ,‬הוא לא עזב אותי בשקט‪ .‬עזוב את זה‪ .‬בשביל מה‬ ‫‪.‬אתה צריך את כל זה‪ .‬את מי זה מעניין‪ .‬זה בזבוז זמן‪ .‬רק צער ייצא מזה‪ .‬פשוט עזוב‬ ‫כן‪ ,‬נראה שזה נכון‪ ”,‬אמר לי איתמר נבו בטלפון‪" .‬הוגשה בקשה לבית המשפט היום"‬ ‫בבוקר‪ .‬עוד לא ניתנה החלטה בעניין אבל מעכשיו זה רק עניין של זמן‪ .‬הצדדים נדברו‬ ‫ביניהם והגיעו להסכמה‪ ,‬מדובר באי‪-‬הבנה ובסכסוך משמורת שהתנפח בלי פרופורציה‪,‬‬ ‫”‪'.‬וכו' וכו‬ ‫‪.‬אז למה הילד עדיין פה?" שאלתי"‬ ‫ג'וש מתעקש שהוא רוצה להחזיר את הילד בעצמו כדי להוכיח את ניקיון כפיו‪ ,‬או משהו‪".‬‬ ‫אתי עמיר ביקשה פסק דין שנותן תוקף להסכמת הצדדים והיא רוצה להגיש אותו‬ ‫לרשויות בארצות הברית כדי לוודא שלא יעצרו שם את ג'וש בשנייה שהוא יורד‬ ‫"‪.‬מהמטוס‪ .‬סתם פרוצדורה‬ ‫"‪.‬הם מושכים זמן"‬ ‫"?אבל למה? זמן למה"‬

‫"?'איתמר‪ ,‬שמעת פעם על משהו שנקרא 'קשת יהונתן"‬ ‫"?לא‪ .‬מה זה"‬ ‫לא עניתי לו‪ ,‬והשתררה שתיקה‪ .‬הוא לא שאל אבל רצה לשאול על מה בדיוק אני‬ ‫‪.‬מתעקש כאן‪ .‬העניין הסתיים‪ ,‬נכון? כולם יצאו מרוצים‪ ,‬נכון? עזוב את זה‬ ‫חיכיתי קצת עד לשעה שבה‪ ,‬כך הערכתי‪ ,‬משרדי הצבא יהיו עסוקים‪ .‬ואז ניגשתי לכספת‬ ‫‪.‬והוצאתי ממנה את פנקס הסינרגיה‬ ‫קיבלתי אותו מאילון בנימין לפני כמה חודשים‪ .‬זה היה בעצם ספר טלפונים מורחב‪ ,‬שהיה‬ ‫פרי שנים רבות של מאמצי איסוף מידע‪ ,‬יצירת קשרים‪ ,‬חקירות סמויות וגלויות‪ .‬כל כמה‬ ‫חודשים נערכה ישיבה שמטרתה הייתה לעדכן את הפנקס‪ .‬קראו לו 'פנקס הסינרגיה' כי‬ ‫‪'.‬זה נשמע קצת לגיטימי יותר מאשר 'פנקס הקומבינה‬ ‫חיפשתי עד שמצאתי את המספר שנראה לי כמו מקום טוב להתחיל ממנו והתקשרתי‬ ‫‪.‬לחיל האוויר‬ ‫"?שלום‪ ",‬אמרתי‪" .‬עם מי אני צריך לדבר בקשר להדלפת ביטחון מידע"‬ ‫זה היה מסע דיג‪ .‬לא ידעתי מה אני אמור לחפש‪ ,‬אז זרקתי חכה וחיכיתי לראות מה‬ ‫‪.‬ייתפס‪ .‬אבל במקביל‪ ,‬אפשר לומר שהשארתי מצוף‪ .‬משהו שמישהו יוכל לזהות ממרחק‬ ‫דיברתי עם בערך שמונה אנשים שונים והעבירו אותי הרבה ממספר למספר‪ ,‬ובדרך היו‬ ‫‪:‬כמה רגעי שיא כגון‬ ‫לא‪ ,‬אני המנהל של הפאב הזה והוא לא היה אצלנו בעבר אף פעם‪ .‬נראה כמו חייל"‬ ‫בסדיר‪ .‬אבל לפני כמה ימים הוא ישב פה על הבר וניסה להרשים בחורה שישבה לידו‪,‬‬ ‫ואמר לה כל מיני דברים שנשמעו לי די סודיים‪' .‬קשת יהונתן' נדמה לי שהוא אמר‪...‬‬ ‫"‪...‬פשוט‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬אני בתור משרת מילואים לא נעים לי להשאיר את זה לא מטופל‬ ‫ואז‪" :‬כמו שהסברתי לבחור לפניך‪ ,‬אני מיחשת"פ מופ"מ‪ ,‬אני צריך להשלים דו"ח פיקודי‬ ‫על הגנ"ש בלת"מ איי‪-‬סי‪-‬ג'י‪-‬איי לפני אמ"צ פקמ"ז‪ ,‬וחסר לי רק המ"א של האיש קשר‬ ‫של 'קשת יהונתן' אצל מזכ"צ מח"א אמר"ל‪ .‬אה‪ ,‬אתה חובש? לאן הגעתי? סליחה‪ ,‬טעות‬ ‫"?שלי‪ .‬תגיד‪ ,‬מה אתה ממליץ בשביל שפשפת‬ ‫ובהמשך‪" :‬אני יודע שזה מאוד סודי‪ ,‬בגלל זה אני לא נכנס איתך לפרטים‪ .‬תשמע‪ ,‬אתם‬ ‫עובדים עם הרבה קבלנים אזרחיים ואני בסך הכול אחד מהם‪ ,‬אבל 'קשת יהונתן' זה‬ ‫"‪.‬משהו שמערב הרבה אנשים ואני חייב לדבר עם מישהו מהם‬

‫ובאיזשהו שלב גם‪" :‬אם החלום שלך היה להקה צבאית‪ ,‬את לא צריכה לוותר על זה כל‬ ‫כך בקלות‪ .‬תגישי בקשה להעברה ומי יודע‪ ,‬אולי זה יסתדר לך‪ .‬אולי את רוצה שאני‬ ‫אדבר עם המפקד שלך? אני והוא הולכים הרבה אחורה‪ .‬כן‪ ,‬תעבירי אותי אליו‪ ,‬מה זה‬ ‫"‪.‬יכול להזיק‬ ‫והיה גם רגע של‪" :‬עם איזה נעליים את באה למשרד? לא לא‪ ,‬בלי סנדלים‪ .‬תארגני‬ ‫לעצמך איזה נעלי צבא רציניות כאלה‪ ,‬אפשר שיהיו גדולות עלייך במידה או שתיים‪ ,‬ואז‬ ‫בפעם הבאה שהמפקד שלך מנסה משהו כזה‪ ,‬את קמה ונעמדת מולו – לאט ורגוע‪ ,‬כן?‬ ‫ואז תדפקי בעיטה אחת מהירה עם השפיץ לחלק הפנימי של הברך שלו‪ .‬המהירות היא‬ ‫חשובה פה‪ .‬זה נועד רק להוריד אותו קצת‪ ,‬ואז את תופסת לו‪ ,‬רצוי את הראש ואם לא‬ ‫"‪...‬יוצא לך אז את הכתפיים‪ ,‬ותוקעת את הברך חזק למעלה ישר ל‬ ‫השד עם ה"עזוב את זה" שלו כל הזמן ניסה להרים את הראש אבל אז נתפס בחכה שלי‬ ‫‪.‬משהו מעניין‬ ‫אתה מהביטחון שדה שמה?” שאלתי את הקצין מהצד השני של הקו‪" .‬אני המפקד של"‬ ‫‪.‬הביטחון שדה שמה‪ .‬מספיק טוב בשבילך?" הוא היה חסר סבלנות‪ .‬טוב מאוד‬ ‫תשמע‪ ,‬המפקד‪ ,‬אני באמת לא יודע איך לטפל בזה‪ ",‬ניסיתי לשחק את החייל השוקיסט"‬ ‫ולתת לקול שלי לרעוד מדי פעם‪ .‬זה נידון לכישלון מלכתחילה‪ ,‬אז להזדרז‪" .‬אני חדש פה‬ ‫"‪...‬לגמרי‪ ,‬ודברים כאלה לא קורים אצלנו בדרך כלל‬ ‫חייל‪ ,‬תעשה לי טובה ותגיע כבר לנקודה‪ ".‬הקצין הזה נשמע כמו יותר מדי טרדה על"‬ ‫‪.‬פחות מדי מוח‬ ‫כן המפקד‪ ,‬כנראה שהייתה טעות בדואר הצבאי וליחידה שלנו הגיע בטעות דואר שיצא"‬ ‫מהיחידה שלכם אבל נועד למישהו אחר‪ ,‬וזה משהו מאוד מאוד מסווג‪ .‬בלי להיכנס‬ ‫לפרטים‪ ,‬אבל הכותרת של המסמך היא 'קשת יהונתן'‪ ,‬וחתום עליו סגן‪-‬אלוף יהושע‬ ‫”‪.‬גרין‬ ‫"?לאיזו יחידה אתה שייך"‬ ‫"‪.‬המפקד‪ ,‬זה טלפון אזרחי"‬ ‫חתיכת דפוק‪ ,‬אתה אמרת הרגע את המילים 'קשת יהונתן' בטלפון אזרחי?" הוא צעק"‬ ‫"?עליי‪" .‬מה יש לך‬ ‫‪.‬אבל המפקד‪ ,‬אין לי פה שום קו אחר!" הצטדקתי"‬ ‫פשוט תגיד לי איפה אתה ואני שולח אליך שליח שייקח את המסמך הזה‪ .‬ואם אתה"‬

‫”?אומר למישהו שקראת אותו‪ ,‬זה הסוף שלך‪ .‬אתה מבין אותי‬ ‫זרקתי לו את השם של האוגדה הכי סמוכה לים האדום שאני מכיר‪ .‬אפשר היה לשמוע‬ ‫‪.‬את כל הדם נשאב לו מהעור‬ ‫אבל המפקד‪ ,‬שתבין‪ ",‬הוספתי‪" ,‬כשניסיתי להתקשר ללשכה של הסגן‪-‬אלוף גרין הזה‪",‬‬ ‫הפנו אותי למצ"ח‪ .‬ועוד בערך חצי שעה הקצין שלי חוזר מארוחת צוהריים‪ ,‬והוא ירצה‬ ‫"‪.‬לשלוח את המסמך הזה ישר למצ"ח‪ .‬ואתם רשומים פה בתור מי ששלחו את זה‬ ‫זה פגע אצלו בחוש הקריירה‪" .‬תקשיב לי טוב טוב‪ ,‬הלמוט‪ ".‬הוא אמר באיטיות‪" .‬איך‬ ‫"?קוראים לך‬ ‫מלמלתי שם שעשוי היה להיות "גל כהן"‪" ,‬טל אורן" או "דל בוהן"‪ ,‬תלוי בכיוון הרוח‪,‬‬ ‫ושפשפתי קצת את פומית הטלפון כשאמרתי את זה‪ .‬נראה אותו זוכר את זה עד שהוא‬ ‫‪.‬יגיע לאוגדה ההיא‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬הוא ממילא לא הקשיב‬ ‫אז מה שאתה עושה עכשיו‪ ,‬טוראי איך‪-‬שלא‪-‬קוראים‪-‬לך‪ ,‬זה לוקח טוש שחור ומוחק"‬ ‫מהמסמך הזה את הכותרת שברוב טיפשותך אמרת לי לפני דקה‪ .‬וגם את השם ההוא‬ ‫"?שציינת‪ .‬בעצם תמחק כל שם שמופיע על המסמך הזה‪ .‬עד כאן‬ ‫"‪.‬עד כאן"‬ ‫ואחר כך אתה לוקח טוש אדום וכותב למעלה – אתה רושם? – 'עבור מדור טכנולוגיה‪",‬‬ ‫"'‪.‬חימוש מסק"ר‬ ‫‪.‬חימוש מה?" עשיתי את עצמי"‬ ‫"‪.‬מסק"ר! מסוקי קרב! גולם"‬ ‫‪.‬כן המפקד‪ .‬סליחה המפקד‪ .‬מדור טכנולוגיה‪ ,‬חימוש מסק"ר‪ ".‬את זה באמת רשמתי"‬ ‫ואחר כך אתה שם את זה במעטפה וכותב עליה מיליון פעם סודי‪ ,‬אישי‪ ,‬למכותב בלבד‪",‬‬ ‫"‪...‬לא לגעת‪ ,‬ואת המעטפה אתה שולח ישירות אליי‪ .‬תרשום את הפרטים‬ ‫אבל הדואר של היום כבר יצא‪ .‬זה ייצא רק עוד שלושה ימים‪ ,‬ואז אני אהיה בבית‪ ,‬אז"‬ ‫"‪.‬הפקידה הרגילה תצטרך לעבור על זה‬ ‫לא! שום הפקידה הרגילה!" הוא התפרץ ואז לקח אוויר והמשיך לדבר לאט‪ ,‬מדגיש כל"‬ ‫מילה‪" :‬אף אחד אחר לא נוגע במעטפה הזאת ולא יודע עליה בכלל‪ .‬אתה לוקח אותה‬ ‫ושם עליה כל מנעול שיש לך שמה‪ ,‬ויושב על התחת ומחכה לנו ולא אומר מילה על זה‬

‫"‪.‬לאף אחד‬ ‫"‪.‬כן המפקד"‬ ‫ואם מישהו‪ ,‬חוץ ממני אישית‪ ,‬מגיע אליך ושואל על המסמך הזה‪ ,‬אתה שוכח אותו‪",‬‬ ‫"?שוכח את השיחה הזאת‪ ,‬אתה שוכח לדבר עברית בכלל‪ .‬עד כאן‬ ‫"‪.‬כן המפקד"‬ ‫ושיהיה ברור לך‪ ,‬טוראי – איך אמרת שקוראים לך? לא חשוב‪ .‬אם משהו מהפרטים"‬ ‫שאמרת לי‪ ,‬אם משהו מהמסמך הזה ייצא בחוץ‪ ,‬אז אני אישית מסדר שאתה תעביר את‬ ‫שארית השירות הצבאי שלך‪ ,‬כולל המילואים‪ ,‬בתורנות מטבח – שירותים – שמירות‪,‬‬ ‫"‪.‬בבקעה בקיץ ובחרמון בחורף‪ ,‬ואני מדבר על כל יום – כל היום‬ ‫נתתי לו עוד "כן המפקד"‪ ,‬שייהנה קצת‪ ,‬והוא ניתק‪ .‬קיוויתי לטובת המדינה שזה לא‬ ‫‪.‬מישהו שאמור לקבל החלטות חשובות ואיחלתי לו בהצלחה בנסיעה שלו לאילת‬ ‫הבטתי בדף הנייר שעל השולחן מולי‪ .‬ואף על פי שהמילים "עזוב את זה" ליוו אותי כל‬ ‫‪.‬הזמן – התחלתי לעבוד‬ ‫באמצע הדף היו המילים "קשת יהונתן"‪ ,‬מוקפות בעיגול‪ .‬חץ אחד שנמתח מהעיגול הוביל‬ ‫לשם "גבי" ומשם עוד חץ ל"משרד עו"ד" ומשם – ל"אתי עמיר"‪ .‬ליד העיגול של אתי‬ ‫עמיר היה עוד עיגול‪" ,‬סגן‪-‬אלוף גרין"‪ ,‬ועל הקו שחיבר בין שניהם היה כתוב "בית דין‬ ‫‪".‬צבאי"‪ .‬מהעיגול של גרין נמתח חץ לעיגול האחרון – "אלן סאמר‬ ‫ליד העיגול המרכזי‪ ,‬הוא "קשת יהונתן"‪ ,‬הוספתי עכשיו‪" :‬מדור טכנולוגיה‪ ,‬חימוש‬ ‫מסק"ר"‪ .‬ומתחת לזה‪" :‬סודי מאוד מאוד"‪ .‬ולבסוף עוד מילה אחת‪ ,‬משהו שגבי אמר‬ ‫‪:‬אתמול בלילה‬ ‫‪".‬נגנב"‬ ‫הבטתי בנייר שמולי והבטתי בו שוב‪ .‬ספרתי את בדלי הסיגריות במאפרה‪ .‬בהיתי ברובה‬ ‫הציד בתור הקופסה של מוטות הווילון‪ ,‬שעון על הקיר בפינה‪ .‬חזרתי להגדרה שנתקעתי‬ ‫איתה בתשבץ ההיגיון של אתמול‪ ,‬ארבע‪-‬עשרה מאונך – "חזן זימר בפאב זה? זה רק‬ ‫מדגיש את הכיעור" – ולא התקדמתי איתה לשום מקום‪ .‬ניסיתי להיזכר בעוד הגדרות ורק‬ ‫‪.‬אחת עלתה לי‪ :‬הבן של החבר הטוב שלך שהוא לא יודע על קיומו‬ ‫הרמתי שוב את העיפרון והוספתי בצד עיגול נוסף – "אנדריאה"‪ .‬ציירתי קו מקווקו בינו‬ ‫‪.‬לבין העיגול של אלן סאמר‬

‫‪".‬ציירתי קו שני‪ ,‬סלילי ומפותל‪ ,‬בין אנדריאה לבין המילים "סודי מאוד מאוד‬ ‫אחרי שלעסתי את העיפרון במשך כמה דקות‪ ,‬הוספתי קו מקווקו בין אנדריאה לבין גרין‪.‬‬ ‫ואז קשקשתי על הקו הזה‪ .‬ואז הדגשתי אותו שוב‪ .‬וחוזר חלילה‪ ,‬עד שהחלטתי למתוח‬ ‫ביניהם קו חדש שאולי ייראה הגיוני יותר‪ ,‬וקשקשתי גם עליו‪ ,‬ואחרי כמה ניסיונות נוספים‬ ‫כאלה העיפרון התפצח לשניים ביד שלי כמו קיסם ואת שני החצאים שלו העפתי לצד‬ ‫‪.‬השני של החדר‬ ‫יופי של תרשים יצא לך‪ ,‬לוין‪ .‬אומנות פוסט מודרנית במיטבה‪ .‬עיגולים וחיצים לנצח‪.‬‬ ‫‪.‬שאלתי את עצמי אם לתלות את זה על המקרר או לגלגל ולעשן את זה כשהטלפון צלצל‬ ‫"‪.‬הרמתי את השפופרת‪" :‬הייד אאוט‬ ‫"?שלום‪ .‬אני מדברת עם ברהמס לוין"‬ ‫‪.‬מי מדברת?" שאלתי אף על פי שזיהיתי את הקול היטב"‬ ‫"‪.‬עורכת דין אתי עמיר‪ ",‬היא אמרה‪" .‬ואנחנו צריכים לדבר"‬ ‫"?השארתי לך הודעה אתמול‪ .‬קיבלת אותה"‬ ‫היא צקצקה בקוצר רוח‪" .‬תקשיב לי טוב‪ .‬אני לא יודעת מי אתה ומאיפה באת‪ ,‬אבל‬ ‫"‪...‬בזבזתי עליך מספיק מהזמן שאין לי‬ ‫‪.‬אוהו‪ ".‬אמרתי"‬ ‫ואני לא ארוץ אחריך‪ ",‬היא אמרה במה שכנראה נחשב בעיניה לאינטונציה קפואה"‬ ‫‪.‬ומתנשאת‪ ,‬ואני הנחתי את השפופרת במה שנחשב בעיניי לבומרנג של אינטונציה‬ ‫הטלפון התחיל לצלצל שוב כמעט מייד‪ ,‬ונתתי לו לצלצל‪ .‬הרהרתי שוב במתאגרף ההוא‬ ‫ובשד שלו‪ .‬במשך כמעט כל הסיבוב הראשון הוא חטף מכות כי היה עסוק בלהילחם בשד‬ ‫הזה במקום ביריב שלו‪ .‬ואז הוא תזמן על המכה של היריב‪ ,‬היטה שמאלה וקדימה ונכנס‬ ‫‪.‬אליו וגמר את העניין בקומבו אחד מהיר של ליבר‪-‬שוט – הוק שמאל – קרוס ימין‬ ‫‪.‬שאלתי אותו מתי הוא הפסיק לשמוע את ה"עזוב את זה"? והוא ענה‪ :‬לא הפסקתי‬ ‫אחרי עשרים או עשרים ואחד צלצולים הרמתי את הטלפון ואמרתי‪" :‬אמרת משהו על‬ ‫"?זה שאת לא תרוצי אחריי‬ ‫"?שתיקה‪ ,‬ואחריה‪" :‬צוהריים בעוד שעה‬

‫משפט קצר ותכליתי‪ ,‬שהיא התקשתה לנסח‪ .‬עורכת דין עמיר בזבזה הרבה תחמושת רק‬ ‫‪.‬כדי לגלות‪ ,‬כמו רב‪-‬חובל שנתקע באמצע המדבר‪ ,‬שכלי הנשק שלה לא טובים כאן‬ ‫‪.‬אנחנו צריכים לדבר‪ .‬בבקשה‪ ",‬היא הוסיפה"‬ ‫שמחתי לשמוע הבוקר שהתיק הסתיים‪ ",‬אמרתי לה‪" ,‬אז אין לנו יותר על מה לדבר‪",‬‬ ‫"?נכון‬ ‫"‪.‬אנחנו צריכים לדבר על דירדרה"‬ ‫”?מה"‬ ‫"? ִדי ְר ְד ֵרה‪ ",‬היא אמרה לאט‪ ,‬מדגישה‪" .‬אתה יודע על מי אני מדברת‪ ,‬נכון"‬ ‫משב רוח פתאומי נכנס למשרד‪ ,‬לא ברור מאיפה‪ ,‬והעיף מהשולחן את התרשים‬ ‫שציירתי‪ .‬הדף שייט באוויר לפה ולשם עד שהשתלט על עצמו והנחית את עצמו על‬ ‫הרצפה‪ ,‬אחת הפינות שלו ממשיכה להתחבט באוויר‪ .‬וגם המחשבות שלי עשו אותו דבר‬ ‫‪.‬בדיוק‬ ‫פועלת ללא שיוך ארגוני או לאומי כלשהו? דרושה לתשאול על ידי האף‪-‬בי‪-‬איי‪",‬‬ ‫הסוכנות לביטחון לאומי‪ ,‬אם‪-‬איי פייב ומי יודע מי עוד‪ ",‬המשיכה אתי עמיר‪" .‬מצלצל לך‬ ‫"?מוכר‬ ‫דירדרה של היגונות"‪ ,‬עיבוד מודרני למחזה הידוע של ג'ון מילינגטון סינג‪ .‬אני ואנדריאה"‬ ‫יושבים בתיאטרון‪ ,‬בשתיקה מוחלטת‪ ,‬מצליחים איכשהו לנהל דיון שלם בלי להחליף‬ ‫מילה – על דירדרה היפהפייה והאומללה‪ ,‬שנגזר על הלוחמים הגדולים ביותר ליפול‬ ‫ולמות רק משום שהיא הייתה שם‪ .‬אנדריאה טוענת שזו חוצפה שאין לתאר לקחת מחזה‬ ‫על הפולקלור הגאלי מתחילת המאה ולהעלות אותו בעברית על הבמה הזו‪ ,‬ואני מצידי‬ ‫טוען שזה ניסיון אמיץ וראוי לכל הערכה‪ .‬היא תופסת את הראש בתסכול בכל פעם‬ ‫שאחד מהשחקנים שוחט עוד אחת מהשורות של ויליאם באטלר ייטס‪ .⁸‬אני רק מחכה‬ ‫למונולוג של סוף המערכה השנייה‪ .‬למות צעיר ומאושר או להזדקן בצל האושר של ימים‬ ‫עברו? חשבנו שיש לנו עוד המון זמן לדון בזה‪ .‬בשביל הצחוקים‪ ,‬אנדריאה הזמינה את‬ ‫‪'.‬הכרטיסים תחת השמות 'אנדריאה וברהמס אייזנשטיין‬ ‫הערב ההוא‪ ,‬עם כל הדם שנשפך על במת התיאטרון‪ ,‬רוח הערב הקיצית ברחובות וענני‬ ‫המלחמה הנאספים‪ ,‬היה אחד הזיכרונות האחרונים שלי מהימים שמהיעדר מונח מתאים‬ ‫?יותר אפשר לקרוא להם "הימים הטובים"‪ .‬ואיפה לעזאזל ישב הזיכרון הזה כל השנים‬ ‫"?הלו? לוין?" צייץ הטלפון‪" .‬אתה שם"‬

‫‪.‬צוהריים בעוד שעה‪ ".‬אמרתי‪ ,‬ואמרתי לה לאן להגיע"‬ ‫מאת ג’ון מילינגון סינג‪ ,‬מחזאי‪ ,‬סופר ומשורר אירי‪ .‬הוא נפטר ‪⁸ Deirdre of the sorrows‬‬ ‫ב‪ 1909-‬בגיל ‪ 38‬לפני שסיים את כתיבת המחזה‪ .‬ייטס וארוסתו דאז‪ ,‬השחקנית מולי‬ ‫‪.‬אולגוד‪ ,‬השלימו את כתיבתו‬

‫סימן הדולר‬

‫עורכת הדין עמיר הגיעה עם כל הפוזה שאפשר לצפות מילדת פלא משפטית כמוה‪ .‬רכב‬ ‫אמריקאי מתוקתק הגיח מבין המכוניות על הכביש ועצר ליד המדרכה‪ .‬הדלת נפתחה‬ ‫והיא יצאה‪ ,‬מוציאה רגל אחת ואחריה את השנייה באיטיות מחושבת‪ ,‬ממש כמו‬ ‫שמתדרכים אח"מיות לצאת ממכוניות אל אור הזרקורים‪ .‬היא היטיבה קצת את תיק‬ ‫הלואי ויטון על הכתף שלה‪ ,‬יישרה זוג משקפי שמש ענקיים‪ ,‬עשתה תנועה אחרונה של‬ ‫‪.‬החלקת הז'קט המחויט של חליפת החצאית השחורה שלה‪ ,‬ואז הישירה אליי מבט‬ ‫היה פגם אחד שהרס את טקס השטיח האדום שלה‪ ,‬וזה היה הפרצוף שמאחורי ההגה‪.‬‬ ‫פרצוף קטן עם זקן מרושל‪ ,‬הלסת שמאחוריו מתנועעת באגרסיביות על מסטיק‪ .‬הפרצוף‬ ‫היה מחובר לפנדה‪ .‬משקפי השמש שלו היו מורמים על המצח‪ ,‬תקועים בתספורת‬ ‫הקצרה והקרבית שלו‪ ,‬והוא נתן לי מבט קצר ואדיש מאוד לפני ששמט אותם על העיניים‬ ‫בתנועת אצבע מינימלית בלי להניע שום תו בפניו‪ .‬לאחר מכן הוא שילב את שתי הידיים‬ ‫מאחורי העורף ונשען לאחור‪ ,‬זגוגיות משקפי השמש שלו בוהות דרך חלון המכונית אל‬ ‫‪.‬חלל האוויר‪ ,‬והחל מאותו רגע הוא לא זז יותר בכלל‬ ‫אתי התקדמה לעברי‪ .‬יכולתי לראות שלא על זה היא חשבה כשהציעה ארוחת צוהריים‪.‬‬ ‫המזנון של שלמה היה לא יותר מכמה מטרים רבועים של רצפה ועוד כמה של מדרכה‬ ‫בחוץ‪ .‬בפנים היו דלפק ושני שולחנות‪ ,‬שליד אחד מהם ישבתי‪ ,‬ובחוץ עוד שני שולחנות‪.‬‬ ‫הבן של שלמה עמד מאחורי הדלפק‪ ,‬על פניו אותה הבעה שהייתה לשווארמה‬ ‫שהסתובבה לידו‪ .‬חוץ ממני ישבו שם כמה צווארונים כחולים בהפסקת צוהריים‪ ,‬שני‬ ‫‪.‬סטודנטים‪ ,‬פקח חניה אחד‬ ‫אתי עמיר נכנסה‪ ,‬נזהרת לא לגעת בטעות בכלום בדרך לשולחן הפינתי‪ .‬כשהגיעה‪ ,‬היא‬ ‫‪:‬נעמדה מולי‪ ,‬ידיים על המותניים‪ ,‬ואמרה‬ ‫"?זאת אמורה להיות בדיחה"‬ ‫כדאי שתשבי‪ .‬את מושכת תשומת לב‪ ",‬אמרתי לה‪ .‬היא הסירה את משקפי השמש ורק"‬ ‫עמדה ובהתה בי בפיקודיות במשך כמה שניות עד שהתיישבה על הכיסא שמולי‪ .‬ראיתי‬ ‫את פקח החניה שישב בחוץ מרים את ראשו מהצלחת שלו‪ ,‬מביט בפנדה ואחר כך‬ ‫באדום‪-‬לבן שעל המדרכה ליד המכונית‪ .‬הוא הביט בשלמה‪ ,‬שבדיוק יצא מהמטבח‪.‬‬ ‫‪.‬שלמה החווה לכיווני והפקח חזר לאכול‬

‫עורכת הדין עמיר ישבה זקופה‪ .‬היא נראתה מתוסכלת מאוד‪ ,‬עסוקה ובלי כוח לשטויות‪,‬‬ ‫וגם נראתה כאילו התאמנה כדי להיראות כזו‪ .‬פניה היו שזופות‪ ,‬עגולות מדי‪ ,‬ואת עצמות‬ ‫הלחיים שלה לא היה אפשר לאתר בלי למשש לה את הפרצוף‪ .‬היא הכניסה את משקפי‬ ‫השמש לארנק שלה והחליפה אותם במשקפי הראייה הרשמיים יותר‪ ,‬עם המסגרת‬ ‫השחורה העבה שראיתי עליה בבית המשפט‪ .‬יש שהיו מגדירים את העיניים מאחורי‬ ‫‪.‬המשקפיים "חומות" אבל אמרתי לעצמי שאם לגל יש עיניים חומות‪ ,‬אז אלה לא‬ ‫‪.‬רצית לדבר‪ ".‬אמרתי"‬ ‫היא הוציאה מהארנק עט נובע‪ ,‬משכה אליה את אחת מהמפיות שעל השולחן ורשמה‬ ‫עליה מספר‪ .‬אחרי שהראתה לי את המפית במשך כמה שניות‪ ,‬היא לקחה אותה שוב‬ ‫‪.‬והוסיפה סימן של דולר בסוף כדי שלא יהיו ספקות‬ ‫בשביל לעזוב את העניין‪ ",‬אמרה‪" .‬עכשיו‪ .‬לגמרי‪ ".‬קימטה את המפית והשליכה אותה"‬ ‫‪.‬לארנק שלה‬ ‫"‪.‬העמדתי פנים שאני מהרהר‪" .‬חשבתי שהעניין הסתיים‬ ‫"?מה שרק מקל עליך את ההחלטה‪ ,‬נכון"‬ ‫"?גם ל'דירדרה' נתת את המספר הזה"‬ ‫הייתי נותנת‪ ,‬אם הייתי יודעת איפה למצוא אותה‪ ",‬אמרה‪" .‬מצידי אתה יכול להעביר"‬ ‫"‪.‬לה את זה‬ ‫‪.‬חצי עכשיו וחצי אחר כך?" שאלתי"‬ ‫"‪.‬לא‪ .‬הכול אחר כך"‬ ‫"?אתי‪ ,‬אתי‪ .‬איפה לימדו אותך לעשות עסקים"‬ ‫ואז קרה משהו מוזר‪ .‬עורכת הדין עמיר הניחה את שני המרפקים שלה‪ ,‬עם הז'קט‬ ‫המחויט והכול‪ ,‬על השולחן השמנוני‪ .‬היא נשענה לפנים במשך כמה שניות ואז טמנה את‬ ‫‪.‬פניה בכפות ידיה‪ .‬נראה כאילו משהו השתחרר שם בפנים‬ ‫כשהיא הרימה את פניה בחזרה‪ ,‬היא דיברה בקול קצת קריר פחות מקודם‪" .‬לא לימדו‬ ‫אותי‪ .‬אני לא בנויה לדברים כאלה‪ .‬אני רק רוצה לסיים עם העניין הזה ולא לשמוע עליו‬ ‫"?יותר בחיים שלי‪ .‬טוב‬ ‫אז תסיימי עם זה‪ ",‬אמרתי‪" .‬את ואני יוצאים מפה‪ ,‬ניגשים לג'וש ומודיעים לו שאת לא"‬

‫"‪.‬ממשיכה עם התיק‪ .‬הילד חוזר הביתה וכלום לא קורה‪ .‬זאת ההצעה הנגדית שלי‬ ‫אי אפשר‪ ",‬היא אמרה‪ ,‬עיניה עדיין כבושות בשולחן‪" .‬הייתי צריכה לעשות את זה אבל"‬ ‫"‪.‬עכשיו כבר אי אפשר‪ .‬ג'וש וההתעקשויות שלו‪ ,‬טיפש‪ ...‬הצד השלישי החליט להתערב‬ ‫"?'הצד השלישי? זה שאתם מנסים למכור לו את 'קשת יהונתן"‬ ‫היא הרימה את עיניה מהשולחן – קפואות‪ ,‬קרועות‪ .‬כשהיא התחילה לדבר‪ ,‬בקע ממנה‬ ‫צליל‪ .‬זה נשמע כמו משהו שהוא חצי צריחה חצי בכי‪ ,‬אלא שכלאו אותו בדמי ימיו בתוך‬ ‫מערה והוא מחלחל החוצה‪" .‬א‪-‬אא‪ "...‬היא התנשמה קצת וניסתה להמשיך‪" :‬אני‪...‬‬ ‫‪.‬אלוהים‪ "...‬וטמנה שוב את פניה בכפות ידיה‬ ‫חיכיתי קצת עד שהיא תתאושש‪ .‬לבסוף היא הזדקפה‪ ,‬נשמה עמוק‪ .‬הדלקתי שתי‬ ‫סיגריות ונתתי לה אחת‪ .‬היא לקחה אותה באקט של ירידה אל העם‪ ,‬ועד שעננת העשן‬ ‫‪.‬הראשונה עזבה לה את הריאות היא כבר נראתה מעט מאוששת יותר‬ ‫‪.‬מי אתה?" היא שאלה"‬ ‫‪.‬לא עניתי‬ ‫חשבתי בהתחלה שאתה קשור לצבא‪ .‬יש שם כמה קרציות שעוד לא מוכנים לעזוב את"‬ ‫"‪.‬העניין‪ .‬אבל אתה לא‪ .‬אתה נכנסת לתמונה רק אחרי שהיא התחילה לעשות בעיות‬ ‫"‪'.‬זו שאת מכנה 'דירדרה"‬ ‫ככה האמריקאים קראו לה‪ ".‬היא אמרה‪" .‬אני לא ידעתי לאן זה יוביל‪ .‬אני לא‪ ,‬אתה"‬ ‫"‪...‬חייב להאמין לי‪ .‬אני עורכת דין‪ ,‬אני מחויבת ללקוח שלי‪ .‬זו החובה הראשונה שלי‬ ‫"‪.‬אז את עוזרת ללקוח שלך למכור טכנולוגיה מסווגת לאויב"‬ ‫לא! זה לא ככה!" היא קראה בקול רם‪ .‬כמה מהראשים בשולחן הסמוך אלינו התרוממו‪".‬‬ ‫‪.‬נעצתי בהם מבט עד שהם חזרו לאכול‬ ‫אתי ישבה בשקט במשך כמה שניות ונשמה עמוק‪ ,‬הסיגריה רועדת בין האצבעות שלה‪.‬‬ ‫לבסוף היא אמרה‪" :‬בבקשה‪ ,‬קח את הכסף ותעזוב את זה‪ .‬הכסף עוד לא אצלנו אבל הוא‬ ‫"‪.‬יהיה‪ ,‬בתנאי שהכול מעכשיו יעבור בלי בעיות‬ ‫"‪.‬לא‪ ",‬אמרתי‪" .‬העניין מסתיים‪ .‬עכשיו‪ ,‬מייד‪ .‬את מושכת את השטקר"‬ ‫"‪.‬כבר אי אפשר"‬

‫"?בטח שאפשר‪ ",‬עניתי‪" .‬אם ג'וש לא יוצא מהארץ עם הילד‪ ,‬אז כלום לא קורה‪ ,‬נכון"‬ ‫זה היה המצב לפני שלושה ימים אבל זה כבר לא‪' .‬דירדרה' הייתה בתמונה עוד קודם"‬ ‫והם הסתירו מאיתנו את זה‪ ,‬אבל אחרי שגם פה הדברים התחילו להסתבך‪ ,‬ו‪ ...‬ואז‬ ‫פתאום אתה הופעת לי משום מקום‪ ,‬הם נלחצו‪ .‬לבטל את העניין זו כבר לא אופציה‪ ,‬הם‬ ‫"‪.‬הבהירו לנו את זה‪ ,‬וזה אפילו אם ג'וש היה מסכים לוותר עכשיו ואין סיכוי שהוא יסכים‬ ‫המשכתי להתבונן בה בלי לומר דבר עד שהיא פלטה‪" :‬הם שולחים לפה את הנציג‬ ‫"‪.‬שלהם‬ ‫"?מתי"‬ ‫היא הביטה בי ואז כיבתה את הסיגריה במאפרה בתנועה אגרסיבית והתכוננה לקום‪" .‬כן‬ ‫"?או לא‬ ‫"‪.‬שבי‪ ,‬עוד לא סיימנו"‬ ‫"‪.‬בבקשה תגיד כן‪ .‬אמרתי להם שאתה תגיד כן"‬ ‫אז לפני שאת אומרת משהו‪ ,‬תבדקי שהוא נכון‪ .‬תופתעי לדעת כמה אנשים שאינם"‬ ‫"?'עורכי דין חיים לפי החוק הזה‪ ".‬אמרתי‪" .‬מה לגבי 'דירדרה‬ ‫"‪.‬מה לגביה? כל הצרות התחילו ממנה"‬ ‫"?שלוש שאלות‪ :‬איפה היא עכשיו? איפה היא הולכת להיות? ומה הצד שלה בעניין"‬ ‫אני לא יודעת! לא יודעת!" אמרה אתי ופרשׂה את כפות ידיה לצדדים‪ .‬בערך אותה"‬ ‫תנועה גל עשתה אתמול בערב כדי לסמן לי שהיא מנקה את עצמה ממני ומהשטויות‬ ‫שלי‪ .‬אצל גל זה היה משכנע יותר‪" .‬באתי לפה במחשבה שהצד שלה הוא אותו צד שלך‪.‬‬ ‫אני לא יודעת מאיפה היא באה ולמה היא נדחפה לעניינים שלנו אבל הבנתי שזה מה‬ ‫"‪.‬שהיא עושה‬ ‫"‪.‬אל תתחסדי לי‪ ,‬עורכת דין עמיר‪ .‬זה אתם שהכנסתם את הילד שלה לעניין"‬ ‫זו הייתה טעות‪ ,‬והבנתי את זה ברגע שאמרתי את זה‪ .‬אתי עמיר הביטה ישירות אליי‬ ‫‪.‬וכיווצה את גבותיה המטופחות‬ ‫אחרי רגע ארוך של שתיקה היא אמרה‪" :‬הצד שאנחנו עובדים איתו‪ ,‬הם מכירים אותה‪.‬‬ ‫ויש להם חשבון ארוך איתה‪ .‬הם הודיעו שהם מפסיקים הכול עד שהבעיה הזאת תטופל‪,‬‬ ‫והם מטפלים בה בעצמם‪ .‬הם שלחו לפה מישהו‪ .‬אנחנו ממשיכים עם התוכנית רק‬

‫"‪.‬כשהוא מסיים‬ ‫נראה היה שהיא מבצעת איזשהו אקט פנימי שבו היא מתורגלת היטב ומכניסה את כל‬ ‫המערכת שלה בחזרה לפורמט של בית משפט‪ .‬כשהיא המשיכה לדבר‪ ,‬הקול שלה היה‬ ‫‪:‬ענייני וקריר‪ ,‬ללא שום זכר להתמוטטות הזעירה מלפני חמש דקות‬ ‫אבל עליך הם לא יודעים‪ ,‬הם מניחים שזו 'דירדרה' שמערבבת פה את הכול‪ .‬אז הינה"‬ ‫ההצעה שלי‪ :‬אתה לא בתמונה ותישאר מחוץ לתמונה‪ .‬פשוט תתרחק‪ .‬זה ישתלם לא רק‬ ‫"‪.‬לך אלא לכל הנוגעים בדבר‬ ‫אתי רכנה לפנים‪" :‬בבקשה‪ ",‬היא לחשה‪" .‬מה שאנחנו מוכרים זה לא הכול‪ ,‬זה רק חלק‪.‬‬ ‫וזה לא משהו שיסכן חיילים שלנו‪ ,‬באמת שלא‪ .‬רק יזרז את הפיתוח של משהו אחר‪,‬‬ ‫"‪.‬מתקדם יותר‬ ‫תהיתי אם היא באמת מאמינה במה שהיא אומרת‪ .‬רוב הסיכויים שלא אבל יכול להיות‬ ‫שכן‪ .‬בשורה התחתונה‪ ,‬מאחורי כל טכניקות ההסוואה שלה‪ ,‬היא הייתה ילדה מוכשרת‬ ‫שתמיד שיחקה באותו מגרש ולכן תמיד פעלה לפי ההנחה הטבעית של מי שהמזל שיחק‬ ‫לו ולא נאלץ אף פעם להתמודד עם כישלון‪ :‬שהיא לנצח תהיה ילדה מוכשרת גם‬ ‫במגרשים אחרים‪ .‬אתי עמיר חשבה שהיא יכולה לעשות הכול‪ ,‬שהיא מנווטת את‬ ‫הספינה של עצמה ושקווי גבול נועדו בשביל אנשים אחרים‪ ,‬ואף אחד לא הסביר לה אף‬ ‫פעם שזה לא כך‪ .‬אף אחד לא לימד אותה אף פעם מתי לעצור ולחשוב על המחיר‪ ,‬או‬ ‫‪.‬אפילו איך‬ ‫יכולתי להטריח את עצמי ולהסביר לה – שהגורם שהיא יצרה איתו קשר היה בסך הכול‬ ‫מתווך למישהו אחר; שאותם "אמריקאים" שהיא הזכירה לפני דקה הם ממש לא מי‬ ‫שהיא חושבת שהם; ושהתמרונים של עורכת דין מבריקה הנחיתו אותה בתוך הממלכה‬ ‫‪.‬המלוכלכת של ריגול ובגידה בלי להחתים דרכון בכניסה‬ ‫‪.‬אבל מה זה יעזור‬ ‫"?יש לי עוד הצעה בשבילך‪ ",‬אמרתי‪" .‬ה'נציג' הזה שלהם‪ .‬את יכולה לארגן פגישה"‬ ‫לא‪ ",‬היא השיבה‪" .‬אין לי שום קשר אליו‪ ,‬הוא לא מדווח לנו‪ .‬הוא אמור ליצור איתי"‬ ‫"‪.‬קשר כשהוא מסיים‬ ‫"?נהדר‪ ",‬אמרתי‪" .‬ואם הוא לא ייצור קשר"‬ ‫היא הביטה בי ונראה היה שלא הבינה‪" .‬אנחנו אמורים לחכות‪ .‬הם לא מוכנים להמשיך‬ ‫"‪.‬עד ש'דירדרה' יוצאת מהמשוואה‬

‫נהדר‪ ",‬אמרתי שוב‪ .‬היא הביטה בי בחשש מסוים‪ ,‬העיניים שלה קופצות כלפי מטה אל"‬ ‫השולחן ואז בחזרה אליי‪ .‬רק באותו רגע קלטתי ששתי הידיים שלי קפוצות בכוח‪ ,‬תופסות‬ ‫‪.‬את שולי השולחן כאילו אני עומד לשבור אותו לשני דיקטים‬ ‫"‪.‬אני חייבת ללכת‪ ",‬אתי קמה מהשולחן‪" .‬אני אגיד להם שאמרת כן"‬ ‫את יכולה להגיד להם מה שאת רוצה‪ ",‬קמתי ונעמדתי מולה‪" .‬אבל הינה מה שהולך"‬ ‫לקרות‪ .‬את חוזרת הביתה וממשיכה לחכות‪ .‬כשאני אצור איתך קשר‪ ,‬תדעי שהעניין‬ ‫"‪.‬הסתיים וכל אחד חוזר לפינה שלו‬ ‫"‪...‬אבל מה אם"‬ ‫ג'וש ייתן את הדין על מה שהוא עשה‪ .‬זה הולך לקרות‪ .‬עצה ממני? תגידי לו לחפש עורך"‬ ‫"‪.‬דין אחר‪ .‬לפחות תוכלי לטעון אחר כך שניסית לצאת בזמן‬ ‫"?ומה אם לא תיצור קשר"‬ ‫אז הלקוח או הנציג שלו ייצרו איתך קשר‪ ,‬ובמקרה זה את יכולה לעשות מצידי מה שאת"‬ ‫"‪.‬רוצה‬ ‫"‪.‬היא הביטה בי עוד קצת לפני שאמרה‪" :‬אתה לא נורמלי‬ ‫היא התעכבה עוד כמה שניות כאילו מצופה ממנה לומר משהו אחרון‪ ,‬מרשים‪ ,‬ואז‬ ‫הסתובבה וניגשה למכונית‪ .‬כשפנדה ראה אותה מתקרבת‪ ,‬הוא התעורר מהשרעפים‬ ‫המדומים שלו‪ ,‬יצא לפתוח לה את הדלת ואז נתן לי מבט נוסף‪ ,‬קטן ואדיש כמו הקודם‪,‬‬ ‫‪.‬לפני שהתיישב מאחורי ההגה‪ ,‬התניע את המכונית ונסע משם‬ ‫בחנתי את הליפסטיק על הסיגריה שאתי השאירה במאפרה‪ ,‬עד שהמכונית יצאה מטווח‬ ‫‪.‬ראייה‬ ‫הסתלקתי משם‪ .‬כשהלכתי במורד הרחוב‪ ,‬אותו שד קטן עם ה"עזוב‪-‬את‪-‬זה" שלו ניסה‬ ‫עוד פעמיים‪-‬שלוש עד שנחנק‪ ,‬הלך הצידה לשבת על הספסל והתחלף במשהו אחר‪.‬‬ ‫‪.‬ובאמצע הערפל הייתה תמונה שהלכה ונכנסה לפוקוס‬

‫חידת השחמט‬

‫סר פרנסיס בייקון כתב באיזה מקום שאם מוחמד לא יבוא אל ההר‪ ,‬אז אולי ברי לוין צריך‬ ‫לעשות עוד משהו חוץ מלשבת במשרד שלו ולחכות לו‪ .‬או משהו בסגנון‪ .‬הבעיה שברי‬ ‫לוין לא יודע לאן ללכת‪ ,‬וחוץ מלשבת ולחכות שההר יואיל ליצור איתו קשר סוף סוף‪ ,‬אין‬ ‫לו ממש מה לעשות חוץ מלשבור את הראש על ההגדרה האחרונה בתשבץ ההיגיון שלו‪,‬‬ ‫‪.‬ההיא עם החזן בפאב והכיעור‪ ,‬ומזה כנראה לא תבוא הישועה‬ ‫כיביתי עוד סיגריה במאפרה והבטתי בשעון‪ .‬בחוץ התחיל להחשיך‪ .‬החלטתי להמתין עוד‬ ‫‪.‬שעתיים ואז לזוז‪ .‬קצה החוט האחרון היה ג'וש‪ ,‬וידעתי איפה למצוא אותו‬ ‫‪.‬ברי?" איזי פתח את הדלת ושרבב את ראשו פנימה"‬ ‫"?כן"‬ ‫"‪.‬אנחנו פותחים עוד חצי שעה"‬ ‫"?אני כנראה אצטרך לצאת‪ .‬אתה וגל תסתדרו פה‪ ,‬נכון"‬ ‫"?אז זהו‪ ,‬שגל לא הגיעה לעבודה‪ .‬אתה יודע משהו בקשר לזה"‬ ‫"?ניסית להתקשר אליה הביתה"‬ ‫"‪.‬כן‪ .‬אין תשובה‪ ",‬הוא אמר והוסיף‪" :‬היא אף פעם לא מאחרת"‬ ‫‪.‬היא קצת כועסת עליי‪ .‬אולי זה זה‪ ",‬אמרתי"‬ ‫"‪.‬אהא‪ ".‬הנהן איזי‪" .‬חשבתי שאולי‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬שלחת אותה לאיזשהו סידור"‬ ‫"‪.‬לא"‬ ‫‪.‬טוב‪ .‬אני אתקשר שוב‪ ".‬אמר וסגר את הדלת"‬ ‫אחרי בדיוק שתי דקות שמעתי את הצעדים שלו‪ ,‬מהירים ודחופים כמו ספירה לאחור‬ ‫‪:‬לפני פיצוץ‪ .‬שלוש‪ ,‬שתיים‪ ,‬אחת‪ ,‬בום – נפתחה הדלת בתנופה‬

‫תעשה לי טובה‪ ,‬ברי‪ ,‬כן? בפעם הבאה שאתה רואה את נסיכת הקרח תמסור לה"‬ ‫"‪...‬ממני‬ ‫"‪...‬איזי"‬ ‫שזה שהיא הביאה את השטויות שלה אליך‪ ,‬זה עניין אחד‪ ",‬איזי המשיך ורק עכשיו"‬ ‫שמתי לב לעיגולים השחורים מתחת לעיניים שלו‪" :‬וזה שאני החלטתי לא להיכנס לזה‬ ‫בשביל טובתי האישית‪ ,‬זה לא אומר שאני ישן אפילו דקה ביומיים האחרונים‪ ,‬אוקיי? אבל‬ ‫"‪...‬אם שערה אחת תיפול מהראש של גל‪ ,‬אז אני‬ ‫‪.‬איזי‪ ".‬אמרתי בצורה די חלשה‪ ,‬כי בשלב הזה כבר ידעתי שעדיף לתת לו להמשיך"‬ ‫אז אני‪ ...‬שיט‪ ,‬ברי‪ .‬אני לא יודע מה הולך‪ ,‬אבל אני יושב פה כבר שעתיים ומדמיין את"‬ ‫גל קשורה בתא מטען של איזו מכונית‪ ,‬אז אתה יכול למסור לאנדריאה שאני אישית אעיד‬ ‫נגדה אם צריך‪ ,‬ולא רק לגבי זה אלא לגבי כל מה שהיה אז‪ .‬אני אדאג שהיא תשב בכלא‬ ‫"!?עד סוף החיים שלה‪ .‬תמסור לה ותדאג שהיא תבין את זה‪ ,‬טוב‬ ‫"?המתנתי כמה שניות‪" .‬סיימת‬ ‫הוא עמד שם‪ ,‬מתנשף‪ ,‬ואז הוריד למשקוף מכת קרטה שהייתה יכולה לשבור קרש קצת‬ ‫"‪.‬צנום יותר‪" .‬כן‪ .‬עכשיו סיימתי‬ ‫גל מספיק חכמה כדי לדאוג לעצמה‪ ",‬אמרתי‪" .‬וגל גם לא מעורבת במה שקורה‪ .‬היא"‬ ‫עזרה לי פה ושם‪ ,‬כשלא הייתה ברירה‪ ,‬בלוגיסטיקה‪ .‬אבל היא מחוץ לעניין‪ .‬היא לא‬ ‫"‪.‬בסכנה‬ ‫‪.‬איזי הביט בי לרגע‪ ,‬לא אומר דבר‪ ,‬ואז נכנס למשרד וצנח על הכיסא בראש שמוט‬ ‫‪.‬וחוץ מזה‪ ,‬גל גם יודעת איך להיחלץ מתא מטען של מכונית‪ ",‬הוספתי"‬ ‫"?הוא הרים את הראש‪" .‬באמת‬ ‫"‪.‬כמו אלופה"‬ ‫"?לימדת אותה? למה? מתי"‬ ‫"‪.‬סתם‪ ,‬על הדרך ככה"‬ ‫‪.‬נו?" הוא שאל"‬ ‫לפני שלושה‪-‬ארבעה חודשים‪ ,‬היה פה איזה פרסומאי מלוקק עם מרצדס ויותר מדי"‬

‫וודקה על הנשמה שעבר איתה את הגבול‪ ,‬אז זרקתי אותו לבגאז' של המכונית שלו עד‬ ‫שהוא יתנצל‪ .‬זה לקח שעתיים‪ ,‬שעתיים וחצי‪ .‬אז באותה הזדמנות גם הראיתי לה איך‬ ‫"‪.‬להיחלץ מתא מטען‬ ‫הוא התחיל לצחוק‪ .‬ישבנו שם וצחקנו במשך עוד דקה או שתיים ואז הוא קם ויצא בלי‬ ‫‪.‬להוסיף דבר‬

‫* * *‬

‫‪.‬אחרי עשר דקות הטלפון צלצל לבסוף‬ ‫"?חטפתי אותו‪" :‬כן‬ ‫שלום!" מהשפופרת בקע קול מוקלט של בחורה‪ ,‬שנשמעה אסירת תודה אך חורשת רע"‬ ‫בעת ובעונה אחת‪" .‬הינך מתבקש להשתתף בסקר קצר בנושא הרגלי צריכה ולהצטרף‬ ‫"‪...‬להגרלה נושאת פרסים שבסופה‬ ‫עמדתי להעיף את השפופרת לכל הרוחות ואז ברגע האחרון תפסתי את עצמי‪ ,‬והמשכתי‬ ‫‪:‬להקשיב‬ ‫"‪.‬אנא הקש את גילך‪ ,‬ולסיום הקש סולמית"‬ ‫‪.‬הקשתי‪ .‬נשמעו כמה צפצופים‬ ‫תודה!" המשיך הקול‪" .‬מהו מצבך המשפחתי? רווק – הקש אחד‪ .‬אלמן – הקש אחת"‬ ‫"‪...‬אחת‪ .‬גרוש – הקש אחת שלוש‪ .‬נשוי – הק‬ ‫‪.‬הקשתי‪ .‬נשמעו עוד כמה צפצופים‬ ‫האם ביקרת בחו"ל בשנה האחרונה שלא במסגרת עבודתך? אם כן‪ ,‬נא הקש אחת"‬ ‫שלוש ארבע‪ .‬אם לא‪ ,‬נא הקש אפס אפס תשע שתיים‪ .‬בכל שלב תוכל לדלג על השאלה‬ ‫"‪.‬על ידי הקשת שלוש סולמית שלוש שש‬ ‫השאלות נמשכו בנימוס‪ :‬קבוצת הכנסה‪ ,‬רשיון נהיגה‪ ,‬תיאטרון לעומת סרט‪ ,‬אופרה‬ ‫לעומת כדורגל‪ ,‬מה יש לי ומה אין לי‪ .‬עם כל שאלה‪ ,‬קומבינציית המספרים שהתבקשתי‬ ‫להגיש התארכה‪ ,‬והשאלות גם הלכו ונהיו טיפשיות יותר‪ .‬כשנשאלתי כמה קפה שחור‬

‫אני צורך )"לכמות גדולה יותר – נא הקש שבע שבע שמונה סולמית אחת שש תשע‪,("...‬‬ ‫‪.‬כבר הייתי בטוח‬ ‫הכרתי את זה‪ .‬זו הייתה טכנולוגיה מיושנת אך יעילה לשיבוש מעקבים והאזנות‪ .‬בצד‬ ‫השני של הקו היה מכשיר שבאמצעות השמעת סדרה של צפצופים מהצד שלו ומהצד‬ ‫‪.‬שלי יחד‪ ,‬יכול לשבש כל מערכת שניסתה לשבת על השיחה ולגרום לה לקרוס‬ ‫אחרי סדרת הצפצופים האחרונה נשמע רעש סטטי קצר ואחריו רחש דומה למאוורר‬ ‫"?שמתחיל לפעול‪ .‬ואז – "ברי‬ ‫‪.‬חמוד מאוד מצידך‪ ,‬עם שאלת הקפה‪ ".‬אמרתי"‬ ‫‪.‬הזמן שלי נגמר‪ ",‬היא אמרה"‬ ‫”?אני יודע‪' ,‬דירדרה'‪ .‬את יכולה להגיע אליי"‬ ‫"‪.‬ייקח לי יותר מדי זמן"‬ ‫"‪.‬איפה את? אני מגיע אלייך"‬ ‫אין זמן‪ ,‬ברי‪ ".‬היא אמרה‪" .‬זה הולך לקרות הלילה‪ .‬אם זה יושלם‪ ,‬לא יישאר מה להציל"‬ ‫"‪.‬מהעניין‬ ‫אנדריאה‪ ,‬יש קלשון‪' ".‬קלשון' היה שם קוד לרוצח שכיר בשפה מסוימת שלצערי גם אני"‬ ‫‪.‬וגם אנדריאה שלטנו בה‬ ‫"‪.‬אני יודעת‪ .‬הוא אחריי עוד לפני שנחתּי בארץ‪ .‬כבר שלושה ימים אני מנסה לנער אותו"‬ ‫"?נהדר‪ .‬עלה בדעתך לספר לי את זה"‬ ‫כן‪ ,‬אבל חשבתי שאחת – לא תהיה מוכן לדבר איתי בכלל‪ ,‬שתיים – לא תאמין לי‪",‬‬ ‫שלוש – תפנה למשטרה או לשירותי הביטחון והם לא היו יורקים עליי אם הייתי עולה‬ ‫באש‪ ,‬או מקסימום היו מתמקדים בלעצור אותי‪ .‬וארבע – לא רציתי שיקרה בדיוק מה‬ ‫"‪.‬שקורה עכשיו‪ .‬לא רציתי שהם יסמנו גם אותך ואת איזי‬ ‫דיברתי עם עורכת הדין‪ .‬היא אמרה שהם לא יודעים שאני בתמונה ואני חושב שזאת"‬ ‫האמת‪ .‬היא גם אמרה שכל העניין מוקפא עד שהקלשון יסיים איתך‪ .‬ואני אדאג לכך‬ ‫”‪.‬שהוא לא יסיים‬ ‫ברי‪ ,‬עורכת הדין לא יודעת כלום‪ .‬היא לא יודעת איפה היא נמצאת‪ ,‬היא לא יודעת מה"‬

‫היא עושה והיא לא יודעת מי היא בכלל‪ .‬וג'וש יודע רק קצת יותר ממנה‪ .‬הם חשבו שהם‬ ‫יעשו קצת כסף מהצד‪ ,‬עד שהם התעוררו ומצאו את עצמם במיטה עם האויבים שלנו‪.‬‬ ‫"?האויבים‪ ,‬אתה מבין‬ ‫"?אנדריאה‪ ,‬איפה את"‬ ‫ברי‪ ,‬האנשים האלה יודעים עליי הכול‪ ,‬את כל מה שעשיתי כאן‪ .‬הם יודעים למי הייתי"‬ ‫"!נשואה ומי היו החברים שלי‪ .‬הם בדרך אליך‬ ‫"‪.‬טוב מאוד‪ ",‬אמרתי‪" .‬זה יחסוך לי למצוא אותם‪ .‬תגידי כבר איפה את"‬ ‫היא נתנה לי שם של בית קפה ברחוב מרכזי‪ .‬מקום שבשעות כאלה צריך להיות מלא‬ ‫אנשים‪ ,‬באזור שיש בו תנועה נון‪-‬סטופ‪ .‬מסתור מצוין‪" .‬אני בקומה השנייה‪ ".‬אמרה‪" .‬יש‬ ‫"‪.‬פה ערב הקראת שירה‪ .‬זה עומד להימשך אל תוך הלילה‬ ‫”?את באמצע הקראת שירה שמה"‬ ‫"‪.‬הפסקת קפה‪ .‬יש פה די הרבה אנשים"‬ ‫"‪.‬טוב מאוד‪ .‬אל תזוזי משם‪ .‬אני בדרך אלייך"‬ ‫תזדרז‪ .‬אם עוד בחורה אחת תעלה לבמה פה ותקריא המנון לפטמות שלה אני עפה"‬ ‫"‪.‬מפה‪ ,‬קלשון או לא קלשון‬ ‫‪.‬הנחתי את הטלפון וקמתי‬ ‫בדקתי את המחסנית של הברן טן‪ ,‬הכנסתי אותה בחזרה‪ ,‬דרכתי אותו וחגרתי אותו מצד‬ ‫ימין‪ .‬אחרי הרהור קצר הוצאתי ממגירת השולחן את האף‪-‬אן תשעה מילימטר שלקחתי‬ ‫מגריזלי אתמול‪ ,‬דרכתי גם אותו וחגרתי אותו בגב מאחורי צד שמאל‪ ,‬עם הקת נוטה‬ ‫פנימה‪ .‬חשבתי לשנייה או שתיים על רובה הציד‪ ,‬שהיה עדיין בקופסת הקרטון שלו‬ ‫‪.‬בפינה‪ ,‬והחלטתי שלא‬ ‫יצאתי מהמשרד לפאב כשאני נותן למחשבות להשתלט לי על החושים‪ .‬לכן לא קלטתי‬ ‫‪.‬מה קורה עד שהיה מאוחר מדי‬ ‫‪.‬שלושת הדובים היו שם‬ ‫איזי עמד זקוף באמצע החדר‪ ,‬שתי ידיו מיטלטלות לצידי גופו‪ ,‬פתוחות‪ ,‬רפויות‪ .‬פנדה‬ ‫עמד מולו‪ ,‬נינוח‪ ,‬מחזיק ביד אחת ברצועות של תיק ספורט‪ .‬גריזלי תפס עמדה ליד הדלת‬ ‫הסגורה וקואלה ישב על כיסא הפוך‪ ,‬נשען לפנים‪ ,‬סיגריה בוערת בין אצבעותיו‪ .‬כשראה‬

‫‪.‬אותי הוא קם מהכיסא‪ ,‬שמט את הסיגריה לרצפה ורמס אותה‬ ‫כבר חשבתי שלא תסיים שם‪ ",‬אמר פנדה‪ ,‬שקול ורגוע כתמיד‪" .‬זה דווקא התאים‪"".‬‬ ‫הרוכסן של תיק הספורט היה פתוח‪ .‬מה שהיה בפנים היה ארוך מספיק כדי שהקצוות‬ ‫‪.‬שלו יבלטו דרך דפנות התיק‬ ‫כל פעם שאני רואה אותך אתה מטלטל איתך איזה כלי ענק‪ ",‬אמרתי לו‪" .‬מה העניין?"‬ ‫"?אתה מפצה על משהו? או סתם לא יודע לירות‬ ‫פנדה התעלם‪" .‬תשבו‪ ,‬תשתו משהו‪ ,‬תרגישו בנוח‪ ”,‬אמר‪" .‬יש לנו את כל הלילה‬ ‫"‪.‬להעביר‬ ‫הבטתי בו‪ ,‬בגריזלי‪ ,‬בקואלה ולבסוף בבדל הסיגריה שקואלה שמט קודם על רצפת‬ ‫"‪.‬הפרקט‪ .‬תקעתי מבט בקואלה ואמרתי בקול נמוך ושקט‪" :‬תרים את זה‬ ‫בחירת המילים‪ ,‬האינטונציה‪ ,‬שפת הגוף‪ ,‬הווליום – אפשר לקחת שלוש מילים בסך הכול‬ ‫ולהרכיב אותן כך שיהיה להן אפקט על אנשים עם אישיות קטנה‪ .‬קוראים לזה "נוכחות‬ ‫פיקודית"‪ .‬מייד‪ ,‬כמו רובוט‪ ,‬רכן קואלה לכיוון הרצפה כדי להרים את הבדל ורק תנועת‬ ‫גוף חדה מצידו של גריזלי עצרה אותו‪ .‬הוא נותר שפוף במקום למשך עוד שנייה או‬ ‫שתיים‪ ,‬אצבעותיו מושטות לכיוון הרצפה‪ ,‬לפני שהתעורר והקים את עצמו בחזרה‬ ‫‪.‬לעמידה‬ ‫צחקקתי בתגובה‪ .‬גם איזי צחקק‪ .‬גריזלי סינן משהו וקווי הלסת של פנדה התהדקו‬ ‫‪.‬טיפ‪-‬טיפה‬ ‫תשמע‪ ,‬ילד‪ ",‬אמרתי לפנדה‪" .‬אני מתחיל לחבב אותך‪ ,‬באמת‪ .‬אבל במקרה שעדיין לא"‬ ‫הבנת‪ ,‬אתה עומד להסתבך פה מעל הראש‪ ,‬אז לטובתך האישית תרשה לי להיות בוטה‪:‬‬ ‫"‪.‬תעופו מכאן‬ ‫שום דבר לא זז בפנים שלו‪" .‬כדאי שתשבו‪ .‬זה הולך להיות לילה ארוך‪ ,‬ואין סיבה שלא‬ ‫"‪.‬נעביר אותו בכיף‪ .‬כל עוד אף אחד לא מתקרב לדלת‪ ,‬הכול יהיה בסדר‬ ‫‪.‬תעופו מכאן שלושתכם‪ ,‬עכשיו אבל‪ ,‬והכול יהיה עוד יותר בסדר‪ ".‬אמרתי"‬ ‫גריזלי עשה צעד לכיווני‪ .‬פנדה חסם אותו בעזרת היד שלא החזיקה בתיק‪" .‬הלילה‬ ‫"‪.‬העסקה נסגרת‪ ",‬הוא אמר‪" .‬ואנחנו לא רוצים יותר הפרעות ממך‬ ‫‪.‬אז אני רואה שהטיפשה החליטה לא לחכות‪ ",‬אמרתי"‬ ‫"‪.‬אז אנחנו מחכים פה הלילה‪ ,‬ובבוקר קמים והולכים‪ ",‬המשיך פנדה‪" .‬וכולם שמחים"‬

‫‪.‬אהא‪ ",‬אמרתי ועשיתי צעד לכיוון הדלת"‬ ‫מתברר שזה לא היה דבר חכם במיוחד לעשות‪ .‬פנדה עשה חצי צעד לכיווני והושיט את‬ ‫היד‪ ,‬לכאורה כדי לעצור אותי‪ ,‬אבל בשנייה שהסתובבתי אליו הוא ביצע סדרת תנועות‬ ‫באופן כל כך מהיר וחלק שלא היה אפשר שלא להעריך‪ .‬היד שלו שינתה כיוון‪ ,‬תפסה‬ ‫בפרק יד ימין שלי במגע הכי קליל ומרפרף שאפשר‪ ,‬מפעילה לחץ רק בעזרת האצבע‬ ‫‪.‬המורה והאגודל‪ ,‬ומשכה את היד שלי למטה בתנופה מהירה‬ ‫הוא הוציא אותי משיווי משקל בדיוק לחצי שנייה אבל זה הספיק לו כדי למשוך מתוך‬ ‫התיק את רובה האם‪ 16-‬המקוצר שהיה בפנים‪ .‬הוא ניער את הנשק‪ ,‬נותן לתיק לצנוח‬ ‫‪.‬לרצפה‪ ,‬ודפק את הקת בכוח – עדיין ביד אחת – כנגד בית החזה שלו‬ ‫הנשק היה חצי דרוך‪ ,‬כשעצר המחלק מחזיק את המכלול מאחור‪ .‬החבטה בקת שחררה‬ ‫את המכלול שרץ קדימה ודרך את הנשק‪ .‬היד השנייה של פנדה הרפתה מפרק היד שלי‬ ‫‪.‬וצפה למעלה‪ ,‬עוטפת את המתפסים‪ ,‬משלימה את המהלך‬ ‫פנדה היה די מיומן בשטח שלו‪ .‬מה שהוא לא ציפה לו היה יד שמאל‪ .‬כמעט אף אחד לא‬ ‫מצפה לזה‪ .‬זה היה מאוד חשוב ליקי בן‪-‬דוד לאמן אותנו לירות בשתי הידיים‪ .‬באיזשהו‬ ‫‪.‬שלב‪ ,‬ברהמס‪ ,‬ימצאו אותך מת‪ .‬כשזה יקרה‪ ,‬רצוי שזה יהיה עם כלי בכל יד‬ ‫הוא אומנם הפתיע אותי והוציא אותי משיווי משקל‪ ,‬אבל זה היה רק לגבי יד ימין‪ .‬כשהוא‬ ‫סיים את התנועה המאוד יפה שלו‪ ,‬יד שמאל שלי כבר הייתה למעלה והאקדח שלקחתי‬ ‫‪.‬קודם מגריזלי היה מכוון לפרצוף שלו‬ ‫‪.‬איזי צץ מהצד‪ ,‬מושך מהכיס אקדח שלא היה לי מושג שיש לו‪ ,‬וכיוון אותו על פנדה‬ ‫הגריזלי התחיל לזוז כמעט יחד עם איזי‪ ,‬שולף אקדח חדש‪ ,‬והפעם לא זזתי מספיק מהר‪,‬‬ ‫אולי כי נאלצתי לחלק את תשומת הלב שלי בינו לבין פנדה‪ .‬עד שהוצאתי את הברן טן‪,‬‬ ‫גריזלי כבר כיוון אקדח על איזי‪ .‬אבל כשהוא סיים‪ ,‬הברן טן היה מכוון עליו והעיניים שלו‬ ‫‪.‬קיפצו מאיזי אליי‬ ‫קואלה נזכר לזוז‪ .‬עד היום אין לי הסבר הגיוני למה בחרתי להסיט את האקדח מהפרצוף‬ ‫של פנדה לפרצוף שלו – אני חושב שזה קשור לכך שהערכתי שפנדה לא יהיה הראשון‬ ‫שיפעל בסיטואציה כמו זאת‪ .‬הוא היה שקול והגיוני מדי‪ .‬אבל מצד שני‪ ,‬הוא זה שכיוון לי‬ ‫‪.‬רובה סער לפנים‪ ,‬אז זה לא היה מאוד מוצלח מצידי‬ ‫‪.‬קואלה קפא‪ ,‬האקדח שלו נעצר בדרך למעלה‪ ,‬מכוון לרצפה כמה מטרים לפניי‬ ‫‪.‬ופה זה נעצר‬

‫כולם עמדו בלי לזוז‪ .‬כולם הסתכלו על כולם‪ .‬כולם העדיפו להיות במקום אחר‪ .‬כולם נורא‬ ‫‪.‬רצו להחזיר את הזמן שלוש‪-‬ארבע שניות אחורה‪ ,‬אבל אי אפשר‬ ‫עברו כמה שניות‪ .‬פנדה חרק מולי בשיניו‪" :‬לא‪ ",‬הוא אמר‪ ,‬בעייפות מסוימת‪ .‬הקנה‬ ‫"‪.‬שמולי היה יציב‪" .‬לא‬ ‫כן‪ ".‬הגה גריזלי את המילה הראשונה שלו מאז שנודע לי על קיומו‪" .‬תוריד אותו‪ .‬אני"‬ ‫"‪.‬לוקח את השני‬ ‫‪.‬לך על זה‪ ".‬ענה לו איזי‪ ,‬קר לחלוטין‪ ,‬ולא הוסיף"‬ ‫‪.‬עוד כמה שניות עברו‪ .‬הן נראו כמו שעה לפחות‬ ‫‪.‬אני סופר עד שלוש‪ ",‬אמר פנדה‪ .‬טיפת זיעה גלשה במורד המצח שלו"‬ ‫לא בא לי לשאול אותו מה יקרה אחרי שלוש‪ .‬הסתכלתי בקנה שמולי והתכוננתי למה‬ ‫‪.‬שיבוא‬

‫!קנאק‪-‬קנאק‬

‫יש צלילים שמכילים רכיב פיזי‪ .‬זה מה שקרה באותו רגע לגבי הרעש שהדהד פתאום‬ ‫בחלל ההייד אאוט – כל אחד מהנוכחים הרגיש את גלי הקול נחבטים על העור שלו‪ .‬טוב‪,‬‬ ‫‪.‬אני יודע שאני הרגשתי‬ ‫זה היה צליל פעולת הבריח של רובה ציד עם פעולת פאמפ אקשן‪" .‬קנאק" ראשון‬ ‫לפריקה‪" ,‬קנאק" שני לגריפה‪ ,‬שבריר שנייה של שקט מוחלט ואפקט סופי של כובד‪,‬‬ ‫‪.‬אגרסיביות‪ ,‬סופניות‪ ,‬כאוס‪ ,‬כמות על פני איכות‬ ‫‪.‬כולנו סובבנו את הראשים לעבר הבר‪ .‬גל עמדה שם‬ ‫השיער החום הארוך‪-‬ארוך שלה היה אסוף לאחור‪ ,‬מדגיש את תווי הפנים היפהפיות‬ ‫שלה וגם את המבט שהיא שלחה אלינו‪ ,‬כמו פלדה מחושלת בשכבות של חרב סמוראים‪.‬‬ ‫בקלות אפשר היה לדמיין באותו רגע שתי כנפיים גדולות של מלאך על הגב שלה‪ ,‬אלמלא‬ ‫דבר אחד קטן או בעצם גדול מאוד שקלקל את התמונה – וזה היה‪ ,‬כמובן‪ ,‬רובה הציד‪.‬‬ ‫מוסברג ‪ 590‬שנראה גדול לפחות כמוה והיה מאוזן בידיה במקצועיות‪ ,‬מכוון הישר אל‬ ‫‪.‬מרכז הסמטוכה‬

‫‪.‬נכנסתי בזמן לא טוב?" היא שאלה"‬ ‫במשך כמה שניות אף אחד לא אמר כלום‪ .‬הראשון שהתאושש היה‪ ,‬להפתעת כולם‪,‬‬ ‫‪.‬גריזלי‬ ‫‪.‬מאמי‪ "...‬הוא פתח‪ ,‬בקול נמוך מים המלח אבל נסוג כמו הכינרת"‬ ‫אל תכריח אותי לפזר אותך על הקיר הזה‪' ,‬מאמי'‪ ,‬בדיוק סיידנו פה‪ ".‬אמרה גל בקור רוח"‬ ‫"‪.‬מוחלט‪" .‬תניחו את הנשקים‪ .‬אתה עם האם‪ 16-‬ראשון‬ ‫אישית הייתי מעדיף שגריזלי יהיה הראשון כי אם מישהו יחליט לפתוח באש‪ ,‬סביר יותר‬ ‫‪.‬שזה יהיה הוא ולא פנדה‪ ,‬אבל זה לא נראה מתאים לתקן את גל באותו רגע‬ ‫פנדה לקח אוויר ופלט אותו באיטיות‪" .‬הייתי צריך להישאר במסגרייה‪ ",‬הוא אמר‬ ‫‪.‬במרירות והנמיך את הקנה מהפרצוף שלי לכיוון הרצפה‬ ‫זין על זה!" נשמע פתאום מכיוונו של קואלה‪ .‬הוא שמט את האקדח שלו על הרצפה"‬ ‫בתנועה שנלקחה היישר מסצנת המסעדה ב"הסנדק"‪ ,‬המתין שנייה או שתיים והתחיל‬ ‫‪.‬ללכת לאחור‪ ,‬לכיוון הדלת‬ ‫‪.‬מה אתה‪ "...‬התחיל גריזלי לומר‪ ,‬מסובב אחריו את הראש"‬ ‫איזי זז‪ .‬הוא תפס בידו החופשייה בידו האוחזת באקדח של גריזלי וסובב אותה במהירות‬ ‫כלפי מעלה‪ .‬זה כנראה היה אקדח עם משבת‪ ,‬מה שלא יכולתי להבחין בו מהמקום שבו‬ ‫שעמדתי אבל איזי הבחין; ההדק היה נעול‪ ,‬וכשאיזי סובב את האקדח‪ ,‬אצבע ההדק של‬ ‫גריזלי נשברה כמו ענף יבש‪ .‬גריזלי שחרר צריחה קצרה‪ ,‬גבוהה מדי בשביל גבר בגודל‬ ‫‪.‬שלו‬ ‫התנועה של פנדה הייתה‪ ,‬שוב‪ ,‬חלקה כמו אדוות מים – הוא עשה חצי סיבוב ימינה‪ ,‬צבר‬ ‫תנופה והטיח את הקת של האם‪ 16-‬אחורה ולמעלה היישר אל הלסת של גריזלי; לא‬ ‫הטחה פראית אלא הצלפה חדה ומהירה‪ .‬גריזלי צנח על הרצפה כמו שק תפוחי אדמה‪,‬‬ ‫משאיר את האקדח שלו ביד של איזי‪ ,‬ואז התגלגל על הצד ונשאר שם‪" .‬אל תירו!" קרא‬ ‫"‪.‬פנדה‪ ,‬ואז שוב‪ ,‬יותר בשקט‪" :‬אל תירו‪ .‬נגמר‬ ‫פנדה הסתובב בחזרה והביט בי‪ ,‬באיזי‪ ,‬בקואלה שעמד בידיים מורמות‪ ,‬ובגל‪ .‬נשם עמוק‪,‬‬ ‫הביט למטה – לוודא שבאמת לא ירו בו – ואז התכופף והניח את הנשק על הרצפה‪ .‬הוא‬ ‫לקח שני צעדים לאחור‪" .‬באמת הייתי צריך להישאר במסגרייה‪ ",‬הוא נאנח שוב‬ ‫‪.‬כשהזדקף‪ ,‬ידיו מורמות לצדדים ומבטו ממוקד בגל וברובה הציד‬ ‫היית צריך לעשות כל מיני דברים‪ .‬כמו כולנו‪ .‬אתה אל תזוז שמה!" אמרתי לקואלה"‬

‫"‪.‬שנראה כאילו מגנט מושך אותו לכיוון הדלת‪" .‬גל‪ ,‬אם הוא זז עוד פעם‪ ,‬תפוצצי אותו‬ ‫"‪.‬העיניים שלו נחשבות?" שאלה גל‪" .‬כי הוא כל הזמן מקפיץ אותן מצד לצד"‬ ‫"‪.‬אל תירי בו‪ ".‬אמר פנדה‪" .‬הוא חבר שלי‪ .‬הוא פה רק כי אמרתי לו‪ .‬הוא לא יודע כלום"‬ ‫"?אתם לא יודעים כלום‪ ,‬אף אחד מכם‪ .‬נכון"‬ ‫"‪.‬העורכדינית עושה איזו עסקה גדולה הלילה‪ ,‬זה כל מה שאני יודע"‬ ‫למה היא לא לקחה אותך שתאבטח אותה? זה התפקיד שלך‪ ,‬לא?" שאלתי אותו‪".‬‬ ‫בינתיים איזי הרים מהרצפה את האם‪ 16-‬ואת האקדח האחרון‪ ,‬נזהר לא לעבור בקו הירי‬ ‫‪.‬של גל‬ ‫זה מה שגם אני שאלתי אותה‪ .‬אתה חושב שהיא חייבת לי הסברים? היא נותנת לי"‬ ‫הוראות בטלפון‪ ,‬מה שצריך לדעת ולא יותר‪ .‬אנחנו אלה שיורים‪ ,‬אנשים אחרים הם אלה‬ ‫"‪.‬שחושבים‬ ‫המשפט הזה הזכיר לי משהו שאילון בנימין אמר לי פעם‪ ,‬לגבי הפונקציה שלי בחיים‬ ‫לעומת הפונקציה שלו‪ .‬שמתי לב שפנדה מסתכל ישירות אליי‪ ,‬לראשונה מאז שהוא‬ ‫התחיל להסתובב מסביבי בימים האחרונים‪ .‬תמיד הייתה לו סוג של בהייה אדישה במשהו‬ ‫אחר באזור – כשכיוונתי אליו את רובה הציד ברחוב‪ ,‬הוא בהה לעבר הכביש; כשהוא‬ ‫חיכה לאתי במכונית‪ ,‬הוא בהה אל השמשה הקדמית‪ .‬ואז קלטתי שזה בדיוק מה שהוא‬ ‫עושה עכשיו – הדבר החשוב פה היה גל ורובה הציד שבידיה אבל פנדה התעלם מהם‬ ‫והביט אליי‪ .‬כאילו באמצעות זה שהוא לא יוצר קשר ישיר עם האלמנט המרכזי במרחב‬ ‫שלו‪ ,‬הדברים האלה לא באמת קורים לו‪ .‬לפעמים‪ ,‬כשאתה טיפוס מהסוג של פנדה‪,‬‬ ‫‪.‬הדרך הנכונה לחיות את החיים היא לחשוב עליהם בתור סוג של משחק‬ ‫‪.‬אתה יכול להגיד למלצרית שתוריד אותי מהכוונת או שתירה כבר?" שאל פנדה"‬ ‫"?איזי?" שאלתי‪" .‬המפתחות של המחסן עליך"‬ ‫‪.‬תזיזו את השלישי‪ ",‬אמר איזי"‬ ‫פנדה וקואלה העמיסו את גריזלי בסחיבת פצוע וגררו אותו לתוך המחסן‪ .‬איזי הלך‬ ‫אחריהם‪ ,‬ושמענו אותו סוגר ונועל את הדלת‪ .‬אחר כך שמענו אותו יוצא לסמטה דרך‬ ‫הדלת האחורית‪ ,‬וכעבור שנייה נשמע רעש גרירה כשהוא הכניס פנימה את אחד הפחים‬ ‫‪.‬הגדולים והשעין אותו כנגד הדלת‪ .‬ואחר כך עוד פח‬ ‫‪.‬ואז נשמע עוד צליל עמום‪ .‬אני חושב שזו הייתה עוד מכת קרטה שהוא הוריד למשקוף‬

‫כשהוא נכנס בחזרה אמרתי לו במהירות‪" :‬תן לי את המפתחות של האוטו‪ .‬אני חייב לעוף‬ ‫"‪...‬מכאן‪ .‬אנדריאה‬ ‫‪.‬תסביר לי אחר כך‪ ",‬הוא אמר והשליך לעברי את המפתחות"‬ ‫‪.‬מאיפה האקדח הזה?" שאלתי"‬ ‫"‪.‬מאיפה שמביאים אותם"‬ ‫”?כן‪ ,‬אבל מתי התחלת להסתובב איתו"‬ ‫בערך כשאתה התחלת‪ ,‬ועד עכשיו עושה רושם שזה היה רעיון טוב‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אתה"‬ ‫באמת חושב שזה מה שחשוב עכשיו?" הוא החווה בראשו לעבר גל‪ ,‬שהניחה בזהירות‬ ‫‪.‬את רובה הציד על הבר והתנשמה בכבדות‬ ‫‪.‬ניגשתי אל גל‪ .‬הנחתי יד על היד שלה והרחקתי אותה מרובה הציד‬ ‫‪.‬זה לא טעון‪ ",‬אמרתי"‬ ‫‪.‬זה כן‪ ".‬אמרה גל‪ .‬היא נשענה על הבר‪ ,‬עדיין מתנשמת"‬ ‫אני יודע‪ ,‬שמעתי את הדריכה‪ .‬התכוונתי שזה לא אמור להיות טעון‪ .‬הוצאתי את"‬ ‫"‪...‬הכדורים‬ ‫ושמת בכספת‪ ,‬אני יודעת‪ .‬הוצאתי אותם וטענתי לפני שנכנסתי‪ ,‬אתה חושב שאני"‬ ‫‪.‬מטומטמת?" אמרה גל בתרעומת‬ ‫‪.‬הרמתי את הרובה מהבר ופרקתי את הכדורים‪ .‬שמונה מהם‬ ‫‪.‬גם את זה אתה לימדת אותה?" שאל איזי ביובש"‬ ‫"‪.‬לא‪ .‬ממש לא"‬ ‫ראיתי את זה בסרטים‪ ",‬אמרה גל‪" .‬חוץ מזה‪ ,‬אני יודעת שאתה חושב שאני מפגרת‪ ,‬כן?"‬ ‫"‪.‬אבל זה לא בדיוק ביולוגיה מולקולרית להכניס תחמושת לרובה ציד‬ ‫"‪.‬אני ואיזי הבטנו זה בזה‪" .‬אני מצטער‪ ".‬אמרתי לבסוף‪" .‬הייתי צריך לשתף אותך‬ ‫לא‪ ".‬היא הנידה בראשה לצדדים‪" .‬לא היית צריך‪ .‬אני מצטערת שהייתי ככה בימים"‬ ‫"‪...‬האחרונים‪ ,‬אבל‪ ...‬זה רק שחשבתי‬

‫"‪.‬אני יודע‪ .‬וגם צדקת‪ .‬אנדריאה צדקה במה שהיא כתבה בפתק ההוא"‬ ‫"‪...‬לא רק זה‪ ",‬היא אמרה במבט מושפל לעבר הבר‪" .‬מאז שהיא הגיעה‪ ,‬אתה היית"‬ ‫"?הייתי מה"‬ ‫היא התלבטה לכמה שניות‪ ,‬ואז הרימה את העיניים והביטה ישירות אליי‪" .‬עזוב‪ ,‬אני‬ ‫יודעת איך זה‪ ",‬היא אמרה וניסתה לחייך‪" .‬אתה צריך לעשות מה שאתה צריך לעשות‪,‬‬ ‫"?נכון‬ ‫תנעלו אחריי את הדלת‪ ".‬אמרתי בדרך החוצה‪" .‬תסגרו את החלונות‪ ,‬ואל תכניסו אף"‬ ‫אחד‪ .‬תשאירו את האורות דלוקים פה ותפעילו מוזיקה‪ ,‬ותשים משהו על הדלת שאומר‬ ‫"?שיש אירוע פרטי או משהו‪ ,‬אוקיי‪ ,‬איזי‬ ‫את נשארת עם התותח הזה ואני אקח את האם‪ "?16-‬שמעתי את איזי שואל את גל"‬ ‫"?לפני שיצאתי‪" .‬או שנתחלף‬ ‫‪.‬הדלת נטרקה מאחוריי‪ .‬נכנסתי למכונית של איזי והתחלתי לנסוע‬

‫לחבר את הנקודות‬

‫או שערבי הקראות שירה הם משהו הרבה יותר פופולרי ממה שתיארתי לעצמי‪ ,‬או שכל‬ ‫הנהגים האידיוטים בעיר הזאת סתם במקרה החליטו לנסוע לבית הקפה הזה הערב‪.‬‬ ‫הנסיעה שהייתה אמורה להימשך רבע שעה התארכה לארבעים דקות בגלל התנועה‪,‬‬ ‫והרגשתי את הדגדוג הזה שאמר שהקול של הפסיכולוג הצבאי עומד להופיע עוד פעם‬ ‫‪.‬ולדקלם לי להיות רגוע‬ ‫עשיתי מספיק קורסים של נהיגה מבצעית אורבנית כדי להתמודד עם זה‪ ,‬אבל הערב לא‬ ‫הייתי במצב טוב‪ ,‬והשטח המת בצד שמאל שלי נראה כאילו הוא מתאמץ להתרחב‪.‬‬ ‫גיליתי שכשאני נוהג‪ ,‬אני מטה את הראש שמאלה כדי לפצות על העין העיוורת‪,‬‬ ‫וכתוצאה של זה בלונדינית עם ג'יפ כמעט נכנסה בי מצד ימין‪ .‬כשסובבתי את הראש‬ ‫ימינה כדי לפצות בחזרה‪ ,‬הופיע נער עם אופנוע שטח שממילא אין לו מה לחפש על‬ ‫הכביש וכמעט התנדב לגהץ את עצמו על המכונית‪ .‬כשעצרתי ברמזור‪ ,‬הוא פילס לו דרך‬ ‫אל חלון המכונית‪ ,‬הרים את משקף הקסדה שלו וצרח משהו על השושלת שלי‪ .‬כשהוא‬ ‫לקח אוויר כדי להמשיך‪ ,‬הרמתי את יד שמאל עם הברן טן ונקשתי על החלון פעמיים‬ ‫בעדינות עם הקנה בלי לסובב אליו את הראש‪ .‬הוא קפא עם כל האוויר הזה בפנים‪ ,‬בהה‬ ‫‪.‬בי לעוד שנייה ואז נתן גז ונעלם‬ ‫‪.‬לא רעיון טוב‪ ,‬ברהמס‬ ‫‪.‬תשתוק כבר‪ .‬זה לא זמן לפסיכולוגים‪ ,‬אוקיי? תשתוק‬ ‫?למי קראת פסיכולוג‬ ‫זה באמת לא היה הפסיכולוג‪ .‬העפתי מבט בראי‪ ,‬כשאני חצי‪-‬מצפה לראות את צללית‬ ‫‪.‬הכתפיים הענקיות של יקי בן דוד במושב האחורי‪ .‬אבל שום דבר לא היה שם‬ ‫?מה שלומך‪ ,‬יקי? פשוט לא בא לך להישאר מת‪ ,‬הא‬ ‫ולך כנראה לא בא להישאר חי‪ .‬אתה שולף אקדח רק אם אתה מתכוון לירות בו‪ ,‬לא‬ ‫בתור עזר חזותי‪ ,‬בטח שלא בתוך פקק תנועה באמצע העיר‪ .‬במיוחד כשאתה מסתובב‬ ‫!עם כדור בקנה‪ .‬בלי שטויות יותר‬ ‫לפחות הצלחתי לצמצם את זה לקולות בלבד‪ .‬פעם הוא היה גם הזיה ויזואלית‪ .‬אבל מי‬

‫‪.‬יודע‪ ,‬הלילה רק התחיל‬ ‫‪.‬הגעתי לבית הקפה ועצרתי את המכונית‬ ‫לקח לי זמן לזהות את אנדריאה‪ .‬היא עמדה על המדרכה סמוך לכניסה בתוך קבוצה של‬ ‫אנשים‪ ,‬רובם צעירים שלבושים כאילו הם בדרך לקונצרט מחתרתי‪ .‬הערב היא הייתה‬ ‫בתחפושת של חובבת שירה צעירה‪ :‬שיער חום קלוע בשתי צמות ארוכות‪ ,‬משקפיים‬ ‫ענקיים עם מסגרת שחורה עבה‪ ,‬נעלי אולסטאר אחת אדומה ואחת כחולה ושמלה‬ ‫קצרה אדומה מעל ג'ינס ארוכים ורפויים‪ .‬גם הג'ינס וגם השמלה נראו כאילו כובסו מיליון‬ ‫פעם‪ .‬על כתף אחת היא החזיקה תיק גב מכוסה בכפתורים של להקות רוק‪ ,‬סטיקרים של‬ ‫שלום ואחווה‪ ,‬הצילו את הפינגווינים‪ .‬כנראה שעבר זמנם של הקארה השחור והמגפיים‬ ‫‪.‬האלגנטיים‬ ‫צפרתי פעם אחת והיא הבחינה בי ומייד התנתקה מהקבוצה ומיהרה לעבר המכונית‪.‬‬ ‫כמה מחברי הקבוצה‪ ,‬בעיקר הגברים שבה‪ ,‬התבוננו אחריה‪ .‬היא זינקה למושב האחורי‬ ‫"!ופקדה‪" :‬סע‬ ‫התחלתי לנסוע‪ .‬אנדריאה נשכבה במושב האחורי‪ ,‬משכה את השמלה מעל ראשה‬ ‫ונשארה בגופייה שחורה‪ .‬היא הורידה את המשקפיים וגלגלה אותם יחד עם השמלה‪ ,‬ואז‬ ‫העיפה מהתיק שלה את כל הכפתורים והסטיקרים וזרקה אותם פנימה‪ ,‬יחד עם נעלי‬ ‫האולסטאר הלא‪-‬תואמות שלה‪ .‬מהתיק היא הוציאה נעלי הרים ונשכבה שוב כדי לנעול‬ ‫ולשרוך אותן‪ .‬שמתי לב לאקדח בנרתיק מיוחד על הקרסול שלה‪ ,‬נראה כמו ברטה‪-‬סאב‪.‬‬ ‫היא המשיכה‪ .‬הורידה את הצמידים הצבעוניים מפרקי הידיים שלה‪ ,‬שמה במקומם שעון‬ ‫צלילה מתוחכם‪ ,‬וכיסתה אותו בצמיד‪-‬זיעה שחור‪ .‬ואז הסתכלתי על הכביש וכשהבטתי‬ ‫‪.‬שוב בראי – הצמות החומות נעלמו והיא פיזרה את השיער שלה‬ ‫‪.‬זה היה השיער הבלונדיני‪ ,‬התלתלים מהזיכרון שלי‬ ‫לקחתי פנייה ימינה לרחוב חשוך וריק‪" .‬תעצור פה ליד הפחים‪ ".‬היא הורתה‪ ,‬וכשעצרתי‬ ‫היא זינקה החוצה‪ ,‬בחרה אחרי השתהות קצרצרה את אחד מפחי הזבל הירוקים וזרקה‬ ‫את התחפושת פנימה‪ .‬לאחר מכן היא דחפה יד פנימה וערבבה את הזבל קצת לפני‬ ‫‪.‬שסגרה את המכסה‬ ‫‪.‬השארתי את המנוע דולק ויצאתי אחריה‬ ‫היא הוציאה מהתיק שלה כובע בייסבול שחור וחבשה אותו‪ ,‬אוספת את התלתלים‬ ‫"‪.‬פנימה‪ .‬כשסיימה היא פנתה לכיווני‪" :‬קדימה‪ ,‬בוא ניסע‬ ‫נעמדתי בינה לבין הרכב‪ .‬היא הביטה בי ואמרה‪" :‬מה אתה עושה? בוא ניסע מכאן‪ .‬אין‬ ‫"‪.‬זמן לבזבז יותר‬

‫‪.‬לא‪ ".‬אמרתי"‬ ‫"?מה"‬ ‫נשמתי שתי נשימות עמוקות‪ .‬חוץ מלהזיז קצת את הדבר שהיה תקוע לי בחזה‪ ,‬לא נראה‬ ‫‪.‬שהן הועילו‬ ‫‪.‬לא‪ .‬עכשיו זה זמן התשובות‪ ".‬אמרתי"‬ ‫"!לא עכשיו"‬ ‫‪.‬הילד‪ ".‬אמרתי"‬ ‫"‪...‬איזה ילד? מה אתה מבלבל לי עכשיו"‬ ‫זאת הייתה סטירה מהירה מאוד‪ ,‬ולא היה בה ממש כוח אלא הרבה הפתעה; לא יעזור‬ ‫כלום‪ ,‬זאת הדרך היחידה להעביר מישהו מהלך המחשבה האגואיסטי שלו להלך‬ ‫‪.‬המחשבה של מצב חירום שקצת גדול יותר ממנו‬ ‫"‪.‬וזה בשביל שנתת לי לחשוב שהוא הילד שלך‪ ,‬חתיכת כלבה מניפולטיבית"‬ ‫אנדריאה בהתה בי והרגשתי כמו חרא‪ ,‬במיוחד כשידעתי שאם זה היה מישהו אחר ולא‬ ‫‪.‬אני אז אנדריאה הייתה על המשמר ואין סיכוי שהוא היה מצליח לגעת בה‬ ‫היא עמדה שם בשקט כמה שניות ונראתה עצובה יותר מאשר כל דבר אחר‪ .‬לבסוף היא‬ ‫"‪.‬אמרה‪" :‬אף פעם לא אמרתי כזה דבר‬ ‫לא‪ ,‬לא אמרת‪ .‬את חכמה מדי בשביל זה‪ .‬רק משכת אותי באף למסקנה הזאת‪ .‬ידעת"‬ ‫"‪.‬בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ אצלי‬ ‫"‪.‬אתה חושב? עושה רושם שיש לך כפתור רחמים עצמיים שלא ידעתי על קיומו"‬ ‫"‪.‬אמרתי לך שהדברים השתנו"‬ ‫"?טוב‪ ".‬היא אמרה‪" .‬אני מצטערת שעירבתי אותך בזה‪ ,‬באמת‪ .‬איזו ברירה הייתה לי"‬ ‫זה לא זה‪ .‬את הזזת אותי ממקום למקום כמו איזה כלי שחמט‪ .‬כבר שלושה ימים אני רץ"‬ ‫"‪...‬אחרי הילד הזה כי חשבתי שהוא הבן שלך‬ ‫מה?" היא נראתה מופתעת באמת אף על פי שחשבתי שאין קווים אדומים לניסיונות"‬ ‫‪.‬ההונאה שלה‬

‫ולא יודע מה לחשוב על כל זה בכלל‪ ,‬ורק חושב מה אני אגיד לאיזי‪ .‬מי נתן לך זכות‪"...‬‬ ‫"?לשחק עם אנשים ככה‬ ‫אלוהים‪ ,‬איך שאתה מציג את הדברים‪ ".‬היא אמרה‪" .‬אתה באמת חושב שתכננתי"‬ ‫"!שהכול יקרה כמו שקרה? יש רוצח שכיר שמחפש אותי‬ ‫"‪.‬באמת? יש לי שלושה כאלה נעולים במחסן שלי כרגע‪ .‬נסי שוב"‬ ‫אני לא יודעת אם אתה מבין את זה‪ ,‬אבל אני מנסה למנוע פה אסון בקנה מידה לאומי!"‬ ‫וכל מי שמעורב בזה רק רוצה לקבור אותי‪ ,‬גם הטובים וגם הרעים‪ ,‬אז תסלח לי באמת‬ ‫אם השארתי לך כמה נקודות לחבר לבד‪ .‬ועכשיו אנחנו יכולים‪ ,‬בבקשה‪ ,‬לצאת לדרך? או‬ ‫"?שאולי אתה רוצה להכות אותי עוד פעם‬ ‫עמדנו שם בשקט למשך כמה שניות‪ .‬ידעתי שהמשפט האחרון שלה עומד ללוות אותי‬ ‫‪.‬עוד הרבה זמן‬ ‫‪.‬תנהגי את‪ ".‬אמרתי לה ונכנסנו בחזרה לרכב"‬ ‫‪.‬הכול בסדר איתך?" היא שאלה כשהתחלנו לנסוע"‬ ‫"‪.‬כן‪ .‬אני לא צריך לנהוג‪ ,‬במיוחד בלילה‪ .‬אני שישים אחוז עיוור בעין שמאל"‬ ‫‪.‬היא הביטה בי כמה שניות‪ ,‬ואז הישירה עיניה אל הכביש‬ ‫"‪.‬מצטער‪ ".‬מלמלתי‪ ,‬והיא אמרה‪" :‬שכח מזה‪ .‬הגיע לי‪ ,‬וכנראה הייתי צריכה את זה"‬ ‫אני עדיין חושב על הסטירה הזאת‪ .‬היא מוצמדת אצלי לזיכרון של אנדריאה‪ .‬כמו כל דבר‬ ‫‪.‬שקשור לאותו זיכרון קיצי – כמו כל זיכרון בכלל – אני לא יודע איך לשחרר את זה‬

‫* * *‬

‫הכרחתי את עצמי לשבת בשקט ולא להגיד דבר‪ ,‬כדי לחשוב‪ .‬נסענו לכיוון צפון‪,‬‬ ‫כשאנדריאה לוקחת כבישים צדדיים ומקפידה לא לעבור יותר מדי את המהירות‬ ‫‪.‬המותרת‬ ‫כשהרחקנו צפונה והכבישים היו ריקים‪ ,‬היא התחילה לתת גז‪ .‬נסענו בין שדות פתוחים‬ ‫‪.‬וגבעות מיוערות‬

‫‪.‬לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי אותה"‬ ‫"?למנחת האזרחי על שם ג'ורג' ברלינג‪ ".‬היא אמרה‪" .‬יודע איפה זה"‬ ‫"‪.‬לא"‬ ‫בצפון‪ .‬המקום שימש לתעופה אזרחית עד שלפני מספר שנים הוא נעשה לא פעיל‪",‬‬ ‫"‪.‬והיום הוא נטוש‪ .‬ג'וש והאיש של האמריקאים נפגשים שם בשביל לסיים את הכול‬ ‫"?כמה זמן יש לנו"‬ ‫"‪.‬שעתיים‪ ,‬או שעתיים וחצי‪ .‬אני מקווה שנגיע בזמן"‬ ‫‪.‬יופי‪ ,‬זה נותן לנו זמן לכמה תשובות‪ .‬מה זה 'קשת יהונתן'?" שאלתי אותה"‬ ‫מערכת הנחיה לטילים ממסוקים‪ ".‬היא ענתה‪" .‬זה בפיתוח‪ .‬עוד יש כמה שנים עד שזה"‬ ‫יהיה מבצעי‪ .‬אני לא יודעת את כל הפרטים הטכניים אבל זה משהו גדול‪ .‬כשזה הופיע‬ ‫לראשונה על שולחן התכנונים‪ ,‬הציגו את זה בתור הדור הבא של טילים מונחים‪ .‬אבל‬ ‫כשהתקדמו עם הפיתוח קלטו שזה יותר מזה‪ .‬זה עומד לחולל מהפכה בכל התחום של‬ ‫"‪.‬חימוש מונחה‬ ‫"?ועדיין נתנו לטיפוס שנוי במחלוקת כמו ג'וש לנהל את זה"‬ ‫לא‪ .‬הוא אף פעם לא ניהל את זה‪ .‬בכלל לא ברור איך הוא השיג גישה לזה‪ .‬אבל מה"‬ ‫"‪.‬שברור הוא שבאיזשהו שלב הוא שם על זה את הידיים שלו‬ ‫"‪.‬ואז הוא החליט למכור את זה לאמריקאים"‬ ‫כן‪ .‬זה קרה אחרי שכבר נהיה ברור שאין לו עתיד בחיל האוויר‪ .‬הוא הביא את עורכת דין"‬ ‫אתי עמיר‪ ,‬שקפצה על המציאה‪ .‬היא יצרה קשר עם קונה‪ ,‬אמריקאי‪ ,‬וניהלה משא ומתן‬ ‫"‪.‬בשביל ג'וש‪ ,‬שהיה אמור להישאר לגמרי מאחורי הקלעים‬ ‫‪.‬ואז הכול השתבש?" שאלתי"‬ ‫בשביל ג'וש ואתי‪ ,‬כן‪ .‬אחרי ההתלהבות הראשונית‪ ,‬האמריקאים עברו על כמה פירורי"‬ ‫חומר שהם קיבלו מג'וש והחליטו שזה לא פרקטי מבחינתם‪ .‬יותר מדי זמן‪ ,‬יותר מדי‬ ‫תקציב‪ ,‬יותר מדי סכנה למשבר דיפלומטי‪ ...‬ואז זה התגלגל לשולחן של מישהו שהחליט‪,‬‬ ‫למה לא לעשות כמה דולרים מהצד ופשוט למכור את זה הלאה למישהו שאין לו את‬ ‫"?הבעיות האלה‬

‫"?מי למשל"‬ ‫"?איראן‪ ,‬צפון קוריאה‪ ,‬סין‪ ,‬יצורי המאדים‪ ,‬אולי כולם יחד‪ .‬זה באמת משנה"‬ ‫הייתי רוצה לדעת עם מי אני מתעסק כאן‪ ",‬אמרתי‪" .‬אם המילים האחרונות שאני אמור"‬ ‫"?לשמוע יהיו ברוסית או בסינית‪ .‬לא משנה‪ ,‬תמשיכי‪ .‬איך העניין הגיע אלייך‬ ‫מי שהכניס אותי לעניין היה מהנדס תעופתי אזרחי אחד שעבד שם‪ ,‬יהודי אמריקאי‪".‬‬ ‫"‪.‬הוא עלה על העניין במקרה‪ ,‬והיה ציוני מכדי לתת לזה לעבור לידו‬ ‫"?היה"‬ ‫כן‪ "...‬היא נשכה את שפתיה‪" .‬זה מה שקרה לפני שנחתּי בארץ‪ .‬לקח לי יותר מדי זמן‪",‬‬ ‫ובינתיים הוא‪ ...‬הוא היה בן אדם טוב מדי‪ .‬שכח שהוא מהנדס ולא מרגל והתחיל לקחת‬ ‫על עצמו יותר מדי סיכונים‪ ,‬והם עלו עליו‪ ".‬היא לפתה את ההגה בתסכול‪" .‬הייתי צריכה‬ ‫"‪.‬להגן עליו‬ ‫אל תתחילי עם זה עכשיו‪ .‬את יודעת איך זה הולך מכאן‪ .‬אנחנו לא מאשימים את עצמנו"‬ ‫"‪.‬כשזה קורה‪ ,‬אף על פי שאנחנו באמת אשמים‬ ‫"‪.‬היא שלחה אליי מבט צדדי‪ ,‬ומלמלה באנגלית‪" :‬בן זונה קר‬ ‫"?המהנדס הזה‪ ".‬המשכתי‪" .‬איך הוא הגיע אליך? למה הוא לא פנה לאף‪-‬בי‪-‬איי"‬ ‫"‪.‬הוא כן פנה"‬ ‫"?מה"‬ ‫"‪.‬הם יודעים על זה‪ .‬והם לא יעשו כלום"‬ ‫"?על מה את מדברת? פספסתי פה משהו? האויבים שלנו הם לא גם האויבים שלהם"‬ ‫בטח‪ .‬אז יש פה נשק סודי שלישראלים יש‪ ,‬ועכשיו יהיה אותו גם לאויב‪ ,‬ועד עכשיו הם"‬ ‫לא ידעו עליו כלום‪ ,‬ומעכשיו הם כן‪ .‬וגם יש להם קצה חוט על קבלן ביטחוני אמריקאי‬ ‫שמטפח קשרים עם האויב‪ .‬למה להם לעצור את זה עכשיו אם הם יכולים לתת לזה‬ ‫להתגלגל עוד קצת ולרכוש שליטה על הטכנולוגיה שהאויב מיישם במסוקים שלו? זה‬ ‫"‪.‬חג‪-‬מולד‪-‬מוקדם בשבילם‪ ...‬או שזו לפחות המדיניות הרשמית‪ .‬וזה מביא אותנו להערב‬ ‫"‪.‬תמשיכי"‬ ‫יש לי מישהו במשרד ההגנה האמריקאי שלא כל כך מסכים עם המדיניות הזאת‪ .‬אולי"‬

‫ייסורי מצפון ואולי סתם פינג פונג פוליטי‪ .‬הוא העביר לי הודעה הערב‪ .‬ג'וש הצליח‬ ‫לשכנע את הצד השני להמשיך עם העניין‪ ,‬למרות ההחלטה שלהם להקפיא‪ .‬כנראה‬ ‫"‪.‬שהוא הוריד את המחיר‪ .‬הם נפגשים הערב‬ ‫"?במנחת שדיברת עליו"‬ ‫‪.‬כן‪ ".‬אמרה אנדריאה‪ ,‬מביטה ישירות אל הכביש ולא אליי"‬ ‫‪.‬פספסת‬ ‫המילה הזאת הדהדה בתוך הראש שלי באותו אופן לא טבעי‪ ,‬במנעד נמוך מדי‪,‬‬ ‫וכשהעיניים שלי קפצו לראי של המכונית ראיתי את מה שהיה חסר לי קודם‪ .‬רק צללית‪,‬‬ ‫לא יותר‪ ,‬של כתפיים ענקיות במושב האחורי וראש שמופנה אל החלון‪ ,‬סוקר בניחותא‬ ‫‪.‬את הנוף כמו טרמפיסט חסר דאגות‬ ‫?מה פספסתי‪ ,‬יקי‬ ‫‪.‬הוא רק משך בכתפיים האלה בתנועה מינימלית‬ ‫ברי?" שאלה אנדריאה‪ .‬היא הביטה בי ואז בראי‪ ,‬וכשלא ראתה שם כלום החזירה את‪"...‬‬ ‫‪.‬העיניים אל הכביש‬ ‫"‪.‬שנייה‪ ".‬אמרתי בשקט‪" .‬אני צריך לחשוב"‬ ‫תודיע לי כשתסיים‪ ".‬היא אמרה ביובש‪ ,‬ואני עצמתי את העיניים ונשמתי‪ ,‬והמשכתי"‬ ‫לנשום‪ ,‬סופר את השניות של כל שאיפה פנימה‪-‬החוצה והרווח בין לבין‪ .‬חזן – זימר –‬ ‫‪.‬בפאב – זה‪ ,‬חזן – זימר – בפאב – זה‪ ...‬חבל שלא היו לי עוד הגדרות תשבץ להתרכז בהן‬ ‫אחרי שתי דקות פקחתי את העיניים וגנבתי הצצה לכיוון הראי‪ :‬נראה שיקי נעלם‪ ,‬או‬ ‫‪.‬לפחות הצללית שלו‬ ‫לא‪ ,‬זה לא מסתדר‪ ".‬אמרתי בשקט‪" .‬למה שהקונים ייקחו את הסיכון ויגיעו לפה? מה"‬ ‫"?עם כל התוכנית של ג'וש לצאת מהארץ‬ ‫נמאס להם לחכות לו‪ ,‬כנראה‪ .‬ההליך המשפטי הזה התעכב יותר מדי‪ ,‬ואני ואתה זרקנו"‬ ‫"‪...‬להם יותר מדי מקלות לגלגלים‪ ,‬והוא הציע להוריד את המחיר‬ ‫עדיין לא מסתדר‪ ".‬אמרתי‪" .‬חשבת על זה שהמידע שקיבלת זו מלכודת שנועדה להביא"‬ ‫"?אותנו לשם‬

‫‪.‬היא לא אמרה כלום‬ ‫אוי‪ ,‬אל תגידי לי‪ ".‬אמרתי‪ ,‬ופתאום הרגשתי עייף מאוד‪" .‬ברור שזו מלכודת‪ ,‬בשביל זה"‬ ‫"?אני פה‪ ,‬נכון‬ ‫"‪...‬הידיים של אנדריאה התהדקו על ההגה‪" .‬לא‪ ,‬לא רק בשביל‬ ‫"‪.‬עזבי‪ .‬אני לא רוצה לשמוע יותר"‬ ‫"‪.‬אתה לא מבין"‬ ‫"‪.‬אני מבין מספיק"‬ ‫"‪...‬לא אתה לא! אתה לא יודע מה עומד בסיכון כאן! אם הם"‬ ‫אם הם מה? יגנבו מאיתנו איזו טכנולוגיה צבאית בפיתוח? אנדריאה‪ ,‬את מרסקת את"‬ ‫"‪.‬החיים של כל מי שקרוב אלייך וממציאה סיבות גלובליות כדי להצדיק את זה‬ ‫"‪.‬היא עצמה את העיניים בתסכול‪" .‬אתה לא מבין‪ .‬לא מבין‬ ‫תסתכלי על הכביש‪ ,‬בבקשה‪ ",‬אמרתי לה‪" .‬אנדריאה‪ ,‬במוקדם או במאוחר הם ידעו על"‬ ‫הטכנולוגיה הזאת‪ ,‬ואז הם ימציאו משהו יותר טוב‪ ,‬ואז אנחנו‪ ,‬ואז הם‪ ,‬וככה זה יימשך –‬ ‫קוראים לזה מרוץ חימוש וזה לא דבר חדש‪ .‬בינתיים ג'וש יישב על החוף בקוסטה ריקה‬ ‫"‪...‬עם מטרייה קטנה בקוקטייל שלו וחשבון בנק שמן בשווייץ‪ ,‬ואני ואת נריח שורשים‬ ‫אתה לא מבין! אתה חי במאה הקודמת‪ ,‬ברי‪ ,‬זה כבר לא עובד ככה!" אנדריאה התפרצה"‬ ‫בשטף מילים‪ ,‬כשמדי פעם מילה באנגלית נדחפת פנימה‪" :‬זה לא רק הסיכון הצבאי‬ ‫הביטחוני‪ ,‬זו לא רק המכה לכל תחום הפיתוח בצבא‪ ,‬וזה גם לא רק שזה ירסק את כל‬ ‫היצרנים האזרחיים שמעורבים בזה ויגרום לשוק להפסד כולל של מאות מיליונים – זה‬ ‫יותר מזה! טכנולוגיה מהסוג הזה כפופה לאמנות בין‪-‬לאומיות שיש לנו‪ ,‬עם מדינות‬ ‫האיחוד‪ ,‬הודו‪ ,‬צרפת‪ ,‬גרמניה‪ ,‬המזרח הרחוק‪ ...‬ואם כל הסיפור המטונף הזה ייצא החוצה‬ ‫– דרך הידיים של סגן‪-‬אלוף משלנו‪ ,‬לא פחות‪ ,‬ועם מעורבות של אמריקה – זה מסוג‬ ‫"?הדברים שממציאים בשבילם שם עם 'גייט' בסוף‪ ,‬איך אתה יכול לא להבין את זה‬ ‫תסתכלי על הכביש!" צעקתי‪ ,‬ואנדריאה דרכה על הבלמים וסובבה את ההגה בפראות"‬ ‫‪.‬כדי לקחת עיקול שצץ מולנו‪ .‬גילוח קרוב מדי‬ ‫‪.‬המשכנו לנסוע בשקט במשך כמה דקות‬ ‫"‪.‬אוקיי‪ .‬שאלה אחרונה‪ ".‬אמרתי‪" .‬שהיא‪ ,‬דרך אגב‪ ,‬גם הייתה השאלה הראשונה‪ .‬הילד"‬

‫היא לא ענתה‪ .‬שמתי לב שהיא מתבוננת מחוץ לחלון‪ ,‬אל הגבעה הסבוכה שהתנשאה‬ ‫"‪...‬לשמאלנו‪" .‬ברי‬ ‫"!הילד"‬ ‫‪.‬ברהמס‪ .‬נשמע הקול‪-‬לא‪-‬קול מהמושב האחורי‬ ‫ואז שמעתי את הצמיג מתפוצץ‪ .‬באותו רגע היה נדמה לי שראיתי את רשף הירייה‪,‬‬ ‫‪.‬למעלה בין השיחים במעלה הגבעה – תמיד נדמה לך אחר כך שראית אותו קודם‬

‫קלשון‬

‫"!תורידי את הראש"‬ ‫אנדריאה צללה למטה במושב שלה עוד לפני שצעקתי את זה‪ ,‬ואני יחד איתה‪ .‬כמעט‬ ‫‪.‬באותה שנייה פגעה הירייה השנייה‪ ,‬פוערת חור נקי בחלון אך לא מנפצת אותו‬ ‫הרכב זיגזג בפראות על הכביש ואנדריאה ניסתה להשתלט על ההגה‪ ,‬ופימפמה את‬ ‫הבלמים פעם – פעמיים – שלוש‪ ,‬לפני שדרכה על דוושת הבלם בכל הכוח‪ .‬זה עזר‪ ,‬אבל‬ ‫המכונית של איזי לא הייתה מתוכננת לתמרוני התחמקות כאלה ולפני שנעצרה לחלוטין‪,‬‬ ‫היא התהפכה על הצד‪ ,‬נגררה על הכביש עוד קצת עד שנעצרה בעיקול של הכביש‪ ,‬ושם‬ ‫‪.‬התהפכה באיטיות עם הגלגלים למעלה כמו חיה גדולה ועצלנית‬ ‫להיחלץ מרכב הפוך זה קשה יותר ממה שזה נראה‪ ,‬גם כשלא יורים עליך‪ .‬אנדריאה‬ ‫גנחה‪ ,‬הרימה יד – או בעצם הורידה‪ ,‬כי היינו הפוכים‪ ,‬ושפשפה חבורה גדולה שחגורת‬ ‫‪.‬הבטיחות השאירה על הצוואר שלה‪ .‬ואז הביטה בי‬ ‫‪.‬אתה בסדר?" היא לחשה"‬ ‫"?כן‪ .‬את יכולה להגיע לדלת"‬ ‫היא הסתבכה בניסיון להתיר את חגורת הבטיחות‪ .‬נחלצתי מהמושב‪ ,‬ניסיתי לפתוח את‬ ‫הדלת מהצד שלי שהייתה תקועה‪ .‬הנחתי את הרגל שלי על שמשת החלון ודחפתי בכוח‪,‬‬ ‫‪.‬והחלון נעקר ממקומו‪ .‬זחלתי החוצה‪ ,‬מושך אחריי את אנדריאה‬ ‫אל תקומי! תישארי למטה!" היא רצתה לרוץ הרחק מהרכב אבל עצרתי אותה ומשכתי"‬ ‫‪.‬אותה לשולי הכביש שם השתופפנו על החצץ‬ ‫פניתי לכיוון המכונית ההפוכה‪ .‬שני גלגלים עוד הסתובבו באיטיות באוויר‪ .‬שלולית לא‬ ‫גדולה של דלק הלכה ונקוותה על הכביש‪ .‬לא הרבה‪ ,‬אבל המשטח השמנוני החזיר את‬ ‫‪.‬אור הירח‬ ‫‪.‬המכונית מסתירה אותנו‪ .‬תתכונני לרוץ‪ ".‬אמרתי לה"‬ ‫"?לאן"‬

‫"‪.‬רואה את השיחים מעבר לכביש? תזכרי טוב טוב איפה הם‪ ,‬ואל תעזבי את היד שלי"‬ ‫"‪...‬למה"‬ ‫הירייה הבאה נורתה מהגבעה‪ ,‬ניתזה מהכביש ולא הצליחה להצית את השלולית‪ .‬אבל‬ ‫‪.‬הירייה שאחריה כן‬ ‫זה לקח בדיוק שבריר שנייה עד שהאש התלקחה‪ .‬הכרחתי את עצמי לעמוד במקום עוד‬ ‫שבריר שנייה עד ששארית הדלק שבמכונית תתפוס‪ .‬ואז זינקתי ומשכתי את אנדריאה‬ ‫‪.‬אחריי לכיוון השיחים‪ ,‬בדיוק כשהפיצוץ התרחש‬ ‫המכונית הייתה על בערך חצי מכל‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אני חושד שאיזי השאיר בתא המטען כמה‬ ‫פחיות של טרפנטין שנשארו מהסיוד – הוא עד היום טוען שלא‪ ,‬אבל איך שלא יהיה‪,‬‬ ‫הפיצוץ היה קצר‪ ,‬רועם‪ ,‬זכוכיות מתנפצות ומתכת שואגת בליווי הבזק גדול ומסנוור‬ ‫‪.‬ואחריו – ענן גדול של עשן שחור שהסתיר את הכביש מהגבעה‬ ‫אנדריאה ואני רצנו‪ ,‬חוצים תחת מחסה העשן את המטרים שהפרידו בינינו לבין הסבך‪,‬‬ ‫‪.‬וצללנו לחלקת השיחים הסבוכה למרגלות הגבעה‬ ‫רעם הפיצוץ שכך והעשן התפזר לאט לאט‪ .‬שברי זכוכית וחתיכות מתכת כיסו את‬ ‫הכביש‪ .‬הבערה המהירה כילתה את החמצן כנראה‪ ,‬והמכונית לא עלתה באש אלא‬ ‫‪.‬רבצה באותו מקום‪ ,‬מפוחמת ושקטה מאוד‬ ‫אני לא זה שהולך להסביר את זה לאיזי‪ ",‬לחשתי‪ ,‬ואנדריאה הורידה לי חבטה נזעמת על"‬ ‫‪.‬היד‬

‫* * *‬

‫לא היה לי מושג איפה אנחנו בדיוק‪ ,‬אבל עזרה לא עמדה להגיע‪ .‬הכביש המוזנח והצדדי‬ ‫התעקל בין הגבעות‪ ,‬וכדי לברוח משם ברגל היו שתי אפשרויות – או לרוץ הלאה על‬ ‫הכביש‪ ,‬או לחצות את השדה הפתוח שמעבר לו‪ .‬בשני המקרים זה היה מטווח ברווזים‪,‬‬ ‫‪.‬כך שבעצם לא היו אפשרויות‬ ‫הוא חיכה לנו כאן‪ .‬אולי הוא הגיע איכשהו למסקנה שנהיה חייבים לעבור בנקודה הזאת‬ ‫בדרך למנחת ג'ורג' ברלינג – לא היו לי כלים להעריך את האפשרות הזאת בלי מפה וקצת‬ ‫זמן לעשות ניתוח צירים בקנה מידה גדול‪ .‬אולי הוא עקב אחרי אנדריאה‪ ,‬נסע אחרינו‬

‫מהעיר‪ ,‬עקף אותנו בנקודה מסוימת והרים את המארב הזה במהירות הבזק‪ .‬כך או כך‪,‬‬ ‫הוא הכניס אותנו ליופי של מארב‪ .‬ומי שיש לו הידע והיכולת לתחבל כזה מארב וכמו שזה‬ ‫‪.‬נראה גם רובה צלפים‪ ,‬זה לא מישהו שאני רוצה לשבת מתחת לגבעה שלו ולחכות לו‬ ‫?אנדריאה ביטאה ללא קול‪ :‬איפה הוא‬ ‫סקרתי את השטח‪ .‬כשאיתרתי את הנקודה‪ ,‬סימנתי לאנדריאה בתנועה מינימלית כדי לא‬ ‫‪.‬להזיז את השיחים‬ ‫בשני‪-‬שליש גובה של הגבעה‪ ,‬מעלינו‪ ,‬הייתה שורה של בולדרים‪ ,‬גושי סלע גדולים‪ .‬משם‬ ‫אפשר היה לשלוט על קטע הכביש שכלל את העיקול שבו רבצה המכונית‪ .‬שם הוא‬ ‫יתמקם‪ .‬קו הראייה לא היה מושלם בגלל שורה של ברושים על המדרון שחסמו אותו‪ ,‬מה‬ ‫‪.‬שאיפשר לי שטח מת צר מאוד לפעול ממנו אבל זה יותר טוב מכלום‬ ‫האצבעות של אנדריאה התהדקו על הזרוע שלי‪ .‬לא הגבתי‪ .‬הריכוז שלי היה חזק מדי‪.‬‬ ‫הכול היה חד‪ ,‬מודגש‪ ,‬אמיתי יותר מהרגיל‪ ,‬ולא נתתי לעצמי לעצור לחשוב על זה‬ ‫‪.‬שהחלק העיוור בצד שמאל שלי מצטמצם עכשיו‪ ,‬בדיוק כמו שקודם הוא ניסה להתרחב‬ ‫סקרתי את השטח ושמתי לב לעוד משהו‪ .‬מעמדת הבולדרים לא היה שום קו ירי או‬ ‫תצפית לקטע הכביש שבו היינו כשנורתה הירייה הראשונה‪ .‬מכאן שהצלף לא היה‬ ‫ממוקם בה מלכתחילה‪ .‬הוא התמקם קודם בצד הדרומי‪ ,‬שממנו הייתה לו תצפית על‬ ‫קטע כביש ארוך וישר ויפה‪ ,‬וחיכה לנו שם‪ .‬כשהופענו‪ ,‬הוא ירה ופוצץ את הצמיג‪ .‬תפסנו‬ ‫אותו בהפתעה כשלא איבדנו שליטה על הרכב והמשכנו הלאה עד שעברנו את העיקול‪,‬‬ ‫‪.‬ואז הוא שיפר לעמדה הזאת‬ ‫זו הסיבה שהוא לא ירה עלינו כשהסתבכנו עם הדלת בתוך המכונית‪ .‬הוא היה בתנועה‪.‬‬ ‫?הוא זז מהעמדה הראשונה לשנייה‪ ,‬ומכאן ירה את שתי היריות השניות‬ ‫לא‪ ,‬הן היו חפוזות מדי‪ .‬יכול להיות שהוא עצר בדרך‪ ,‬ברגע שהמכונית נכנסה שוב לטווח‬ ‫הראייה שלו‪ ,‬וירה שוב‪ .‬הפיצוץ לא בהכרח היה חלק מהתכנון שלו‪ ,‬הוא בעיקר רצה‬ ‫‪.‬לרתק אותנו למקום עד שיוכל להתמקם‬ ‫מסקנה ראשונה הייתה שהוא לא ראה אותנו נחלצים מהרכב‪ .‬הוא לא ראה אותנו רצים‬ ‫לשיחים – הוא היה בתנועה‪ ,‬וגם אם הוא כבר התמקם במהירות הבזק‪ ,‬הוא לא יכול היה‬ ‫‪.‬לראות אותנו עם הפיצוץ‪ ,‬העשן והעצים שמסתירים לו‪ .‬הוא לא יודע איפה אנחנו‬ ‫מסקנה שנייה הייתה שזה רק אדם אחד‪ .‬אילו היה פה צוות‪ ,‬הם היו מתמקמים בהתאם‪,‬‬ ‫‪.‬אחד בצד הדרומי והשני בעמדת הבולדרים‬ ‫והמסקנה השלישית הייתה שהאדם האחד הזה‪ ,‬שפועל בלי גיבוי ובחופזה‪ ,‬נמצא בלחץ‬

‫‪.‬של זמן‪ .‬השעון מתקתק בשבילנו‪ ,‬אבל כנראה גם בשבילו‬ ‫הצעד ההגיוני הבא בשביל צלף שיש לו שליטה בכל האלמנטים במרחב הוא לחכות‬ ‫בסבלנות עד שיימאס לנו וניאלץ להמר על ריצה לאורך הכביש או לתוך השדה הפתוח –‬ ‫לתוך מטווח הברווזים‪ .‬אלא שהוא לא יודע אם אנחנו חיים או מפוחמים בתוך המכונית‪,‬‬ ‫הוא לא יודע איפה אנחנו‪ ,‬ומכיוון שהוא קצר בזמן‪ ,‬הוא יזוז בדקות הקרובות כדי למצוא‬ ‫‪.‬אותנו ולוודא‬ ‫הנחתי את היד שלי על היד של אנדריאה והורדתי אותה מהזרוע שלי‪ .‬היא הביטה אליי‬ ‫‪.‬והגיתי אליה בלי קול‪ :‬תישארי כאן‪ .‬בלי לזוז‬ ‫‪.‬היא הנהנה‬ ‫עזבתי את השיח בלי להשמיע רחש‪ ,‬אל תוך השטח המת של שורת הברושים‪ ,‬וממנה‬ ‫‪.‬התחלתי להתקדם לאט לאט במעלה המדרון‬

‫* * *‬

‫זה לקח לי קצת פחות מעשרים דקות – לפי הרגש‪ ,‬כי את השעון הורדתי וטמנתי בכיס‬ ‫‪.‬לפני שיצאתי‪ ,‬ששום השתקפות לא תסגיר אותי‬ ‫כששלחו אותי בזמנו לארצות הברית להשתלמות אצל מי שנחשב לגשש הטוב ביותר‬ ‫בעולם‪ ,‬הוא אמר משהו שתמיד צף ועלה לי בכל פעם שראיתי יותר משני עצים זה ליד‬ ‫זה‪ :‬האומנות האמיתית היא לא ההסוואה‪ ,‬לא ההליכה החרישית‪ ,‬לא ההאזנה‪ ,‬לא איתור‬ ‫‪.‬העקבות‪ .‬האומנות האמיתית היא ההיהפכות‪ .‬אתה חייב להפוך ליער‬ ‫הוא אמר את זה בארבע מילים בערך‪ ,‬וזה היה יותר ממה שהוא נהג לומר בשבוע ממוצע‪.‬‬ ‫אני בעיקר זוכר שהטיפוס הזה‪ ,‬שהאגדה אמרה עליו שהוא למד מהאינדיאנים כשהיה‬ ‫ילד‪ ,‬היה מסתובב יחף‪ ,‬בגופייה‪ ,‬בקור של ארבע מעלות ונראה מספיק חסר גיל כדי‬ ‫שאנשים יקנו את הסיפור על האינדיאנים‪ .‬הוא באמת היה כוח טבע‪ ,‬אבל הקורס שלו לא‬ ‫נועד לאנשים עם פוסט‪-‬טראומה‪ .‬להפוך להיות היער זה מספיק קשה גם למי שסגור על‬ ‫‪.‬מה הוא היה לפני כן‬ ‫התקדמתי לאט‪ .‬הקפדתי לא להיחשף יותר מדי ובמקביל לא לאבד קשר עין עם מה‬ ‫שחייב להיות הנתיב שלו‪ .‬השארתי את כל היוזמות פתוחות כי היו יותר מדי נקודות‬ ‫בתוכנית שנותרו בסימן שאלה‪ .‬אולי בכל זאת הם שניים או יותר; אולי הוא לא נמצא‬

‫במחסה הבולדרים אלא בעמדה אחרת שפספסתי; אולי הוא כן בחר לשבת שם ולהמתין‬ ‫מאחורי הכוונת הטלסקופית שלו‪ .‬לכל אחת מהאפשרויות הייתה סבירות משלה וכל‬ ‫אחת מהן הייתה סיכון שהייתי חייב לקחת‪ ,‬ולזכור שהתוכנית שלי היא האופציה הכי‬ ‫‪.‬טובה‬ ‫המשכתי להתקדם‪ .‬כשנגלה לעיניי צביר צפוף של שיחים גבוהים‪ ,‬ידעתי שפה אני חייב‬ ‫‪.‬להמתין‪ .‬הוא יהיה חייב לעבור פה‪ ,‬וזו הנקודה שבה הוא יהיה הכי פגיע‬ ‫עברו בערך עשר דקות‪ ,‬ואז שמעתי רחש וצללתי למטה‪ .‬לא השמעתי יותר רעש מערמת‬ ‫‪.‬עלים שמתפרעת קצת ברוח‬ ‫‪.‬הוא היה טוב‪ ,‬אבל בכל זאת ראיתי אותו מגיע‬ ‫הוא בחר את הנתיב כמו שהערכתי‪ :‬הקיף את פסגת הגבעה והתקדם במדרון הצפוני‬ ‫שלה‪ ,‬לאט ככל שהרשה לעצמו אבל עדיין מהר מדי‪ ,‬בגלל לחץ הזמן‪ .‬הכוונת‬ ‫הטלסקופית שעל הנשק שלו אפשרה לו לעצור מדי פעם ולתצפת על הכביש‪ ,‬ובכל כמה‬ ‫‪.‬צעדים להסתובב בחזרה לעבר הנקודה שבה רבצה המכונית השרופה ולחכות לזיהוי‬ ‫הוא התקדם עוד קצת‪ ,‬בהליכה איטית ושפופה‪ ,‬ויכולתי לראות אותו קצת טוב יותר‪ .‬הוא‬ ‫לבש בגדי הסוואה ירוקים כהים שנראו חמים מדי למזג האוויר כאן‪ .‬אמריקאי‪ ,‬לפי‬ ‫הבגדים‪ .‬איש צבא לשעבר לפי תספורת המארינס שלו‪ .‬החבר'ה האלה חושבים שכל עוד‬ ‫אתה מכסח את השיער בצדדים ומושך אותו לכיוון השמיים‪ ,‬אתה שווה משהו בתור‬ ‫‪.‬לוחם‪ .‬השיער הספציפי הזה היה אפור כמו פלדה‬ ‫בידיים שלו היה רובה הצלפים‪ ,‬מושחר היטב ועטוף ביריעת הסוואה מהודקת‪ .‬מקצועי‪.‬‬ ‫‪.‬רק את זה עוד לא כיוונו לי לפרצוף בימים האחרונים‪ .‬איזה יופי‬ ‫הוא עצר קצת לפני חלקת השיחים שהחביאה אותי‪ ,‬ולא זז‪ .‬כדי להקיף אותה‪ ,‬היה עליו‬ ‫לעשות סיבוב גדול מדי ולתוך שטח חשוף יחסית ונצפה מהכביש; אם יחליט להיכנס אל‬ ‫בין העצים‪ ,‬הוא עשוי להיקלע לסבך של ענפים ועלים שבו לא יוכל להשתמש ברובה‬ ‫הצלפים שלו בצורה יעילה‪ .‬ההיגיון משך לכיוון האופציה השנייה‪ ,‬וזה אכן מה שהוא‬ ‫‪.‬עשה‬ ‫בתנועות חרישיות הוא תלה את רובה הצלפים על הגב שלו והידק את הרצועה‪ ,‬ואז שלף‬ ‫מהחגורה שלו סכין מטיפוס טאנטו‪ ,‬בערך בגודל של סוליית הנעל שלי‪ .‬הוא החזיק את‬ ‫‪.‬הסכין צמוד למותן כשהשתופף בתוך הצמחייה‬ ‫‪.‬הוא המשיך להתקדם ועבר פחות משני מטרים מהעמדה שלי‬ ‫ידעתי שזה גמור‪ .‬אם הוא לא קלט אותי עד עכשיו‪ ,‬הוא גם לא יקלוט אותי עד שיהיה‬

‫מאוחר מדי – אלא אם כן הריאות שלי יתפוצצו‪ .‬נשמתי נשימות ארוכות ואיטיות לפי‬ ‫תזמון מדויק‪ ,‬באופן שהרגיע את זרימת הדם לאוזניים ואפשר לי שמיעה חדה‪ ,‬כמעט‬ ‫לא‪-‬טבעית‪ .‬טכניקת נשימה שפותחה על ידי לוחמי הנינג'ה של יפן הפיאודלית‪ ,‬או לפחות‬ ‫זה מה שלימדו אותי‪ ,‬והיה קשה מאוד ללמוד אותה אבל לא בלתי אפשרי‪ .‬אלא שזה‬ ‫בהחלט יכול לגרום להתקף לב אצל אנשים זקנים או חולים‪ ,‬וזה התחיל להעיק עליי‪.‬‬ ‫נשבעתי שאם אני יוצא חי מהסיפור הזה אני אשקול שוב איזו התייחסות נוספת לחשוב‬ ‫‪.‬על האפשרות לקבל כאופציה את הרעיון של להפסיק לעשן‬ ‫‪.‬הוא המשיך הלאה‪ .‬הוא עבר אותי‪ .‬ראיתי את הגב שלו‬ ‫‪.‬ואז עשיתי את הטעות‬ ‫מה שתכננתי לעשות‪ ,‬מה שהייתי צריך לעשות‪ ,‬מה שהייתי חייב לעשות – היה לשלוח‬ ‫כדור אחד מהיר ונקי‪ ,‬בלי שום היסוסים‪ .‬אבל זה לא מה שעשיתי‪ .‬יישרתי את היד עם‬ ‫‪.‬האקדח‪ ,‬השנייה הגיעה וחלפה – וזה לא קרה‬ ‫משהו עצר אותי‪ .‬אולי זה היה פיתוי שלא יכולתי לגרש הצידה – לתפוס אותו חי‪ ,‬לסמוך‬ ‫על זה שמקצוען יידע מתי להגיד די‪ ,‬לקבל ממנו את כל הפרטים שצריך‪ ,‬לשמוע ממנו מי‬ ‫ומה עומד מולנו‪ ,‬אולי פשוט להחזיר אותו לתחנת המשטרה הקרובה ולספר להם כל מה‬ ‫‪.‬שצריך ולסיים עם כל הסיפור הזה כאן ועכשיו‬ ‫‪.‬אולי סתם הייתה לי רתיעה מהגב ומהעורף שלו‪ ,‬המופנים אליי‬ ‫ואולי זה משהו אחר‪ ,‬שהפוסט‪-‬טראומה מטפחת במקום כל כך עמוק‪ ,‬כל כך מבוצר‪,‬‬ ‫‪.‬שאף פעם לא אצליח להגיע אליו‬ ‫מה שכן הצלחתי להגיע אליו היה ענף יבש ונוקשה אחד‪ ,‬שהתנפץ בקריאת חדווה של‬ ‫‪".‬יוהו‪ ,‬הינה אני‪ ".‬ובאותה שנייה הקיץ הקץ על כל ההתגנבות החשאית והחרישית הזאת‬ ‫התרוממתי מהשיחים וראיתי את הגב של הקלשון מתרחק בריצה מהירה‪ .‬הוא היה טוב‪.‬‬ ‫הוא זז לפני שהספקתי ללחוץ על ההדק‪ .‬במקום להסתובב ולשסף עם הסכין‪ ,‬הוא פשוט‬ ‫שמט אותו ופתח בריצה קדימה‪ ,‬מזגזג בין העצים וחולף ביניהם במהירות שלא תיאמן‪.‬‬ ‫‪.‬יריתי לכיוונו פעמיים תוך כדי זינוק ושתי היריות פגעו בעצים – ומיהרתי אחריו‬ ‫‪.‬המשחק של קאובואים ואינדיאנים עבר מהשלב של האינדיאנים לשלב של הקאובואים‬ ‫הוא זיגזג והשתופף והמשיך לנוע קדימה‪ .‬הוא היה מהיר‪ .‬הוא היה אצן למרחקים קצרים‬ ‫ברמה אולימפית‪ .‬המרחק בינינו הלך וגדל‪ ,‬וכשהוא הגיח מתוך הסבך אל כר הדשא‬ ‫הפתוח שלמרגלות הגבעה‪ ,‬כבר הפרידו בינינו עשרים מטרים‪ ,‬אולי יותר‪ .‬ואז‪ ,‬תוך כדי‬ ‫ריצה‪ ,‬הוא הרים יד לשחרר את הרצועה של הנשק שעל הגב שלו‪ ,‬ואחרי שגמא עוד כמה‬

‫מטרים של דשא הוא הסתובב כמו רקדן בלט‪ .‬הוא לא ניסה לשחרר ירייה מדויקת‬ ‫מהמותן כי הוא היה טוב מדי‪ .‬רובה הצלפים התעופף לידיים שלו כמו שרביט מנצחים‬ ‫והישר לתוך תנוחת ירי‪ ,‬והוא לקח את שבריר השנייה הנחוץ כדי לכוון ולירות כמו‬ ‫‪.‬שצריך‬ ‫המהירות הייתה לצידי כי בזמן שלקח לו לכוון יכולתי לנקב אותו שלוש פעמים; אבל‬ ‫הדיוק היה איתו כי לי היה אקדח בקוטר עשרה מילימטר ולא רובה צלפים‪ ,‬ובשלב הזה‬ ‫‪.‬היו בינינו בערך שלושים מטרים‪ .‬כדי לפגוע בו הייתי צריך לקחת שבריר שנייה משלי‬ ‫נשמעה ירייה‪ .‬לא ההדהוד הכבד של רובה צלפים בריחי אלא הנפץ הצעקני של אקדח‬ ‫‪.‬בקליבר קטן‪ .‬שתי יריות‪ ,‬סמוכות מספיק כדי להישמע כמעט כמו ירייה אחת‬ ‫עננה קטנה של אבק התרוממה מצד גופו של הצלף‪ .‬הוא כשל הצידה‪ ,‬קנה הרובה צנח‬ ‫‪.‬למטה‬ ‫אנדריאה הופיעה מאחוריו‪ .‬היא התקדמה בהליכה זקופה‪ ,‬ידה מושטת לפנים עם‬ ‫האקדח‪ .‬עוד שתי יריות‪ ,‬וזה נראה כאילו משב רוח פראי מצליף במעיל הרוח הירוק שלו‪,‬‬ ‫והוא קרס למטה אל העשב‪ .‬צליל נשיפה בקע ממנו‪ ,‬כאילו הוא מתוסכל או מאוכזב‪ .‬ואז‬ ‫‪.‬עוד צליל קטן שהיה בערך עשרה אחוזים מהצליל הקודם; וזהו‬ ‫הבטתי באנדריאה כשהתקרבה אל הגוף הדומם שעל האדמה‪ .‬היא נעצרה לידו‪ ,‬ובלי‬ ‫‪.‬להתעכב יישרה את היד עם האקדח וניקבה אותו בין העיניים‬ ‫עמדתי במקום שעצרתי‪ ,‬מתנשף‪ .‬אנדריאה הביטה בי ואז קלטתי שאני עדיין מכוון את‬ ‫‪.‬האקדח לנקודה שבה עמד הקלשון עד לפני שנייה‪ .‬הורדתי את היד‬ ‫‪.‬שמעתי את היריות‪ ",‬אנדריאה הסבירה לי מבלי להסיט את מבטה"‬ ‫‪.‬ואז כיוונה שוב ורוקנה עליו את שאר המחסנית‬

‫"‪.‬לשני אנשים‪"...‬‬

‫חיפוש קצר בכיסים של הקלשון גילה מפתחות לרכב‪ .‬את הלנדרובר שלו מצאנו אחרי‬ ‫חיפוש קצר בצד השני של הגבעה‪ .‬הוא לא טרח‪ ,‬או שלא הספיק‪ ,‬להסוות אותו יותר מדי‪.‬‬ ‫עשינו את דרכנו בחזרה אל הכביש וצפונה אל היעד שלנו‪ .‬הפעם אני נהגתי‪ ,‬כשאנדריאה‬ ‫‪.‬מודיעה לי מדי פעם לפנות שמאלה או ימינה‬ ‫לא דיברנו‪ .‬הדלקתי סיגריה והצעתי לה אחת‪ .‬היא סימנה לי בשקט שלא‪ .‬חיכיתי‬ ‫‪.‬בסבלנות עד שהיא נשברה ולקחה אותה‬ ‫‪.‬דורבן חצה בריצה את הכביש ואני סטיתי בפראות כדי לעקוף אותו‬ ‫‪.‬מה קרה?" שאלה אנדריאה"‬ ‫”‪.‬אני לא רגיל לנהוג‪ ,‬אמרתי לך"‬ ‫"‪.‬ברי‪ ,‬אתה נוהג כמו אישה"‬ ‫"‪.‬אה באמת"‬ ‫"‪'.‬היא חיכתה כמה שניות עד שאמרה‪" ,‬עכשיו אתה אמור להגיד 'ואת יורה כמו גבר‬ ‫"?כן‪ ,‬זה באמת היה יופי של ירי שמה‪ .‬למה לא חיכית בשיחים כמו שאמרתי לך“‬ ‫"‪.‬שמעתי את היריות‪ .‬ואז ראיתי אותו רץ ואתה אחריו‪ .‬ואז הוא עמד לירות בך"‬ ‫אמרתי‪ ,‬תישארי כאן בלי לזוז‪ .‬היה לך בלבול בקשר לזה? לא הייתי מובן? לומר לך"‬ ‫"?באנגלית בפעם הבאה‬ ‫"‪.‬על לא דבר‪ ,‬דרך אגב‪ .‬הוא עמד לירות בך"‬ ‫"‪.‬הוא לא היה מספיק‪ .‬הייתי יורה בו קודם‪ .‬את יודעת את זה"‬ ‫‪.‬בסדר‪ ".‬היא הפטירה"‬ ‫‪.‬את יודעת מה‪ ,‬אולי את רוצה לנהוג?" שאלתי אותה"‬

‫"‪.‬לא‪ ,‬זה בסדר"‬ ‫כי התלוננת על איך שאני נוהג‪ ,‬וכבר ראינו איזו נסיכה לוחמת את‪ ,‬אז אולי כבר תקחי"‬ ‫את ההגה כמו שאת אוהבת? זה לא הורג אותך שאת לא בשליטה מוחלטת במשך‪ ,‬מה‪,‬‬ ‫"?עשר דקות רצופות‬ ‫‪.‬היא הביטה בי בלי לומר דבר‬ ‫"?אוקיי‪ ,‬אז לא‪ .‬אבל רק שיהיה ברור‪ ,‬את יודעת למה את לא רוצה לנהוג"‬ ‫"‪...‬ברי"‬ ‫"‪.‬כי לפני פחות משעה רוקנת מחסנית על בן אדם ששכב על האדמה‪ .‬זה למה"‬ ‫כן‪ ".‬היא אמרה באיטיות‪ ,‬מביטה ישירות אליי‪" .‬יריתי‪ ,‬ואחר כך וידאתי הריגה‪ ,‬באדם"‬ ‫ששכב על האדמה‪ .‬רוצח ששכב על האדמה‪ .‬אחד שהורג אנשים בשביל כסף‪ .‬זה שהגיע‬ ‫לפה מארצות הברית כדי להרוג אותי אחרי שכנראה הרג שם את המקור שלי‪ ,‬שהיה‬ ‫במקרה גם אדם ערכי ובעל משפחה‪ ,‬שדי חיבבתי‪ .‬ואחר כך ניסה להרוג אותי יחד עם‬ ‫"‪.‬עוד מישהו שיקר לי מאוד‬ ‫עמדתי לומר משהו לעניין זה‪ ,‬והיא זרקה‪" :‬ולפני שאתה ממשיך‪ ,‬בבקשה תזכור שאני‬ ‫זאת שכתבתי כמה תחקירים שלא שוחררו לעיתונות‪ .‬כולל התחקיר על הפעולה שבה‬ ‫שלחו אותך לבית של דיפלומט זר כדי להוציא משם את הילדה בת החמש‪-‬עשרה שהוא‬ ‫"?החזיק קשורה ונעולה בחדר השינה‪ .‬כמה מחסניות בדיוק היית צריך להחליף שמה‬ ‫צפצוף חד נשמע פתאום בחלל המכונית וקטע את הדיון‪ .‬ממילא לא היה לי מה לומר‪.‬‬ ‫‪.‬הצפצוף הגיע ממכשיר קטן‪ ,‬סוג של ביפר‪ ,‬שהיה זרוק ליד מוט ההילוכים‬ ‫"?מה זה"‬ ‫אנדריאה בדקה את המכשיר‪" .‬זה אמצעי תקשורת חסום‪ .‬בשביל שהלקוח יוכל לשמור‬ ‫על קשר עם הקלשון‪ .‬החבר שלנו קיבל הודעה‪ .‬הם שואלים אותו אם הוא טיפל‬ ‫"‪.‬בעניינים‬ ‫"?אפשר לאתר את המכשיר הזה"‬ ‫לא‪ .‬זה משמיד כל שריד אלקטרוני של המסר שלוש או ארבע שניות אחרי שהוא"‬ ‫"‪.‬מתקבל‪ .‬גם אלוהים לא יכול לאתר את זה‬ ‫"‪.‬עדיף לא לענות"‬

‫היא הסתכלה בשעון שלה‪" .‬אנחנו נאחר‪ .‬רוב הסיכויים שכשנגיע אף אחד כבר לא יהיה‬ ‫"‪.‬שם‪ .‬אנחנו יכולים לנסות לקנות קצת זמן‬ ‫הלקוח מצפה לשמוע איזושהי מילת קוד‪ .‬אם תעני מילה אחת לא נכונה‪ ,‬הם ידעו"‬ ‫"?שאנחנו בדרך לשם‪ .‬את רוצה לקחת את הצ'אנס הזה‬ ‫ברי‪ ,‬יש לך מושג מה יקרה אם האמריקאים יעזבו את הארץ עם התוכניות של 'קשת"‬ ‫"?'יהונתן‬ ‫הם לא יעזבו‪ ,‬הם הגדירו במפורש שהעסקה לא מתבצעת עד שהקלשון לא יוצר איתם"‬ ‫"‪.‬קשר שהוא סיים איתך‬ ‫מי אמר? עורכת הדין? זה לא עובד ככה‪ ,‬ברי‪ .‬הפגישה עם ג'וש הייתה אמורה להתחיל"‬ ‫לפני שעות‪ ,‬אנחנו באיחור‪ ,‬אתה באמת חושב שהם ישבו וימתינו אחרי שהכסף עבר‬ ‫ידיים והסחורה אצלם? אם הם יקבלו תשובה‪ ,‬כל תשובה‪ ,‬לפחות הם לא ימריאו עד‬ ‫"‪.‬שנגיע‬ ‫"‪.‬לא היה שום טעם להתווכח איתה‪" .‬תעשי מה שאת רוצה‬ ‫היא התעסקה קצת עם המכשיר והניחה אותו בחזרה במקומו‪" .‬כתבתי להם שבוצע‪ ,‬אבל‬ ‫"‪.‬שהסתבך‪ ,‬ושימתינו‬ ‫"‪.‬נסענו עוד קצת עד שהיא פקדה‪" :‬תעצור כאן‬ ‫עצרתי וירדתי לשולי הכביש‪ .‬האוויר היה צלול וקריר‪ .‬כביש צדדי התפצל ימינה והתפתל‬ ‫בין הגבעות ושלט חבוט לפניו הצהיר בעברית‪ ,‬באנגלית ובערבית‪ :‬המנחת האזרחי על‬ ‫‪.‬שם ג'ורג' פ‪ .‬ברלינג‬ ‫אנדריאה פתחה את הדלת ויצאה מהלנדרובר‪ ,‬ואני יצאתי אחריה‪ .‬יבחושים למיניהם‬ ‫‪.‬עברו בין פנסי המכונית‬ ‫‪.‬היא ניגשה אליי וחיבקה אותי‪ ,‬ולא עזבה‪ .‬חיבקתי אותה בחזרה‬ ‫אתה לא יודע באיזה מקום הייתי כל הזמן הזה‪ ".‬היא אמרה‪ ,‬לא משאירה סנטימטר של"‬ ‫"‪.‬מרווח בינינו‪" .‬אתה לא יודע‪ .‬אין לך איך לדעת‬ ‫"‪.‬למה עזבת‪ ,‬אנדריאה? הכול היה כל כך טוב‪ .‬הכול יכול היה להישאר טוב"‬ ‫תמשיך להגיד לעצמך את זה‪ .‬אבל זה לא נכון ואתה יודע את זה‪ .‬זה היה‪ ...‬איך אומרים"‬ ‫"?'פאסאד' בעברית‬

‫‪.‬אין לזה מילה‪ ".‬אמרתי"‬ ‫"‪.‬חזות‪ .‬חלון ראווה נקי‪ ,‬מבריק‪ ,‬שמאחוריו יש סחורה פגומה‪ .‬העמדת פנים"‬ ‫אז מה? למי אכפת שבמחסן קבורה סחורה שאף אחד לעולם לא ישתמש בה? אני"‬ ‫"‪.‬יכולתי להמשיך להעמיד פנים עד הסוף ולא לדעת שזאת לא המציאות‬ ‫היא הרפתה ממני וחיטטה בתיק הגב שלה עד שהוציאה משהו‪ ,‬והושיטה לי אותו ללא‬ ‫אומר‪ .‬תמונה‪ ,‬עטופה במסגרת של פלסטיק שקוף‪ .‬יום החתונה‪ .‬אנדריאה באמצע‪,‬‬ ‫‪.‬בשמלת הכלה שלה‪ .‬איזי מצד אחד ואני מצד שני‪ .‬אני במדים‬ ‫‪.‬אתה יודע שהייתי‪ ,‬כל הזמן הזה‪ ,‬נשואה לשני אנשים‪ ".‬היא אמרה"‬ ‫אני יודע‪ ".‬אמרתי‪ ,‬והתנתקנו ופנינו בחזרה אל הלנדרובר אף על פי ששנינו היינו"‬ ‫‪.‬מעדיפים להישאר שם‪ ,‬בצומת באמצע שום‪-‬מקום באמצע הלילה‬ ‫"‪.‬אני יודע‪ .‬שלושתנו יודעים"‬

‫'תוכנית ב‬

‫"‪.‬תכבי את האורות‪ .‬תעצרי פה"‬

‫‪.‬אנדריאה עצרה את הלנדרובר‬

‫שדה התעופה היה כמה מאות מטרים לפנינו‪ .‬האנגר בודד‪ ,‬כמה מכולות‪ ,‬קרוואן משרד‬ ‫מט לנפול‪ ,‬מסלול המראה שנועד למטוסים קלים ושנראה מוזנח‪ ,‬מנחת מסוקים מוזנח‬ ‫באותה מידה‪ .‬המקום היה רמה שטוחה‪ ,‬בלי שום בליטות קרקע‪ .‬המתחם עצמו היה‬ ‫‪.‬מוקף בגדר תיל‪ ,‬בלי תיל דוקרני מעליה‪ .‬השער היה נעול בשרשרת‬ ‫‪.‬לקחתי את רובה הצלפים‪ .‬טיפסתי לגג הלנדרובר‪ ,‬נשכבתי שם והשקפתי דרך הטלסקופ‬ ‫ליד ההאנגר חנתה מכונית‪ .‬מישהו נשען על מכסה המנוע שלה עם הידיים בכיסים‬ ‫והראש שמוט לכיוון הקרקע‪ .‬מדי פעם הוא הרים את הראש כדי להעיף מבט אקראי‬ ‫מסביב‪ .‬זה היה ג'וש‪ .‬הוא נראה כאילו הוא ישן על הרצפה כבר שבוע‪ ,‬אבל על המדים‬ ‫הוא לא ויתר‪ .‬לפגישה כזו חשובה אתה צריך לעשות רושם‪ ,‬כשאתה עושה עסקים‬ ‫‪.‬גדולים עם אמריקה‪ .‬ומה מרשים יותר מכנפי טיס? נזם זהב באף חזיר‬ ‫באותו רגע‪ ,‬בתחושה של בועה של עטיפת ניילון שפוקעת בין האצבעות‪ ,‬זה הכה בי‪:‬‬ ‫ארבע‪-‬עשרה מאונך‪' ,‬חזן זימר בפאב זה? זה רק מדגיש את הכיעור' – נזם זהב באף חזיר‪.‬‬ ‫‪.‬שׂיכּוּל אותיות‪ .‬זהו‪ ,‬חוסל עוד תשבץ‬ ‫בקצה מסלול ההמראה עמד מטוס קל – מהעמדה שלי זה נראה כמו פילטוס פורטר‪.‬‬ ‫בתא הטייס נמנם מישהו כשכובע בייסבול משוך למטה על העיניים שלו‪ .‬ליד המטוס‬ ‫עמדו שני אנשים בבגדים אזרחיים ודיברו ביניהם‪ .‬אדם שלישי הסתובב הלוך‪-‬חזור‪,‬‬ ‫מחזיק בידו משהו גדול מכדי להיות אקדח‪ ,‬כנראה תת‪-‬מקלע‪ .‬אינגרם או מאק‪ .9-‬בהחלט‬ ‫תצוגת נשק מרשימה ביותר שאני נחשף אליה בימים האחרונים‪ ,‬מעניין מה יהיה הלאה‪.‬‬ ‫‪.‬אולי צוללת גרעינית‬ ‫"!מה עם הילד‪ ,‬ברי?" שאלה אנדריאה‪" .‬הילד הוא הכול"‬

‫‪.‬משהו זז במושב האחורי של המכונית‪ .‬אני חושב שזה הוא‪ ".‬ירדתי מהגג"‬ ‫‪.‬ממשיכים?" היא שאלה"‬ ‫כן‪ .‬תשכבי במושב האחורי מתחת לשמיכה הזאת‪ .‬הם מצפים לאדם אחד‪ ,‬הקלשון‪ .‬אם"‬ ‫הם לא יודעים איך הוא נראה זה ייתן לנו כמה שניות להיכנס‪ ,‬לחטוף את מה שצריך‬ ‫"‪.‬ולצאת‬ ‫"?ואם הם כן"‬ ‫תוכנית ב'‪ ".‬מסרתי לה את רובה הצלפים‪ .‬הראיתי לה איך לירות ואיך לדרוך‪" :‬אם אין"‬ ‫לך אף אחד אחר על הכוונת‪ ,‬תתקעי כדור במטוס‪ .‬תעשי חור בזנב או בכנף שלו‪ .‬לפחות‬ ‫"‪.‬נמנע מהם להמריא‪ .‬אוקיי? בואי נזוז‬ ‫התיישבתי מאחורי ההגה‪ .‬אנדריאה נשכבה במושב האחורי‪ ,‬הסתירה את עצמה בשמיכה‬ ‫‪.‬ישנה שהתגלגלה שם‪ .‬התחלנו לנסוע‬ ‫התקרבתי לשער בגדר התיל‪ .‬הבחור עם התת‪-‬מקלע – עכשיו יכולתי לראות שזה מאק‪9-‬‬ ‫– התקרב לשער‪ ,‬הביט בי קצת מבעד לגדר ואז הנמיך את הנשק לכיוון הקרקע והתחיל‬ ‫‪.‬לפתוח את השרשרת‬ ‫‪.‬בינתיים הכול בסדר‪ ",‬מלמלתי בשקט לתוך היד שלי"‬ ‫הבחור פתח את השער וסימן לי בידו לנסוע קדימה‪ .‬גם הוא התאפיין באותה תספורת‬ ‫קרבית‪ ,‬קצת קצרה יותר מזו של הקלשון‪ .‬נסעתי קדימה‪ ,‬מחזיק את האקדח שלי צמוד‬ ‫לרגל‪ ,‬מוכן לפתוח באש בשנייה שהוא יעשה תנועה לא נכונה‪ ,‬אבל הוא עמד ללא תנועה‬ ‫כמו חייל מארינס מול השגרירות‪ .‬אחרי שנכנסנו‪ ,‬ראיתי אותו במראה סוגר את השער‬ ‫‪.‬ונועל את השרשרת‪ ,‬הכול בלי להפנות אלינו את הגב ובלי להסיר ממני את המבט‬ ‫עצרתי את הלנדרובר‪ .‬שני האנשים בבגדים האזרחיים התקדמו לכיווני‪ .‬בניגוד לשומר עם‬ ‫המאק‪ 9-‬שהפגין מעין דריכות רגועה של שומר ראש מיומן‪ ,‬שניהם היו נינוחים יותר‪.‬‬ ‫השמאלי היה מבוגר יותר‪ ,‬עם שיער לבן שגרם לך להבין שהוא מסתובב עם מסרק בכיס‪.‬‬ ‫הוא נשא על הכתף שלו בלייזר בצבע כחול כהה‪ ,‬וכשהתקרב אליי לבש אותו תוך כדי‬ ‫הליכה‪ .‬על הפנים שלו היו הרבה קווים וחריצים‪ ,‬כמו מישהו שמחליף הבעות פנים‬ ‫בתדירות גבוהה‪ .‬לשני היה שיער שחור אסוף בקוקו ארוך ומבריק‪ ,‬משקפיים עגולים‬ ‫ומעיל עור שחור עד הברכיים‪ .‬לא יפתיע אותי אם יש צו שאוסר עליו להתקרב לגני‬ ‫‪.‬ילדים‬ ‫ג'וש נשאר שעון על המכונית שלו‪ ,‬רחוק מאיתנו‪ ,‬ונראה שהוא לא קשור למה שקורה‪.‬‬ ‫כשהוא יראה אותי‪ ,‬הוא יזהה אותי ואז הכול יתחיל להתגלגל‪ ,‬אבל בינתיים הוא נשאר‬

‫‪.‬במקום שעמד ולא התקרב‬ ‫יצאתי מהלנדרובר וחיכיתי לשני האנשים שהתקרבו אליי‪ .‬הם החליפו ביניהם מילה‬ ‫חטופה באנגלית ועצרו במרחק של שלושה מטרים ממני‪ .‬לא מצא חן בעיניי איך שהם‬ ‫‪.‬הסתכלו עליי‬ ‫זה עם השיער הלבן דיבר ראשון ומייד כשהוא התחיל לדבר השני התחיל לחייך‪ .‬כאילו‬ ‫הם מתואמים‪" .‬לא ידעו לספר לי עליך הרבה‪ ".‬הוא אמר באנגלית‪" .‬אבל מישהו שכן‬ ‫"‪.‬יודע‪ ,‬אמר לי שאתה טוב‬ ‫אם לא הייתי טוב לא הייתי פה‪ ".‬השתמשתי במבטא ניו אינגלנד הכי טוב שהצלחתי"‬ ‫‪.‬להפיק‪ .‬זה נשמע כמו חיקוי מוצלח חלקית של ג'ון פ‪ .‬קנדי‬ ‫"‪.‬נכון‪ ",‬הוא אמר‪" .‬אני מיסטר לוק‪ .‬זה מיסטר קי"‬ ‫אני מעדיף לא לדעת פרטים אישיים של הלקוחות‪ ,‬גם אם זה רק שם‪-‬בולשיט"‪ .‬אמרתי‪".‬‬ ‫"‪".‬תקרא לזה אתיקה מקצועית‬ ‫מיסטר לוק הנהן‪" .‬ואני מעדיף לא לתת למישהו לחלוף מהעולם בלי להגיד לו את השם‬ ‫"‪.‬שלי קודם‪ ,‬אפילו אם זה רק שם‪-‬בולשיט‬ ‫‪.‬תקרא לזה אמונות תפלות‪ ",‬הוסיף מיסטר קי"‬ ‫צליל דריכה נשמע מאחוריי‪ .‬סובבתי את הראש לאחור‪ ,‬בלי למהר יותר מדי‪ ,‬וראיתי את‬ ‫‪.‬השלישי מכוון אליי את המאק‪ 9-‬מאחור‬ ‫"?זה מיסטר מייהאם‪ ".‬אמר מיסטר לוק‪" .‬ועכשיו למה שלא נפסיק עם השטויות"‬ ‫‪.‬שתי הידיים על הראש‪ .‬אצבעות משולבות‪ .‬אתה זז‪ ,‬אתה מת‪ ".‬אמר מיסטר קי"‬ ‫עשיתי מה שהוא אמר‪ .‬צרור אחד מהמאק‪ 9-‬הזה היה חוצה אותי לשניים‪ .‬לא טרחתי‬ ‫לעשות פרצוף מופתע או לדרוש הסברים כשמיסטר קי ניגש אליי והתחיל לטפוח עליי‬ ‫‪.‬ללא עידון בתור חיפוש רשלני‪ .‬כמו שהוא אמר‪ ,‬הבולשיט נפסק‪ ,‬ודי מהר אפילו‬ ‫מיסטר קי לקח את האקדח של גריזלי‪ ,‬פרק אותו ובחן אותו לשנייה אחת לפני שהשליך‬ ‫אותו מאחורי הגב בתנועה מלאת נונשלאנט‪ .‬הוא טפח עליי עוד קצת ומצא את הברן טן‪.‬‬ ‫הוא בחן אותו‪ ,‬בחן אותי‪ ,‬בחן שוב את האקדח‪ .‬סינן שריקה‪" .‬הטיפוס הזה חושב שהוא‬ ‫‪.‬דון ג'ונסון‪ ",‬הוא אמר למיסטק לוק‬ ‫מיסטר לוק נפנף לג'וש‪ ,‬שניתק את עצמו מהמכונית והתחיל ללכת לכיווננו‪" .‬אתה‪ ".‬הוא‬

‫אמר כשהתקרב אליי‪ ,‬ונראה עייף מאוד‪" .‬היית צריך להביא את הכלבים‪ .‬חשבת שאתה‬ ‫"?מתעסק עם מטומטמים‬ ‫ההימור לא הצליח‪ .‬ההודעה ששלחנו לא הייתה נכונה‪ ,‬או שאולי המשפט הראשון‬ ‫‪.‬שמיסטר לוק אמר היה חצי מסיסמה שלא עניתי עליה נכון‪ .‬ופשוט ככה‪ ,‬הכול התחרבש‬ ‫ג'וש פנה לעבר מיסטר לוק ועבר לדבר באנגלית‪" :‬מרוצה? עכשיו בוא נסיים עם זה‪.‬‬ ‫"‪.‬תראה לי את הכסף‬ ‫‪.‬ג'וש‪ ,‬כדאי שתעצור פה לפני שבאמת לא תהיה דרך חזרה‪ ".‬אמרתי לו"‬ ‫תגיד לו שיפסיק לדבר‪ ,‬קומנדר גרין‪ ".‬אמר מיסטר לוק‪" .‬אנחנו לא יורים בו כאן ועכשיו"‬ ‫"?רק כדי למנוע ממך סיבוכים מיותרים‪ .‬ובהקשר זה‪ ,‬אני עדיין לא מרוצה‪ .‬איפה דירדרה‬ ‫"‪.‬משכתי בכתפיים‪" .‬אמורה להיות בחזרה בארצות הברית בשלב הזה‬ ‫בולשיט‪ ",‬אמר מיסטר קי‪ .‬הוא החזיק בידו את הברן טן שלי‪ ,‬בוחן אותו מכל הכיוונים"‬ ‫‪.‬כאילו הוא מעריך שווי של יצירת אומנות – מה שהיה די נכון‬ ‫"‪.‬אני מכיר אותה‪ ",‬אמר מיסטר לוק‪" .‬היא לא מסוגלת להתרחק מדברים כאלה"‬ ‫אז מה נראה לך? שהיא מתחבאת פה במושב האחורי? בוא תסתכל אם בא לך‪ ".‬אמרתי"‬ ‫‪.‬בקול קצת רם יותר וקיוויתי שאנדריאה לא תתקע את הכדור הראשון בי‬ ‫מיסטר לוק הורה למיסטר מייהאם‪ ,‬שעמד מאחוריי‪" :‬תירה לו בברך‪ ,‬ואז נשאל שוב‪.‬‬ ‫"‪.‬תחליט אתה איזו‬ ‫אוקיי‪ ,‬אוקיי‪ .‬חכה‪ ".‬אמרתי והשתדלתי להישמע קצת רגוע יותר‪" .‬דירדרה בדרך לפה‪",‬‬ ‫"‪.‬עם שירותי הביטחון הישראליים‪ .‬עורכת הדין דפקה אותך‪ ,‬קומנדר גרין‬ ‫ג'וש הסתכל עליי‪" .‬הוא מבלף‪ ",‬אמר‪" .‬אין לה שום דבר שהיא יכולה להשתמש בו‪ .‬לא‬ ‫"‪.‬בלי לקבור את עצמה‬ ‫יש לה העדפה לשבת בכלא קצת זמן בתור עורכת דין קומבינטורית‪ ,‬במקום לשבת"‬ ‫"‪.‬הרבה זמן בתור בוגדת‬ ‫ג'וש פנה לעבר מיסטר לוק‪" :‬הגיע הזמן לסיים עם זה‪ .‬דירדרה היא בעיה שלכם‪ ,‬ותטפלו‬ ‫בה בעצמכם‪ .‬אני מילאתי את הצד שלי בעסקה‪ ,‬וזה לא היה קל‪ ,‬ועכשיו אני רוצה לראות‬ ‫"‪.‬את הכסף‬

‫מיסטר לוק עמד בפנים חתומות‪ ,‬ולבסוף הנהן והסתובב לכיוון המטוס‪ ,‬בעוד שני החברים‬ ‫שלו משאירים אותי בין הכוונות שלהם‪ .‬אחרי שתי דקות מתוחות הוא חזר עם תיק‬ ‫ספורט‪ .‬הוא הניח את התיק על האדמה בינו לבין ג'וש ופתח את הרוכסן‪ .‬ג'וש התקרב‪ .‬לא‬ ‫‪.‬יכולתי לראות את תכולת התיק אבל היה קל לנחש‬ ‫אוקיי‪ ".‬אמר ג'וש אחרי ספירה זריזה‪" .‬זה במכונית‪ ".‬הוא הסתובב והלך לכיוון המכונית"‬ ‫‪.‬שלו‬ ‫ג'וש ניגש לדלת האחורית של המכונית הקטנה ופתח אותה‪ .‬דמות קטנה התרוממה‬ ‫‪.‬לישיבה אחרי כמה טלטולים‪ .‬אלן סאמר‪ .‬ג'וש משך את הילד הישנוני מהמכונית‬ ‫‪.‬מישהו מתקרב‪ ",‬אמר פתאום מיסטר מייהאם"‬ ‫"?מיסטר לוק הרים את הראש‪" .‬מה‬ ‫"‪.‬אני שומע רכב"‬ ‫מיסטר קי המשיך להשתעשע עם האקדח שלי ואמר‪" :‬זה נדמה לך‪ .‬אנחנו בקצה העולם‪,‬‬ ‫"‪.‬אף אחד לא מתקרב לכאן‬ ‫רגע אחד‪ ",‬אמר מיסטר מייהאם‪ .‬הוא הביט מחוץ לשער‪ ,‬מאמץ את עיניו‪ .‬ואז הסתכל"‬ ‫בחשד בלנדרובר והתקרב אליו‪ .‬מיסטר לוק התקרב קצת ונעמד מאחוריו‪ .‬מיסטר מייהאם‬ ‫‪.‬הרים קצת את קנה המאק‪ 9-‬וניסה להציץ בחלון‬ ‫‪.‬בום‬ ‫ירייה של רובה בריחי בקליבר שבע‪-‬שישים‪-‬ושתיים‪ .‬מטווח אפס‪ .‬החלונות של הלנדרובר‬ ‫התנפצו‪ ,‬חוץ מאחד‪ .‬השמשה הזדעזעה‪ .‬הראש של מיסטר מייהאם התפצח‪ ,‬פשוטו‬ ‫כמשמעו‪ .‬מיסטר לוק‪ ,‬שעמד מאחוריו‪ ,‬התכסה ברסס אדום כהה‪ .‬הוא תפס את הפנים‬ ‫‪.‬בשתי הידיים וכשל לאחור‬ ‫מיסטר קי‪ ,‬מחזיק את האקדח שלי ברפיון ביד שמאל‪ ,‬מצמץ בבהלה והתחיל לזוז‪ .‬אני‬ ‫חושב שהוא ניסה להעביר את האקדח ליד ימין והסתבך עם זה‪ .‬משכתי את הברטה סאב‬ ‫הקטן של אנדריאה ממקום המחבוא בשקע הגב שלי )נרתיק הקרסול של אנדריאה היה‬ ‫‪.‬קטן מדי ולא נסגר על הרגל שלי(‪ ,‬ויריתי בו פעמיים‬ ‫ידעתי שהם לא ימשיכו לחפש אחרי שימצאו את האקדח השני‪ .‬מי שלא מבין בזה לא‬ ‫‪.‬יטרח לחפש כלי נשק שלישי אחרי שהוא מוצא שניים‬ ‫הכדור הראשון ריסק את המשקפיים שלו והכדור השני ריסק את מה שהכדור הראשון‬

‫‪.‬השאיר‬ ‫באותו רגע נשמעה שאגת מנוע כשהמכונית שמיסטר מייהאם שמע לפני שאיבד את‬ ‫הראש התנגשה בשער הגדר ופרצה אותו ואת השרשרת העלובה שלו לרווחה‪ .‬המכונית‬ ‫דהרה פנימה ונעצרה בחריקת בלמים בסיבוב ‪ 90‬מעלות מקצועני‪ ,‬שיותר יפה ממנו לא‬ ‫הייתי יכול לבצע גם כשהיו לי שתי עיניים עובדות‪ .‬הסתובבתי וכיוונתי‪ ,‬אבל לא יריתי‪.‬‬ ‫האיש שנפלט מתא הנהג עוד לפני שתמרון העצירה שלו הסתיים‪ ,‬כמו פעלולן מקצועי‪,‬‬ ‫לבש מדים של סרן בחיל האוויר‪ .‬הוא פשוט נורה החוצה ישר לתוך עמידת מוצא‪ .‬את זה‬ ‫‪.‬שישב לידו וזינק החוצה אחריו זיהיתי‪ ,‬ושמעתי אותו צועק את השם שלי‪ .‬זה היה איזי‬ ‫כשגל זינקה מהמושב האחורי ורצה אליי‪ ,‬כבר לא ממש ידעתי מה לחשוב‪ ,‬חוץ מזה‬ ‫שאולי מיסטר מייהאם הספיק לירות בי לפני שחלף מן העולם‪ ,‬וזאת מן חוויה שלאחר‬ ‫‪.‬המוות‬ ‫מיסטר לוק‪ ,‬שאיבד את כל הפאסון שאפיין אותו לפני שהמוח של מיסטר מייהאם נמרח‬ ‫על הבלייזר שלו‪ ,‬שעט בריצה עיוורת לכיוון המטוס‪ ,‬כושל על האדמה‪ ,‬מזגזג‪ ,‬מנסה לנגב‬ ‫את פניו תוך כדי ריצה‪ .‬התכופפתי להרים מהקרקע את הברן טן‪ ,‬שהיה זרוק ליד מיסטר‬ ‫קי שכבר לא יכול היה להביע התנגדות‪ .‬שמעתי את איזי צועק מאחוריי לגל שתתפוס‬ ‫מחסה‪ ,‬ועוד מישהו צרח ברקע‪ ,‬צרחה אחת ארוכה ונוראית‪ .‬הטייס‪ ,‬שרק לפני כמה‬ ‫‪.‬שניות נמנם‪ ,‬נראה זז בפניקה בתוך תא הטייס ומנסה להתניע את המטוס‬ ‫אנדריאה‪ ,‬מתגלגלת מהלנדרובר וכורעת בעפר בשלולית שהייתה קודם ראשו של מיסטר‬ ‫מייהאם‪ ,‬ניסתה לכוון ולירות שוב אבל מעדה‪ .‬היא הצליחה להרים שוב את הרובה ולירות‬ ‫בפעם השנייה אבל רק אחרי שאני לחצתי על ההדק של הברן טן‪ .‬היא החטיאה אבל אני‬ ‫פגעתי‪ .‬מיסטר לוק פשוט השתטח מלוא קומתו‪ ,‬פנים למטה‪ ,‬במקום שבו היה‪ .‬יריתי‬ ‫שוב‪ ,‬בברטה הפעם‪ ,‬ופגעתי שוב‪ .‬מיסטר לוק המשיך לזוז‪ ,‬התקדם עוד קצת על ארבע‪,‬‬ ‫‪.‬השתטח שוב ולא זז יותר‬ ‫אנדריאה‪ ,‬עדיין כורעת בעפר‪ ,‬משכה את הבריח וכיוונה את הרובה לעבר המטוס‪ .‬בתוך‬ ‫תא הטייס הקטן‪ ,‬הטייס הפסיק להתעסק עם המכשירים של המטוס‪ ,‬פתח את הדלת‬ ‫‪.‬ויצא בידיים מורמות‬ ‫‪.‬כל זה לקח שמונה או תשע שניות‪ .‬אולי עשר‬ ‫‪.‬תחזיקי אותו‪ ".‬אמרתי לאנדריאה ופניתי לכיוון הצרחה הנוראית שהדהדה ברקע"‬ ‫ג'וש עמד ליד המכונית שלו‪ ,‬מחזיק לפניו את אלן ביד אחת‪ .‬ביד השנייה היה אקדח‪ .‬אלן‬ ‫צרח‪ .‬הוא עמד שם‪ ,‬מגיע בערך עד אמצע הגוף של ג'וש‪ ,‬שתי ידיו סורטות את הזרוע של‬ ‫‪.‬ג'וש שהחזיקה אותו במקום‪ ,‬וצרח בכל כוח ריאותיו‪ ,‬בעיניים עצומות‬

‫הקצין שהגיע עם איזי וגל עמד מול ג'וש‪ ,‬מכוון אליו אקדח בשתי הידיים‪" .‬סגן‪-‬אלוף‬ ‫"!גרין!" הוא קרא בקול רם‪ .‬הוא היה קר ושקול‪" ,‬עצור‬ ‫תתרחקו ממני! אל תעשה עוד צעד‪ ,‬שמעת אותי?" צרח ג'וש‪ .‬הוא נופף את האקדח"‬ ‫‪.‬לכיוון הכללי שלי‪ ,‬של הקצין‪ ,‬של אנדריאה‪ ,‬של כוכב הצפון‪ ,‬וגרר את אלן לכיוון המטוס‬ ‫סגן‪-‬אלוף גרין‪ ,‬אתה עצור בחשד של העברת מידע מסווג לגורמים עוינים‪ ,‬תעצור איפה"‬ ‫‪.‬שאתה ותניח את הנשק!" צעק הקצין‬ ‫שאף אחד לא יתקרב!" ג'וש הגיע אל תיק הספורט המלא בכסף‪ .‬הוא השתופף מאחורי"‬ ‫"‪.‬אלן‪" .‬אתה!" הוא צעק לטייס באנגלית‪" .‬בוא הנה‪ .‬תרים את התיק הזה‬ ‫הטייס טלטל את ראשו לצדדים‪" .‬כל מה שאמרו לי זה להיכנס ולצאת מהמרחב האווירי‬ ‫בלי שיגלו אותנו! אני לא קשור אליהם!" הוא קרא לעבר אנדריאה באנגלית‪" .‬אני לא‬ ‫קשור לאנשים האלה‪ .‬הם שילמו טוב אבל לא מספיק טוב בשביל כל זה‪ .‬אל תירו בי‪,‬‬ ‫"?אוקיי‬ ‫‪.‬מספיק‪ ,‬גרין‪ .‬זה נגמר‪ ".‬אמרתי לו והשתדלתי להישמע קר ורגוע כמו הקצין"‬ ‫"!תשתוק"‬ ‫"‪.‬אתה לא מבין שזה נגמר?" כולנו הקפנו את ג'וש‪" .‬תניח את האקדח ותעזוב את הילד"‬ ‫ג'וש הקריב יותר מדי כדי להגיע לנקודה הזאת‪ .‬התנועה קדימה הייתה כל מה שנשאר לו‪.‬‬ ‫אני לא חושב שהוא האמין ברצינות שיוכל לחלץ את עצמו ביריות‪ ,‬אבל גם ניסיון‬ ‫התאבדות לא נראה לי סביר – מי יודע איזו מערכת שיקולים הנחתה אותו בכל הדרך‬ ‫שעשה עד לפה‪ .‬מי יודע איזה שיקול הוא הפעיל‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬כשהיד עם האקדח נעה‬ ‫‪.‬שוב‬ ‫כך או כך‪ ,‬כשהיא נעה‪ ,‬הקצין ירה פעם אחת‪ .‬ירייה מצוינת‪ ,‬שקרעה את הכתף של ג'וש‬ ‫ושיתקה את צומת העצבים הנכון‪ .‬היד עם האקדח לא קיבלה הנחיות יותר‪ ,‬והיא‬ ‫הידלדלה חסרת תועלת‪ ,‬אולי לתמיד‪ .‬משהו בזה היה עצוב כי ירייה מהסוג הזה אתה יורה‬ ‫רק אם אתה יודע בוודאות שהאדם שמולך לא יירה‪ ,‬וגם אם כן‪ ,‬לא יפגע – אבל לא בא‬ ‫‪.‬לך לתת לו ליהנות מהספק‬ ‫אלן קרע את עצמו מחיבוקו של ג'וש ורץ קדימה‪ ,‬עדיין צורח‪ .‬סגן‪-‬אלוף גרין‪ ,‬ג'וש לחברים‬ ‫שלו‪ ,‬תפס את הכתף הפצועה‪ ,‬האקדח נשר מהיד חסרת התחושה שלו‪ ,‬ונתן לעצמו‬ ‫‪.‬לקרוס למטה‬ ‫הבטתי על אלן סאמר‪ .‬המניאק הקטן רץ ישר לידיים של גל‪ ,‬נצמד אליה ותקע את הפנים‬

‫שלו בחולצה שלה – הוא היה נמוך מכדי להגיע לאן שרצה אבל תפס את מה שהצליח‬ ‫‪".‬והסתפק בזה‪ .‬גל חיבקה אותו בזהירות קורקטית‪ ,‬שולחת אליי מבט של "מה לעשות‬ ‫הקצין ואני ניגשנו אל ג'וש‪" .‬ברי לוין‪ ".‬הוא יותר אמר מאשר שאל‪ ,‬בזמן שתפס את‬ ‫‪.‬הידיים של ג'וש מאחורי גבו‬ ‫"‪.‬זה אני"‬ ‫בחיי שאתה טיפוס שקשה לעקוב אחריו‪ ".‬האזיקים נקשו על הידיים של ג'וש‪ .‬הקצין בחן"‬ ‫את פגיעת הירייה בכתף שלו‪ ,‬הניד בראשו ואז הביט על השאר‪ .‬אלן לא הראה שום כוונה‬ ‫‪.‬להתנתק מגל‪ .‬איזי ואנדריאה היו בערך באותו מצב‬ ‫כולם נורא עסוקים פה‪ .‬בא לך לעזור לי? קודם כול לעצור את הדימום הזה‪ ,‬אחר כך אני"‬ ‫רוצה לעצור את הטייס האמריקאי ההוא‪ ,‬ודרך אגב שמעתי שאולי מצאת משהו שחסר‬ ‫"‪.‬לנו‬

‫חבוי לעין כול‬

‫הקצין הזה בפירוש לא היה איזה ג'ובניק של חיל האוויר‪ ,‬והמדים האלה בטח לא היו‬ ‫התחפושת היחידה שתלויה לו בארון‪ .‬אחרי שהוא סיים לחבוש במומחיות את הכתף של‬ ‫ג'וש‪ ,‬הוא הוציא מתא המטען שלו ערכת עזרה ראשונה לא סטנדרטית‪ ,‬הזריק משהו‬ ‫‪.‬לזרוע הבריאה של ג'וש‪ ,‬וגלגל אותו אזוק ומחוסר הכרה למושב האחורי של המכונית‬ ‫הצוות שלי בדרך לפה‪ .‬לקח להם זמן לעבד את עורכת הדין ואת שלושת החיילים"‬ ‫המשוחררים שלה‪ ",‬הוא אמר‪" .‬צריך לוודא שהעניינים לא יצאו משליטה‪ .‬זה לא מוצא‬ ‫חן בעיניי יותר משזה מוצא חן בעיניך אבל כל העניין הזה צריך להישאר עמוק עמוק‬ ‫"‪.‬מתחת לאדמה‪ .‬מצטער‪ ,‬אבל ככה זה עובד‬ ‫‪.‬אין לי התנגדות‪ ".‬אמרתי‪ ,‬והחוויתי לעבר שלוש הגופות שנשארו כל אחת איפה שנפלה"‬ ‫הם כבר השלימו עם העובדה שהעניין התחמק להם מהידיים‪ ,‬הסביר לי הקצין‪ ,‬ולא‬ ‫‪.‬שאלתי מי זה "הם" מאותה סיבה שלא שאלתי איך קוראים לו‪ :‬כי הוא לא היה אומר לי‬ ‫מה שהוא כן אמר לי זה שהקבצים הדיגיטליים עם התוכניות של 'קשת יהונתן' היו‬ ‫קיימים במספר עותקים מצומצם ומוגדר מראש‪ ,‬עם מידור‪ ,‬בלתי ניתנים להעתקה‪ .‬אבל‬ ‫מישהו עשה שגיאה במספור של העותקים‪ ,‬אז קשה היה להוכיח שבאמת נעלם עותק‬ ‫אחד מהכספת במדור חימוש מסק"ר‪ ,‬ולא מדובר בסתם טעות במסמכים‪ .‬וגם אחר כך‪,‬‬ ‫‪.‬כשהעקבות הובילו לטייסת של ג'וש והם חיפשו וחקרו והפכו כל אבן – לא מצאו דבר‬ ‫תחושת בטן‪ ".‬הוא אמר‪" .‬הפרופיל של סגן‪-‬אלוף יהושע גרין התאים לזה כמו כפפה ליד‪".‬‬ ‫מצטיין באדמיניסטרציה‪ ,‬די טוב בחתירה ליעדים‪ ,‬סביר בתור טייס‪ ,‬כישלון במנהיגות‪,‬‬ ‫קטסטרופה בתור יצור חברתי‪ ,‬ויותר מדי פעמים ראה איך עוקפים אותו בסיבוב אנשים‬ ‫‪.‬פחות מוכשרים בגלל פוליטיקה‪ .‬לפני עשר שנים הוא היה קצין טוב‪ .‬עכשיו זמנו עבר‬ ‫"‪.‬אבל כאמור‪ ,‬החקירה לא מתקדמת לשום מקום וסוגרים אותנו"‬ ‫עד ש‪ "?...‬שאלתי‪ .‬הוצאתי את הסיגריות שלי‪ ,‬הצעתי לו אחת והוא סירב בתנועת יד‪",‬‬ ‫‪.‬ושמתי לב שהוא נעץ בי מבט במשך כמה שניות לפני שהמשיך לדבר‬ ‫‪.‬האמת שזה סיפור די מוזר‪ .‬קיוויתי שתוכל להאיר את עיניי פה"‬

‫מוקדם יותר היום‪ ,‬נכנס אליי אחד מהחיילים שיושבים אצלנו על המחשב וממלמל"‬ ‫משהו על זה שמשהו מוזר קורה היום ברשת הטלפונית‪ .‬אני שואל מה‪ ,‬והוא אומר לי‬ ‫שכמה שיחות טלפון מוזרות שנעשו בטווח זמן מצומצם מאוד לפני הצוהריים הקפיצו‬ ‫כמה נורות אדומות במערכת‪ .‬ובאופן ספציפי‪ ,‬נורה אדומה אחת שאני והצוות שלי ישבנו‬ ‫"‪.‬עליה הרבה זמן‬ ‫"‪.‬קשת יהונתן"‬ ‫כן‪ .‬ואני מסביר לו שהחקירה הזאת סגורה ושיעזוב אותי בשקט‪ ,‬אבל הוא אומר לי‪ :‬חכה‪",‬‬ ‫"‪.‬יש עוד‬ ‫העניין הוא שכשהחבר'ה משחזרים את מספר הטלפון שממנו נעשו השיחות האלה‪ ,‬הם"‬ ‫מגיעים לאיזה פאב; ומשם‪ ,‬כשהם מנסים להמשיך‪ ,‬המחשב קופא והמסך מתכסה‬ ‫"‪.‬בכיתוב של סודי‪ ,‬מסווג‪ ,‬סודי ביותר‬ ‫ועד עכשיו זה אכן קצת מוזר‪ ,‬אבל אז מסתבר שעם כל הסיווג הביטחוני שיש אצלנו‪",‬‬ ‫שמאפשר לנו להיחשף לסודות מדינה – איכשהו אף אחד לא מצליח לפתוח את החיסיון‬ ‫של איזה אלמוני שיושב מאחורי הטלפון באיזה פאב‪ ,‬וזה כבר עניין אחר‪ .‬גם כיוון שזה‬ ‫פשוט לא יכול לקרות אצלנו‪ ,‬אבל גם מפני שמישהו עם כזה סיווג ביטחוני יודע היטב‬ ‫"‪.‬שכשהוא זורק בטלפון מילים מסוימות אז מישהו‪ ,‬איפשהו‪ ,‬חייב לעלות על זה‬ ‫כן‪ .‬זה היה המצוף שלי‪ ",‬אמרתי לו‪" .‬זה נועד בעיקר כדי שמישהו יוכל לשחזר את"‬ ‫"‪.‬הצעדים שלי אם אני נעלם‬ ‫תיארתי לעצמי שזה מה שעשית‪ ,‬אבל רק אחרי שהצלחתי לפתוח את התיק שלך‪ .‬זה"‬ ‫לקח לי שעתיים‪ ,‬הרבה סיווג ביטחוני ואת כל צוות המחשוב שלנו‪ .‬וכשקראתי את זה‪...‬‬ ‫אז באמת התחיל לקפוץ לי הדופק‪ ,‬כן? ודרך אגב‪ ,‬אתה לא ממש דומה לתמונה בתיק‬ ‫"‪.‬האישי שלך‬ ‫הוא נשען על המכונית שלו ונעץ בי שוב את אותו מבט במשך כמה שניות‪ .‬אני מניח‬ ‫‪.‬שהרבה שאלות עברו בראש שלו‪ ,‬והוא בחר להניח להן‬ ‫טוב‪ ,‬בכל אופן‪ .‬עכשיו הדבר הכי מוזר בסיפור קורה‪ .‬חייל אחר נכנס‪ ,‬בדיוק כשאני"‬ ‫מתארגן לצאת‪ ,‬ומודיע לי שקצין אחד נחת באיזה בסיס אי שם בדרום הרחוק‪ ,‬בטיסה‬ ‫ישירה מהקריה‪ ,‬כן? במסוק‪ .‬והוא מתרוצץ שם‪ ,‬מקפיץ את כל הבסיס על הרגליים‪,‬‬ ‫ומחפש חייל שיצר איתו קשר לגבי משהו סודי ביותר ובסוף הוא מסכים להגיד שזה‬ ‫"‪.‬פרויקט אתה‪-‬יודע‪-‬איזה‪ .‬הוא אפילו לא יודע איך קוראים לחייל האלמוני הזה‬ ‫בכל אופן‪ ,‬זו כבר נורה אדומה אחת יותר מדי‪ ,‬והיות שזה נראה כמו עכשיו או אף פעם‪",‬‬ ‫החלטתי להפר כמה נוהלים ולהגיע למשרד של עורכת דין אתי עמיר‪ ,‬שמהרגע הראשון‬

‫בוחשת בכל העניין‪ .‬מצאתי אותה שם במצב לא רחוק מזה של הילד פה‪ .‬נראה שהיא‬ ‫הייתה אמורה לקבל הודעה משלושה חבר'ה שהיא שלחה לטפל במשהו בפאב מסוים‪,‬‬ ‫וכשההודעה הזאת לא הגיעה‪ ,‬היא הבינה שהעניינים במסלול ישיר כלפי מטה‪ .‬ממנה‬ ‫הבנתי שכדאי מאוד להגיע למנחת ג'ורג' ברלינג וכמה שיותר מהר‪ ,‬אבל קודם רציתי‬ ‫"‪.‬לקפוץ לפאב ההוא ולוודא שאנחנו לא משאירים נתיב של גופות‬ ‫"‪.‬טוב עשית"‬ ‫אם אתה אומר‪ .‬כשהגעתי לשם‪ ,‬הבחורה הנחמדה הזאת כמעט פוצצה לי את הראש"‬ ‫"‪.‬עם רובה ציד מאוד גדול ומאוד לא‪-‬חוקי‬ ‫"‪.‬מי? גל המלצרית שלנו? לא יכול להיות‪ .‬בטח התבלבלת"‬ ‫שיהיה‪ .‬בכל אופן‪ ,‬אחרי שהצלחתי להסביר את עצמי‪ ,‬שני החבר'ה האלה לא היו"‬ ‫מוכנים לתת לי לעזוב בלי לבוא איתי‪ ".‬הוא החווה לעבר גל שעדיין לא הצליחה להפריד‬ ‫את אלן מהחזית שלה גם אחרי שנראה שהוא נרדם בעמידה‪ ,‬ולעבר איזי‪ ,‬שניהל ליד‬ ‫‪.‬המטוס שיחה צפופה מאוד עם אנדריאה‬ ‫הילד הזה מסומם‪ ".‬אמרה גל‪ .‬היא הרימה בעדינות את העפעפיים של אלן ובחנה את"‬ ‫"‪.‬האישונים‪" .‬הוא בטח נתן לו משהו לפני שהביא אותו לכאן‬ ‫‪.‬אני יכול לעזור במשהו?" שאל הקצין"‬ ‫לא‪ ,‬הוא יהיה בסדר‪ .‬בינתיים הוא צריך מנוחה ואת המשפחה שלו‪ ,‬והרבה מזה‪ .‬בסך"‬ ‫הכול נראה שהוא בסדר‪ ,‬הוא לא מראה סימנים של אירוע פסיכוטי‪ ,‬אבל הוא תשוש‬ ‫"‪.‬ולחוץ ואלוהים יודע איזה קוקטייל של תרופות דחפו לו‬ ‫הידיים של אלן סוף סוף הרפו קצת מהאחיזה בגל‪ ,‬והיא השכיבה אותו בעדינות על‬ ‫‪.‬שמיכה שהקצין פרס על הקרקע‪ .‬מייד לאחר מכן היא ניגשה אליי ותפסה אותי בחיבוק‬ ‫מה קורה פה בימים האחרונים?" מלמלתי‪" .‬כל מי שלא תוקע לי נשק בפרצוף רוצה"‬ ‫"‪.‬לחבק אותי‬ ‫"‪.‬מצטערת‪ ".‬היא אמרה‪" .‬הייתי חייבת"‬ ‫ראיתי את אנדריאה מסתכלת עלינו משועשעת‪ .‬היא ואיזי‪ ,‬שכנראה סיימו את השיחה‬ ‫הארוכה שלהם‪ ,‬התקרבו למקום שבו ישבנו‪" .‬הילד הזה לא אובחן כמו שצריך‪ ",‬אמרה‬ ‫אנדריאה‪" .‬הוא נס רפואי‪ ,‬אתה יודע‪ .‬רוב הילדות המוקדמת שלו הוא היה חירש לגמרי‪.‬‬ ‫אם תוסיף לזה את ההיסטוריה המשפחתית הלא יציבה שלו ואת אירועי השבועות‬ ‫"‪.‬האחרונים‪ ...‬בקיצור‪ ,‬הילד הזה בצרות‬

‫‪.‬לפחות אני יכול להתחייב שמחר בשעה הזאת הוא יהיה בבית‪ ".‬אמר הקצין"‬ ‫‪.‬הבטנו על אלן הישן‪" .‬את רוצה‪ ,‬או שאני?" שאלתי את אנדריאה‬ ‫"‪.‬אתה"‬ ‫לקחתי בזהירות את מכשיר השמיעה מהאוזן השמאלית של אלן‪ .‬הושטתי אותו לקצין‪.‬‬ ‫"‪".‬זה מה שאתה מחפש‬ ‫"‪.‬הוא לקח את המכשיר וסובב אותו בידו‪" .‬אז זה לא מכשיר שמיעה‬ ‫לא‪ ".‬אמרה אנדריאה‪" .‬זה אמצעי אחסון דיגיטלי‪ .‬לא קשה לבנות אחד כזה‪ .‬בפנים"‬ ‫"‪'.‬תמצא את הקבצים של 'קשת יהונתן‬ ‫התחלתי לחשוב על זה כשעקבתי אחריו וראיתי אותו משחק ברחוב‪ ",‬אמרתי‪" .‬הוא לא"‬ ‫סתם אדיש‪ .‬הוא לא שומע‪ .‬או נכון יותר‪ ,‬הוא שומע בצורה עקומה‪ .‬אוזן אחת כן ואחת‬ ‫"‪.‬לא‪ .‬זה הסביר את הרפלקסים המוזרים שלו‬ ‫ואחר כך חשבתי על זה והבנתי‪ .‬זה לא רק מקום המחבוא המושלם‪ .‬זו גם השיטה"‬ ‫"‪.‬המושלמת להוציא את זה מהארץ‬ ‫בגלל זה ג'וש חטף את אלן‪ ".‬אמרה אנדריאה‪" .‬בגלל זה הוא התעקש להחזיר אותו"‬ ‫בעצמו לארצות הברית‪ .‬ילד חטוף‪ ,‬נס רפואי‪ ,‬אחרי משפט מתוקשר – מה יעשו? יעכבו‬ ‫"?אותו בשדה תעופה? יחפשו עליו? יחרימו את מכשיר השמיעה שלו‬ ‫הקצין הוציא מחשב נייד מהמכונית שלו והדליק אותו‪ .‬הוא פתח את עטיפת הפלסטיק‬ ‫של מכשיר השמיעה ומצא איך לחבר אותו למחשב‪ .‬על המסך הופיעה שורה ארוכה של‬ ‫‪.‬תרשימים ונתונים טכניים שלא היו מובנים לי‪ .‬הקצין עבר עליהם והנהן‬ ‫"‪.‬חבוי לעין כול‪ ".‬הוא אמר‪" .‬ידעתי שבסוף‪ ,‬כשאני אמצא את זה‪ ,‬זה יהיה משהו כזה"‬

‫אפילוג‬

‫‪.‬השמש עמדה לעלות‬ ‫הקצין החליף כמה מילים חריפות עם הטייס האמריקאי‪ ,‬שבאמת היה סתם טקסי מזדמן‬ ‫ולא היה קשור לעניין‪ .‬הוא אמר שאולי היה מעדיף לעכב אותו לחקירה למען הסדר‬ ‫‪.‬הטוב‪ ,‬אבל אמרתי לו שאנדריאה צריכה להיעלם משם לפני שהצוות שלו מגיע‬ ‫כרגע הטייס ביצע את בדיקות טרום ההמראה שלו‪ .‬אף פעם לא הייתי חזק בפרידות‪ ,‬אז‬ ‫רק נתתי לאנדריאה בחזרה את הברטה שלה‪" .‬אני עדיין לא לגמרי שקט בקשר לטייס‬ ‫"‪.‬הזה‪ .‬אם הוא יעשה לך חוכמות‪ ,‬את יודעת מה לעשות‬ ‫מסכן הילד הזה‪ ",‬אמר איזי‪" .‬והאימא שלו‪ .‬כשאני חושב על המצב שלהם‪ ...‬אתה בטוח"‬ ‫"‪.‬שלא עדיף לשלוח אותו עם אנדריאה? עבר עליו מספיק כאן‬ ‫אני אטפל בזה מכאן‪ ",‬אמרתי‪" .‬וגם יש עורכת דין מסוימת שתשמח מאוד לעזור לי‪ ,‬אם"‬ ‫"‪.‬היא רוצה לראות את השמיים לא דרך סורגים לפני יום הולדת ארבעים שלה‬ ‫זה לא יעזור לו בכלל‪ ,‬לבוא איתי לאן שאני נוסעת‪ ",‬אמרה אנדריאה‪" .‬את הסיפור בבית"‬ ‫המשפט צריך לסיים בצורה רשמית‪ ".‬היא הרימה את תיק הספורט של האמריקאים‬ ‫שהיה מונח על הקרקע‪" .‬קצת דולרים אמריקאיים זה לא ממש פיצוי הולם‪ ,‬אבל אני‬ ‫"‪.‬בטוחה שאימא של אלן תמצא לו שימוש‬ ‫"‪.‬היא פנתה אליי‪" :‬אני עדיין לא יודעת מה לחשוב על זה שחשבת שזה הבן שלי‬ ‫לא‪ .‬לא באמת חשבתי את זה‪ ",‬אמרתי‪" .‬כלומר‪ ,‬השאלה עלתה‪ ,‬אבל בשורה התחתונה"‬ ‫"‪.‬זה לא התיישב לי‬ ‫היא העבירה את מבטה ממני אל איזי‪ ,‬ובחזרה‪ ,‬ושוב‪" .‬אני אחזור בסוף‪ ,‬אתם יודעים‪",‬‬ ‫היא אמרה‪" .‬כשזה יהיה אפשרי‪ .‬יש לי עוד דברים שאני צריכה לעשות‪ .‬וגם לכם‪ ,‬למרות‬ ‫"‪.‬שאתם אולי לא יודעים‬ ‫היי! לוין!" צעק לנו הקצין שנשען על מכסה המנוע של המכונית שלו‪ ,‬סוקר את הסצינה"‬ ‫"‪.‬מרחוק בשעשוע‪" .‬גם אני מת על 'קזבלנקה'‪ ,‬אבל הצוות שלי מגיע לפה כל דקה‬ ‫איזי ואני התרחקנו מהמטוס‪ .‬הצטרפנו אל גל והקצין כשהמטוס התניע‪ ,‬מרים עננת אבק‬

‫מסביבו‪ .‬ברגע האחרון הדלת נפתחה ואנדריאה קפצה החוצה‪ ,‬אור השחר שבדיוק התחיל‬ ‫לעלות שולח פסים מבהיקים של זהב בתלתלי הקיץ שלה‪ ,‬ונופפה בידה‪ .‬היא נופפה לעבר‬ ‫‪.‬גל‬ ‫גל רצה אל המטוס‪ .‬אנדריאה הסתודדה איתה כמה שניות ואז חזרה פנימה‪ .‬גל רצה‬ ‫‪.‬בחזרה אלינו‬ ‫המטוס האיץ‪ ,‬המריא‪ ,‬טס לכיוון מערב‪ .‬קו זהב דליל מאוד הסתמן על האופק מאחורינו‪.‬‬ ‫כשהסתכלתי שוב‪ ,‬כבר לא יכולתי לראות את המטוס‪ .‬הוא עשה את דרכו לאן שעפים‬ ‫הדברים הטובים שלי‪ .‬יום אחד אני אלך למקום הזה‪ ,‬עם מגרפה וכמה שקיות פלסטיק‪,‬‬ ‫‪.‬ואקח קצת בחזרה‬ ‫‪.‬מה היא אמרה לך‪ ,‬גל?" שאלתי כשנכנסנו ללנדרובר"‬ ‫‪.‬היא לא ענתה‬ ‫"?נו"‬ ‫"‪.‬היא חייכה‪" .‬כאילו שאני אגיד לך‬

‫תודות‬

‫‪.‬לצבי לביא‪ ,‬שהמתין לשובו של ברי כמו חייל בשוחות שממתין לחיפוי אווירי‬ ‫‪.‬לאלוף‪-‬משנה א' מחיל האוויר הישראלי‪ ,‬על ייעוץ טכני ואחר‬ ‫‪'.‬לאלופה שהוא המשנה שלה‪ ,‬על ייעוץ בנוגע לא‬ ‫‪.‬לעורך הספרותי עמיר שיינקמן‪ ,‬לחן יוסף מהוצאת "ספרי ניב"‪ ,‬ולשליטי היקום‬